בב"ק סו, ב ברש"י ד"ה "ועיצבא אינה צריכה קיצוע", וז"ל: "דבלאו קיצוע נמי מטמאה, דהא חזיא למילתי' שהקיצוע אינו עשוי אלא לייפות...". עכ"ל. ובד"ה "חוץ מן העצבה", ז"ל: "שאע"פ שמחסר קיצוע, מחשבה מטמאתה".

והנה התוס' הקשו מהא דאמרינן בפ' דם חטאת (מתוספתא דכלים), דטהורה עד שיקציענה, א"כ מוכח, שהקיצוע מילתא היא, וחשיב כדי שיהא שם כלי משום הורדת טומאה.

וב'זר זהב' (ביאורי הגר"א) כתב, דהתוספתא הנ"ל פליג על המשנה דכלים - דקאמר כל מקום שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתו חוץ מן העיצבא, דהא היכא התוספתא ס"ל - דאם חסר קיצוע אז אין מחשבה מטמאתן עד שיקציענה.

והנה בהא דתנן - דכ"מ שיש חסרון מלאכה, אין מחשבה מטאמתן חוץ מן העיצבא, - י"ל בב' אופנים: א. דאף דעיצבא חסר מלאכה, מ"מ מחשבה טמאתן. ב. דאין העיצבא חשיב חסרון מלאכה אף שבפועל צריך קיצוע.

וי"ל, שבזה פליגי רש"י ותוס': שרש"י ס"ל כאופן הא', וזש"כ אע"פ שמחסר קיצוע מ"מ מחשבה מטמאתה, ולכאורה לפי הדרך השני' הי' צריך יותר להדגיש דבכלל אין הקיצוע חשיב חסרון מלאכה וכנ"ל, והביאור למה חסרון מלאכה בעיצבא אינו מעכב הטומאה, הוא כלשון רש"י הנ"ל - דבלאו קיצוע נמי הא חזיי' למילתי', שהקיצוע אינו משוי' אלא ליפות, וא"כ קיצוע ליפות אינו חשיב עיכוב בעד הורדת טומאה, ושפיר מחשבה מטמאתה. ולפי זה לא קשה כלום מתוספתא זבחים לכאן, דהתם איירי שחשב להדיא להקצות, א"כ גלי אדעתי' להוציא מידי מחשבתו, ואינו טמא עד שיקציענה כמו שחשב. משא"כ היכא שלא חשב להדיא להקצות, א"כ אמרינן דהקיצוע הוא ליפות ולא חשיב קיצוע כלל, וא"כ אינו עיכוב להורדת הטומאה ע"י מחשבתו.

אמנם התוס' שהקשו מהא דזבחים (וגם אינם מבארים שהגמ' הכא איירי באופן דלא חשב להקצות), - יש לומר דסבירא להו כאופן הב' הנ"ל - דעצבא לא חשיב חסרון מלאכה בכלל אף דצריך להקצות בפועל. ולכן הקשה מהתוספתא שמשמע שהוה חסרון מלאכה, ואף דהתם איירי דחשב להדיא להקצות, והכא לא איירי דחשב להדיא, - מ"מ קושיית התוס' היא דמכיון דבאופן שחשב להדיא להקצות אז טהור עד שיקציענה, א"כ מוכח מהא, שבאופן דלא חשיב להדיא, מ"מ קיצוע הוה שינוי מעשה זוטא. ולפי זה פליגי המשנה והתוספתא: דהמשנה ס"ל חוץ מן העיצבא, דאין כאן חסרון מלאכה בכלל. אמנם מתוספתא מוכח כנ"ל, דהוה קצת חסרון מלאכה שיהא חשיב שינוי מעשה זוטא.

ולכן קשה, מה מקשה הגמ' מהמשנה כלים [כ"מ שיש חסרון מלאכה וכו'], ואולי המשנה דעורות גנב וגזלן ס"ל כהתוספתא, ולכן חשיב הקיצוע כחשינוי מעשה קצת. וע"ז משני התוס', דאף דנקרא חסרון מלאכה [קצת], מ"מ, מכיון שבפועל חזיא למלאכה בלי קיצוע, א"כ לגבי גנב וגזלן לא יהא חשיב שינוי מעשה בכלל [וגם זה דלא כרש"י, כי אף דגם רש"י הביא סברא זו דחזיא בלי קיצוע, אמנם מוסיף הסברא כי הקיצוע הוא רק לייפות, אמנם לשיטת התוס' אין החסרון משום דקיצוע ליפוי לא חשיב קיצוע, ואדרבה אולי חשיב חסרון מלאכה, אלא דלגבי הלכות שינוי מעשה שיהא נקנה לגנב או לגזלן, בזה אזלינן בתר הסברא אי חזיא בלי קיצוע אי לאו, וכיון דחזיא בלי קיצוע, לא נקרא שינוי מעשה כלל, ושפיר הקשה הגמ' אף לפי התוספתא בזבחים].