א. בריש מכילתין (בבא-מציעא ב, א) מעתיק רש"י מהמשנה את המילים "שנים אוחזין בטלית", ומפרש: "דוקא אוחזין, דשניהם מוחזקין בה ואין לזה בה כח יותר מזה, שאילו היתה ביד אחד לבדו הוי אידך המוציא מחבירו ועליו להביא ראיה בעדים שהיא שלו, ואינו נאמן זה ליטול בשבועה".

והנה דשו רבים בביאור דברי רש"י אלו, אשר לכאו' יש בהם תמיהות רבות, וכמו שאפרט;

א) עמש"כ "דוקא אוחזין", "איכא למידק דמאי חידושא, והא אוחזין קתני, ומהיכא תיתי לן למימר דלאו דוקא"? (ל' השטמ"ק בתחילתו).

ב) מדברי רש"י "דוקא אוחזין, דשניהם מוחזקין בה וכו'", משמע דסב"ל הני ראשונים (תוס' הרא"ש בסוגיין ועוד) שכתבו, דהחלוקה דמתניתין היא דווקא במקרה דאוחזין, משא"כ במקרה דשניהם אינם אוחזין, אכן ישתנה הדין (כבסוגיית הגמ' בב"ב דף לד, ב, דנפסק הדין "כל דאלים גבר"). וא"כ קשה מדוע לא פירש כן רש"י בדבריו - דבמקרה דאין שניהם אוחזין אכן הוה דין אחר (כמ"ש לגבי המקרה של "היתה ביד אחד לבדו")?

ג) ומחמת קושיא הנ"ל יש מפרשים (ראה נח"ד כאן ועוד), דרש"י לא בא בדבריו אלו לצדד עם שיטה זו דהחלוקה במשנתינו היא מחמת אחיזתם בטלית (ויתכן דסב"ל דגם כששניהם אינם אוחזין בה, מ"מ הוה דינא דיחלוקו, וכשיטת הריב"א בב"ב שם), וכוונתו בה"דוקא" היא רק שצריך ששניהם יאחזו בה בו זמנית, משא"כ במקרה שרק א' אוחז בה וכו' (והיינו שכל דברי רש"י כאן הם המשך אחד, שתוכנם הוא לשלול מדינא דמתניתין מקרה של א' שאוחז בטלית לבדו).

אלא שלפ"ז תמוה לכאו' ההדגשה "דוקא אוחזין, דשניהם מוחזקין בה וכו'"; דלפי פירוש זה הי' צ"ל ההדגשה "דוקא שניהם וכו'" וכיו"ב, דזהו מה שבא ללמדנו, משא"כ הא ד'מוחזקין' בה, אינו נוגע באמת (דגם בלי 'מוחזקין' כלל הי' הדין דיחלוקו כנ"ל)!?

ד) מש"כ "ואין לזה כח בה יותר מזה"; מה כוונתו בזה? והיינו, על איזה סוג של 'כח' מדבר? ומה אכן יהי' הדין במקרה שכן יש לא' מהם 'כח בה יותר מזה'?

ה) התחיל עם 'ואין לזה בה כח יותר מזה', והמשיך 'שאילו היתה ביד אחד לבדו כו', ולכאו' הרי לאו רישא סיפא; דממש"כ תחלה משמע, שאם רק יש לא' מהם איזה כח בה יותר מהשני, כבר בטלה דין החלוקה, אמנם מהמשך דבריו משמע, דרק כשהוא ביד א' לבדו בטלה החלוקה וזכה בה המוחזק.

ו) קושיית הפנ"י כאן: "דמאי קמ"ל בפירושו, וכי עד השתא לא ידעינן דהממע"ה בכל דוכתי"?

ז) ויש להוסיף: דהנה מזה שכתב רש"י 'שאילו היתה וכו' - ולא ואילו היתה - מוכח לכאו', דאכן לא בא בזה ללמדנו שנאמר כאן הדין דהממע"ה, אלא דדין זה הוא הוכחה (או הסברה) למש"כ רש"י לפנ"ז. ובפשטות: שההוכחה לזה שמשנתינו מדבר ב'אוחזין דוקא כו' הוא, משום שבמקרה שהי' ביד א' לבדו אכן אינו קיים דינא דמשנתינו (דיחלוקו בשבועה), דהרי במקרה כזה נאמר הדין דהממע"ה.

אלא דלפ"ז תמוה ביותר כוונת רש"י; דנמצא שמוכיח מתוך הסברא הפשוטה של הממע"ה (עד שאינו מביא לזה שום ראיה), שמשנתינו אינה חולקת על הדין דהממע"ה. אתמהה!?

ח) מש"כ 'ועליו להביא ראיה בעדים שהיא שלו'; האם כאן הוא המקום ללמדנו איזה סוג ראיה בעינן עבור להוציא ממון בדין?

ט) קושיית מהר"ם שיף: מדוע כתב רש"י שבמקרה שהיתה ביד א' כו' לא הי' השני נאמן ליטול בשבועה, ולא הזכיר (גם) שזה שאוחז בה לא יצטרך לישבע כלל (היינו, דבמשנה מוזכר ב' שבועות, ובמקרה דהיתה ביד א' לבדו, הרי שתיהן לא היו קיימות, ומדוע שלל רש"י רק א' מהן)?

ב. ואולי יש לבאר המשך דברי רש"י באופן שונה מהרגיל, שעפ"ז יתורצו כמין חומר כל התמיהות הנ"ל, ובהקדמה:

בקשר לדינא דמתניתין מצינו כמה דיונים שלכאו' תוכנם אחד; והוא, האם ישתנה הדין באם יהי' לא' מבעלי הדין 'בירור' מסויים לצדו, נגד חבירו (היינו, בירור כזה שאין בכחו להוציא ממוחזק ממש, אבל מ"מ יש לה כח של בירור בעלמא), כמו: ברי נגד שמא; חזקת מרא קמא; או רוב, כדלהלן;

דהנה הפנ"י כתב בסוגיין, שאם א' מהאוחזין טוען ברי, וחבירו טוען שמא, הרי הטוען ברי זוכה בדין. ואף דבעלמא אין מוציאים ממוחזק אפי' בבו"ש, מ"מ הרי כאן דשניהם מוחזקין בה שאני. ובאמת כבר כתב כן הרמב"ן בב"ב (דף לד), ועוד.

אמנם בשער המשפט (סקל"ח סק"ג) דייק מתוך דברי התוס' לקמן (קטז, ב ד"ה לימא), דסב"ל שגם כששניהם מוחזקין בה לא יהני טענת הברי על השמא להוציא מחזקתו (וראה באוצר מפרשי התלמוד בריש מכילתין הערה 27, מה שהביא גם מספרים אחרים שכתבו להוכיח (באופנים שונים) שכן הוא אכן דעת התוס').

והש"ך פסק (סצ"א סוף סקל"ג), שגם במקרה שא' מהאוחזין הוא המרא קמא, מ"מ הרי כששניהם מוחזקין בה, קיימת החלוקה (בשבועה) דמשנתינו, ולא אזלינן בתר מר"ק הואיל ושניהם מוחזקין בה. ולאידך, הרי הש"ש (שמעתא ד' פ"ד) האריך לחלוק עליו, וסב"ל שבמקרה דמר"ק ודאי אזלינן בתריה, ולא בתר זה ששניהם מוחזקין בה השתא.

ובתרומת הדשן (סי' שי"ד) פסק, שבמקרה שיש 'רוב' המסייע לא' מהטוענים, אז אזלינן בתר רובא, הואיל ואין א' מהם מוחזק בה לבדו (משא"כ במוחזק ממש פסקינן דלא אזלינן בתר רובא להוציא כידוע).

[והתרוה"ד מעיר ע"ז, דאע"פ דהתוס' בסוגיין כתבו שמגו אינו יכול לעזור לא' מהטוענים, משום דהוה מיגו להוציא, דלכאו' משמע מזה שכן נחשב כ"א מוחזק בחלקו, עד שלא מהני בירורים דעלמא להוציא ממנו? מ"מ - כתב התרוה"ד - דיש לחלק ולומר, דרק לענין מיגו נחשב 'להוציא', אבל לא לענין בירור דרוב, יעויין בדבריו.

אמנם עפמשנ"ת לעיל (מ'שער המשפט') בדעת התוס', דסב"ל שאכן נחשבים למוחזקים, עד שאינו מועיל גם הבירור דבו"ש, לכאו' (לא צריכים לחלק כך בין הבירור דמיגו להבירור דרוב ד)י"ל בפשטות, שהתוס' אזלי בזה לשיטתייהו, ושלכן אינו מועיל גם מיגו להוציא השני מחזקתו בהטלית (אף שעדיין צריכים לחילוקו של התרוה"ד לבאר דעת הרמב"ן עכ"פ; דהא סב"ל - כנ"ל - דבו"ש כן מוציא מהמוחזקין דמשנתינו, ומ"מ מביא כאן האי סברא דמיגו להוציא לא אמרינן)].

ועכ"פ נמצא דיש כאן ב' שיטות כלליות (עם כמה נפק"מ): א) היות ואין כאן מוחזק א', לכן מהני גם הבירורים האלו שאינם מועילים נגד מוחזק ממש (שיטת הרמב"ן, תרוה"ד, פנ"י,ש"ש ועוד). ב) הואיל וכ"א מוחזק (עכ"פ) ב(חלק מ)הטלית, לכן א"א להוציא מא' מהם ע"י בירורים כאלו (דעת התוס' והש"ך). ע"כ ההקדמה.

ואואפ"ל דשיטת רש"י הוא כאופן השני - דבמקרה דשנים אוחזין כו' א"א להוציא מהשני ע"י איזה בירור שיהי'. ועפ"ז נפרש דבריו (דעסקינן ביה) כך: דדינא דמשנתינו נאמר ב'דוקא אוחזין', דאז הואיל ו'שניהם מוחזקין בה' לכן הר"ז מצב של 'אין לזה בה כח יותר מזה'. והיינו דאין שום בירור (שיש לו) עושה אותו לבעל כח בה יותר מחבירו, הואיל ואינו מועיל נגד חזקת חבירו כנ"ל.

וע"ז ממשיך - רש"י - להביא הוכחה (או הסברה) לדבר זה: שכמו שאם הי' הטלית ביד א', הרי פשוט הדבר שלא הי' השני יכול להוציאו ממנו בשום בירור, אלא רק ע"י עדים בלבד, וגם בשבועה (דמשנתינו) בודאי לא הי' יכול להוציאו מידי המוחזק (הואיל ואין שום בירור מועיל נגד המוחזק - חוץ מעדות - כנ"ל); עד"ז במקרה (דמשנתינו) דשניהם מוחזקין בה, הרי 'אין לזה בה כח יותר מזה', משום שאין שום בירור מהני, ולכן נפסק הדין דיחלוקו (בשבועה מדרבנן).

ולפ"ז נמצא, דרש"י לא נכנס בכלל לברר הדין במקרה דשניהם אינם אוחזין בה (באם אמרינן גם אז דיחלוקו, או דאז הוה דינא כדא"ג). ברם, כן שלל מקרה זה מדינא דמשנתינו לענין אחר: דבמקרה כזה בודאי כן מתחשבים עם עוד סוגי בירור כגון רוב ובו"ש כו', משא"כ במשנתינו ד'אין לזה בה כח יותר מזה' כמשנ"ת (והמעיין יראה איך שנתיישבו לפ"ז בד"מ כל התמיהות דלעיל, ואכהמ"ל עוד).