בקובץ האחרון - תתמח, כתב הרא"נ סילבערבערג בעניין מחלוקת רש"י ותוס' בזמן חלות האיסור דבל יראה, ורצה לבאר שם דרש"י ס"ל (פסחים ד, ב ד"ה "שבעת ימים") שהחיוב חל לפני חצות ולתוס' (שם ד"ה "וכתיב אך") "לאחר איסורו", ובביאור סברתם ר"ל שחולקים בזה שמחוייב אדם להכין עצמו קודם מצוה, דלפי רש"י המצוה עצמה חלה על האדם קודם זמן קיומה, ולפי תוס' המצוה עצמה חלה על האדם בזמן החיוב שלו, אלא שעל האדם להכין את עצמו קודם לכן - ולפ"ז ר"ל, שבנדו"ד שהתורה אמרה "אך ביום הראשון תשביתו", גילתה התורה שכאן אין צורך להכשיר המצוה קודם הזמן שהיא חלה, ועי"ש שבזה תלוי שני דרכים בלקו"ש.

וצ"ע בדבריו, דלפ"ז אתי שפיר הא דצריך שני כתובים, "שבעת ימים" ו"ביום הראשון תשביתו", ומהי קושיית אביי? דהא לתוס' (בתי' הא') "מייתורא דקרא קדריש", והרי להנ"ל אין ייתורא דקרא, וצ"ע.