במס' דגיטין דף ב' ע"ב רש"י ותוס' חולקים אליבא דרבה בביאור רבנן הוא דאצרוך [בפ"נ ובפ"נ], דרש"י ס"ל דהוא משום חשש דאשכח כתוב ועומד גט ששמו כשמו וכו' ותוס' ס"ל דהוא משום שהבעל יוציא לעז באמרו שהסופר כתבו להתלמד כו'. ומשו"ה חלוקים בביאור הגמ' האי קולא היא חומרא היא דלרש"י קושית הגמ' היא דאה"נ דבפ"נ מועיל להסיר החשש שאנו חוששין שנכתב שלא לשמה דאולי מצא כתוב ועומד, אמנם אם הבעל יבוא בעצמו ויאמר שהוא שלא לשמה אז אוקי חד בהדי חד, וע"ז משני דמידק דייק ולכן הבעל אינו נאמן. אמנם לפי תוס' דלעולם חוששין רק לשמא יבא הבעל ויערער, אז בעינן למימר דהמקשה ס"ל דבפ"נ מועיל שאולי הבעל לא יבא, אמנם אה"נ אי יבא בפו"מ אז פסיל לי' משום לעז [או כפי' הר"י דאינו פסיל ממש רק הוצאת לעז]. וכ"ה הוא לרבה אמנם בנוגע להשקו"ט לגבי רבא לא מצינו ביאור בהדיא ברש"י, וכתב המהר"ם שיף דאף בנוגע לרבא ס"ל לרש"י שיש חשש בעצם דאנו חוששין דמזוייף הוא, וע"ז ס"ל המקשן [האי קולא היא חומרא היא] דמועיל בפ"נ להסיר חשש זה אמנם אי הבעל יערער בפועל אוקי חד בהדי חד, וע"ז משני דמידק דייק. והנה תמהו על המהרמ"ש ממה שכתב רש"י לעיל ב' ע"ב בד"ה לפי שאין עדים דלרבא החשש הוא רק שמא יבא הבעל ויערער ולא שיש כאן חשש בעצם.

וי"ל בזה דהנה רש"י בעצמו בע"ב בד"ה אי נמי ממדינה כתב: "לרבה דלא חייש לעירעורא דנימא מזויף הוא" ומשמע להדיא דלדעת רבא איכא נמי חשש עירעורא דאנו נאמר שמזויף הוא [וצע"ק הלשון "עירעורא", אמנם מש"כ "דנימא מזויף הוא" משמע שהוא חשש בעצם ואנו מערערים על הגט], ואולי י"ל דבזה גופא הוא החילוק בין הס"ד דהגמ' והמסקנא דמידק דייק, דלהמסקנא י"ל דכל החשש הוא רק עירעורא דהבעל ולא חשש בעצם, ורק להקס"ד דהמקשן בעינן למימר שבפ"נ הועיל לחשש בעצם ומש"כ רש"י לעיל בד"ה "לפי" הוא לפי המסקנא.

והשתא י"ל דאף לפי רבה מודה רש"י דלמסקנת הגמ' דהחשש הוא רק שמא יבא הבעל ויערער ולא דשמא מצא כתוב ועומד, דרק להקס"ד בהגמ' קודם שידע מהסברא דמידק דייק ומקשה דחד אתי בעל מערער ופסיל לה הוכרח לרש"י לומר דיש כאן חשש בעצם [משום שאז יובן לפי המקשה מה הועיל בפ"נ, ויובן נמי לשון הגמ' "פסיל לה"] אבל אחר שיודעין סברת מידק דייק י"ל דגם רש"י ס"ל דהחשש הוא רק עירעור הבעל.

ומדוייק נמי מלשון רש"י בד"ה מעיקרא שכתב בתחילה שלא יבא ויערער ואח"כ ממשיך דאפילו יבא אינו נאמן ולכאורה למה צריך להוסיף דאי נמי יבוא אינו נאמן והרי ממש"כ בתחילה דאמרינן דלא יבא ויערער כבר מתורץ קושית המקשן דהאי חומרה היא [וכדמצינו בהרשב"א שמבאר הגמ' דלא כרש"י שהבעל נאמן], אלא די"ל דרש"י רוצה להדגיש דאין הפי' בגמ' דהסברא דמידק דייק מסיר החשש עירעור דהבעל וא"כ פש לן רק החשש בעצם דזה מסיר הבפ"נ "משום עיגונא אקילו בה רבנן", אלא דהגמ' חוזרת מכל הסברא דהמקשן והטעם דבפ"נ מועיל הוא משום מידק דייק.