בכתובות דף טו, ב מובא הא דתנן "מצא בה תינוק מושלך אם רוב עו"כ, עו"כ. אם רוב ישראל ישראל, מחצה על מחצה ישראל ... ושמואל אמר לפקח עליו את הגל" (- בשבת חשבינן לי' לישראל, רש"י), והקשו ע"ז בגמ' - ומי אמר שמואל הכי, והאמר ר"י אמר ר"י אמר שמואל, אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב (דאפי' בספק עו"כ ספק ישראל ברוב עו"כ מפקחין. רש"י), ומשני, כי איתמר שמואל ארישא אתמר - אם רוב עו"כ עו"כ, אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן, ע"כ הגמ', והיינו דמפקחין בספק ישראל גם כשרוב העיר עו"כ.

וביומא דף פד, סע"ב הביא הא דשמואל דלא הלכו בפיקו"נ אחר הרוב, וביארו דמיירי בדאיכא תשעה כותיים וישראל אחד, ופרש לחצר אחרת, ושם נפלה על האחד מפולת, מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש, קמ"ל דלא הלכו בפיקו"נ אחר הרוב.

ופריך שם, איני והאמר ר"א אמר ר"י ט' כותיים וישראל א' באותה חצר מפקחין (דהוו קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה וספק נפשות להקל), בחצר אחרת אין מפקחין (דכל דפריש מרובא פריש). ומשני, ל"ק - הא דפריש כולהו, הא דפריש מקצתייהו, ופירש"י - הא דפריש כולהו, הואיל ואיתחזק ישראל בהאי חצר שנפלה בו מפולת מפקחין, ואע"ג דניידי לא אזלי' בתר רובא, הא דפריש מקצתייהו, ולא ידעי' אי הוה ישראל בהאי חצר, אזלינן בתר רובא הואיל ולא איתחזק, עכ"ל. ובהמשך הגמ' הק' ממה שאמר שמואל במצא תינוק מושלך כו' ותי' דארישא איתמר כסוגי' דידן.

ולכאו' צע"ג (כמו שהק' בראשונים שם), הלא במצא בה תינוק מושלך לא איתחזק ישראל, שהרי לא פריש אלא תינוק זה, וא"כ לפי רש"י צ"ל הדין דאין מפקחין דהולכין בתר הרוב עו"כ, ומהו קושיית הגמ' על הא דאמר שמואל לפקח עליו את הגל (דמיירי ברוב ישראל, אבל במחצה על מחצה לא, וכ"ש ברוב כותים)? וכן בגמ' דידן, מהו הקושיא מהדין דאין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב, הרי"ז רק כשפריש כולהו ואיתחזק ישראל והכא אינו כן.

ולפי תירוץ הגמ' קשה יותר על רש"י, דלכאו' מוכח דלמסקנא ס"ל להגמ' דבפריש מקצתייהו אין הולכין אחר הרוב, כמו בתינוק מושלך, וא"כ איך ס"ל לרש"י דדוקא באיתחזק ישראל ס"ל לשמואל דלא הלכו אחר הרוב.

ואין קושי' זו אלא על פירש"י, דהנה בפי' מש"כ הגמ' שם הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתייהו, פליג הר"ן על פי' רש"י וס"ל להיפך, דבפריש מקצתייהו דוקא אמר שמואל דאין הולכין בתר הרוב, ורק בפריש כולהו הולכין בתר הרוב ואין מפקחין, ולפי פירושו מובן היטב קושית ותירוץ הגמ' התם והכא, דבתינוק מושלך דהוי כפריש מקצתייהו צ"ל לשמואל דאין הולכין אחר הרוב, אבל לרש"י קשה.

וי"ל הביאור בזה, דס"ל לרש"י דיש חילוק בין הספק דפריש מקצתייהו להספק במצא תינוק מושלך, דבפריש מקצתייהו, דאיכא ט' כותים וישראל א', הספק הוא האם הוא מן הרוב, היינו מן הכותים, או מן המיעוט, היינו הישראל, דאין השאלה כ"כ על האדם האם הוא ישראל או כותי, אלא מאיפה פירש האם הוא פירש מן הרוב או מן המיעוט. משא"כ בתינוק מושלך, י"ל שהספק הוא - האם הוא ישראל או עכו"ם, שהרי הוא פריש בכלל מאנשי העיר דיש בהם עו"כ וישראל, ורוב עו"כ, וא"כ השאלה היא האם הוא כמו הרוב או כמו המיעוט, דהיינו שאלה על התינוק עצמו.

ועפי"ז י"ל דכשאמרו בגמ' דרוב עו"כ עו"כ, הפי' בזה אינו דהוי עו"כ ודאי, כי לעולם נשאר ספק, וכך דלגבי דינים מיוחדים נחשב כעו"כ. כי הולכין בתר הרוב. משא"כ בפיקו"נ, מפני שעדיין ספק ישראל הוא, מפקחין עליו את הגל.

משא"כ בפריש מקצתייהו, הרי אין הפי' שהוא ספק ישראל ועו"כ, אלא דמספקי' אם בא מן הרוב או מן המיעוט וא"כ הרי יכול להיות שהוא עו"כ ממש מפני דלא איתחזק ישראל.

ולכן הקשו בגמ' דכמו דס"ל לשמואל בפרוש כולהו, דאין הולכין אחר הרוב, מפני דבודאי יש כאן ישראל, כמו"כ צ"ל בתינוק מושלך, דבודאי יש בו ספק ישראל, ולכן תירצו דאה"נ, דס"ל כן, וארישא קאי, ועיין.