איתא בגמ' ריש מכילתין (ב, ב): "מ"ש נגיחה דקרי לה אב דכתיב כי יגח נגיפה נמי כתיב כי יגוף, האי נגיפה נגיחה היא דתניא וכו'" עיי"ש כל הסוגיא.

ועיין בחי' הרשב"א וז"ל "ואוקימנא נגיפה דהכא שלא בקרן אלא בראשה או באחד מאברי' אבל נגיפה בקרן היינו נגיחה היינו נגיפה" עכ"ל. וצ"ב איפה מצינו חילוק זה בגמרא בנגיפה גופא בין קרן לשאר איברים, ובפשטות בגמרא משמע דנגיפה פירושו דחי' (דחיפה) ואין נפק"מ במה, ורק שבפסוק כי יגוף הפי' הוא נגיחה כדמוכח מסיפא דקרא כמבואר בברייתא המובא בהמשך הגמ'. ועוד משמע מהרשב"א שנגיפה בקרן היינו אב דקרן ורק נגיפה בראשה או בשאר אברי' היינו תולדה, וצ"ב.

איברא דברש"י ד"ה נגיפה מפרש "שדחפה בגופה והזיקה בכוונה" ומדדייק לומר בגופה (דלכאורה הול"ל דחפה סתמא), משמע שנגיפה הוא דוקא בשאר אברים ולא בקרן, אמנם אינו מוכרח וראה בזה לקמן.

ומוכח מהרשב"א שלמד הפי' בגמרא דאכן נגיפה בפשטות הפי' דחיפה בגופו דוקא, וכן מצינו בקרא "וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה", ולכן מקשה הגמ' בפשטות שנגיפה בגופו נמי הוה אב משום דמפורש בקרא "וכי יגוף" ובפשטות פירושו דחיפה בגופו כנ"ל, אמנם זה הי' פשוט להגמ' דנגיפה בקרן היינו אב דקרן משום דכיון דנעשה ע"י מעשה עם הקרן מה לי נגיחה (תחיבה) בקרן מה לי נגיפה בקרן, ומשני בגמ' דכי יגוף התם בפסוק אכן פירושו נגיפה בקרן דייקא וכדמצינו בסיפא דקרא או נודע כי שור נגח דנקט נגיחה, ולכן היינו נגיחה היינו נגיפה וכנ"ל שנעשית עם הקרן ולכן דוקא נגיפה בקרן היינו אב אבל נגיפה דקחשיב בברייתא לתולדה דקרן אוקימנא דאיירי בגופה היינו בראשה או בשאר אברי'.

ולפי זה המשך שקו"ט בגמ' הוא דזה גופא דהפסוק נקט כי יגוף דפירושו בפשוטו הוא הוא דחיפה בגוף (ולא בקרן) אע"ג דאיכא למטעי דזה הפי' בהפסוק וג"ז אב מלמדנו דנוח להרוג בהמה מאדם.

וי"ל עוד יותר דלפי הרשב"א הרי בעינן הפסוק כי יגוף וגו' או נודע כי שור נגח וגו' לומר דנגיפה בקרן הוא אב דכנ"ל דנכלל בלשון נגיחה דמצינו דבסיפא דקרא כתיב הלשון נגיחה וזה גופא דפתח בנגיפה וסיים בנגיחה מלמדנו דנגיפה בקרן הוא בכלל נגיחה ולכן היינו אב דקרן וא"כ אי אפשר שקושית הגמ' מ"ש לגבי אדם נקט כי יגח ומ"ש לגבי בהמה נקט כי יגוף פירושו שהגמ' מקשה דהכא בבהמה יאמר לשון נגיחה דהרי צריכים לומר החידוש דנגיפה דקרן היינו אב, אלא דקושית הגמ' הוא דלמה בדוקא כתיב כי יגוף לגבי בהמה וכי יגח לגבי אדם, וע"ז משני דמילתא אגב אורחא אתא לאשמעינן וכו' והיינו שאכן הי' צריך לכתוב באיזה מקום דנגיפה בקרן הוא אב דנכלל בנגיחה רק הקושיא הוא למה דוקא בבהמה נקט נגיפה דקרן ולגבי אדם נגיחה, וע"ז משני מילתא אגב אורחא קמ"ל דהבהמה נוח ליהרג, וזה הוה ממש מילתא אגב אורחא דכנ"ל דמכיון דשניהם אבות הן נגיחה דקרן והן נגיפה דקרן בעצם אין נ"מ אי נקט חדא באדם וחדא בשור דבפועל תרווייהו כתיבי והם אבות, וזה דקאמר דרצה הפסוק להשמעינו דבהמה נוח ליהרג ולכן נקט נגיפה דקרן אצל שור.

אמנם מרש"י מוכח דלמד דאין נפק"מ בין נגיפה דקרן לנגיפה בראשה ובשאר אברי' אלא כולם נכללו בנגיפה דגוף הכולל קרן וכל אברי' והם תולדה דקרן ואב דקרן הוא נגיחה בקרן דייקא (תחיבה בקרן).

דהנה רש"י בד"ה לומר לך כתב דהך נגיפה לאו דחיפת הגוף היא אלא נגיחה דקרן, ובפשטות הפי' הוא דהך כי יגוף פירושו נגיחה בקרן דוקא ולא נגיפה דהוא דחיפה ב(א' מחלקי ה)גוף, וכן רש"י לעיל מיני' ד"ה הך נגיפה נגיחה היא מפרש "ולא דחיפת הגוף", ולכאורה קשה מה חידש בזה הרי זה פי' הפשוט בגמ' אלא דרצונו לומר דלא כהרשב"א דהפירוש נגיפה כאן הוא בקרן ולכן איכלל בנגיחה אלא דהפי' נגיפה לגבי שור הוא הוא הפי' דנגיחה דכתיב לגבי אדם והיינו נגיחה בקרן ורק זה אב, ואכן שונה הפי' נגיפה לגבי וכי ינצו אנשים דשם הפירוש דחיפה דנעשה ע"י אדם, אמנם כשאיירי לגבי בהמה הפי' דנגיפה הוא ממש נגיחה, וזה ידעינן מסיפא דקרא דסיים בנגיחה. וראה רש"י בריש העמוד בפי' הברייתא שלשה אבות נאמרו בשור הקרן והשן והרגל דרש"י מפרש הקרן לנגוח דמשמע דנגיחה דוקא הוה אב, אמנם דחיפה ע"י קרן הוה תולדה, אמנם להרשב"א דחיפה בקרן נמי הוה אב והפי' קרן דברייתא הוא היזק ע"י הקרן, והגמ' ממשיך לפרש דאין נגיחה אלא בקרן וממשיך לפרש עוד יותר דנגיפה דקרן נכלל באין נגיחה אלא בקרן, אמנם רש"י מפרש מיד לנגוח דוקא הוא אב (ואולי יש לדייק דאינו אומר "נגיחה" אלא "לנגוח" ד"נגיחה" מובנו רחב יותר כדמפרש הגמ' אין נגיחה אלא בקרן ואז יכולים לומר כהרשב"א דנגיפה בקרן נכלל ב"נגיחה", ולכן נקט "לנגוח" דפירושו כפשוטו תחיבת קרן).

ולכן לפי' רש"י הי' קשה דאולי אכתי נגיפה הוי אב ונגיחה זו היא נגיפה, וכמו שהקשה בד"ה לומר לך, דלפי' הרשב"א אי אפשר להקשות כן כי אדרבה זהו מה שהגמ' מתרצת שנגיפה פירושו בקרן וזה נכלל בנגיחה, כי מלכתחילה מחלקין בין נגיפה דקרן לנגיפה בראשה ושאר אברי' דלהרשב"א אין בכלל שם כללי "נגיפת (דחיפת) ה"גוף"", ואין משנים לגמרי הפי' דכי יגוף אלא אומרים דאין פירושו נגיפה בראשה ושאר אברי' אלא נגיפה בקרן, משא"כ לרש"י יש כאן רק ב' דברים נגיפה בגוף ונגיחה בקרן וממילא משנים הפי' דכי יגוף דפירושו כמו כי יגח, וממילא קשה אולי איפכא והפי' דכי יגח הוא כי יגוף, ועיין בלשון רש"י דמדייק אחרי שאומר ונגיחה זו היא נגיפה מוסיף ומפרש "דהיינו דחיפת הגוף" והיינו דלא כהרשב"א דבנגיפה גופא יש ב' דברים חדא ע"י קרן ועוד ע"י שאר אברי' אלא דנגיפה פירושו דחיפת הגוף הכולל גם קרן ולכן כנ"ל הי' צריך לפרש הגמ' דמשנים לגמרי הפי' דכי יגוף ולכן קשה אולי נימא איפכא. ואולי משום קושיא זו גופא לא פירש הרשב"א כפירש"י, ומה דמשני רש"י "דהא נגיחה אשכחן דבקרן היא" אינו מחוור להרשב"א כי מש"כ הגמ' לעיל דאין נגיחה אלא בקרן משמע נמי כל היזק הנעשה ע"י קרן.

והנה לפי פירש"י המשך שקו"ט דהגמ' הוא דלא כהרשב"א דאינו כ"כ אגב אורחא דהרי בעינן "כי יגוף גו' נגח גו'" לומר פי' חדש בנגיפה הנעשית ע"י בהמה דפירושו לא דחיפה אלא נגיחה וא"כ אי אפשר דקושית הגמ' מ"ש לגבי אדם וכו' הוא דהיה יכול לומר איפכא דיותר טוב אי בכלל לא הי' אומר כי יגוף אלא דזה גופא קושית הגמ' דלמה נקט כי יגוף לגבי בהמה ולמה לא נקט בשניהם כי יגח, וע"ז משני דמזה דנקט כי יגוף לגבי בהמה הגם דאין פירושו נגיפה מ"מ מלמדנו דנוח להמית בהמה מלהמית אדם.

ולפי זה מש"כ רש"י בד"ה נגיפה "שדחפה בגופה" אין כוונתו לאפוקי נגיפה דקרן דבאם אין לנו סברא חיצונה לחלק ביניהם הרי קרן הוא חלק מגופה כנ"ל לפי רש"י. ויש להאריך עוד על פי הנ"ל בכמה דיוקים ברש"י.