בלקו"ת פקודי [ד,א] שו"ה "על" כ' "על מלתא דעבידא לאגלויי ממש מיד לא הצריכה התורה עדות" - ולכאו' צ"ע דהיכן מצינו דין כזה שצריך להיות אגלויי מיד - וראה בפר"ח יו"ד [סי' צ"ח סק"ב] שכ' לענין טעימת עכו"ם במסל"ת מה דמהני זה באיסור דאו' היא משום דעבידא לאגלויי מיד, משא"כ לגבי מת בעלה עיי"ש - הרי שבציור הרגיל של עבידא לאגלויי אי"ז נגלה מיד. וצ"ע.

בלקו"ת ויקרא [ה,ד] שו"ה "והיינו" כ' "כמו הלחם והבשר יש בהן טעם וממש" ולכאו' צ"ל טעם ממש ולא טעם וממש, דהמכוון כאן היא לא כבכ"מ טעם בניגוד לממש שטעם אינו גוף הדבר, אלא שזהו טעם מורגש, ולאפוקי ממלח שפועל טעם ובעצמו אין בו טעם - וכ"ה לעיל [ד,א] שו"ה "מושגת" וכן להלן כאן שו"ה "מושג".

בלקו"ת בחוקותי [מח,ג] שו"ה "הבאה" כ' "של אחד יחודו של עולם" - ולכאו' צ"ל יחידו של עולם ולא יחודו.

בלקו"ת במדבר [ב,א] שו"ה "וענין ו"ד" כ' "היינו המדות ששרשן מאבא שי"ב והדיבור ששרשו מאבא יסד ברתא" - ולכאו' גבי מדות צריך להשמיט תיבות שי"ב, דהרי רק על הדיבור נאמר אבא יסד ברתא, ולא על המדות.

בלקו"ת שלח [מ,א] שו"ה "הא'" כ' "והב' מלכות דא"ס כמ"ש בזהר" - ולכאו' צ"ל מל' דח"ס ולא דא"ס דכן הוא כאן בהמשך הענין כ"פ.

בלקו"ת שה"ש [לא,א] כ' שמה שההשפעה מהמדות היא בבחי' גבול זהו מחמת התכללות המדות זע"ז עיי"ש - וצ"ב דבכ"מ מבואר דההגבלה נפעל מצד הכלים שהם כח הגבול שבא"ס - עיי' לעיל בהוספות לויקרא [נד,א] שהכלים מגבילים את האור, משום ששרשו מהרשימו, וכ"ה בכ"מ - ואילו כאן מבואר שזהו מצד התכללות הספי' זע"ז.