בלקו"ת פ' אמור בד"ה וספרתם לכם (דף לה, ג), מבאר בסדר העבודה: פסח, ספירת העומר וחגה"ש. כי פסח הו"ע רצוא ע"ד הרצוא בק"ש "ואהבת את ה"א בכל לבבך" לצאת מן המיצרים וגבולים להגיע לבחי' א"ס ממש, אך רצוא זה דק"ש ויציאת מצרים הוא רק לנפש האלקית בלבד אבל נפש הבהמית נשאר בעמדו שרוצה לאכול כמעשה בהמה כו'. ועל כן אחרי זה באה העבודה דספה"ע וענין מ"ת שהוא ביטול דנפש הבהמית ג"כ כו'.

קושיית ה"חסידות מבוארת"

ונדפס ג"כ מאמר זה בס' "חסידות מבוארת" ח"ב, ובמילואים שם בע' ריט מק' המו"ל על מ"ש כאן אשר ק"ש ואהבת גו' הוא רצוא דנפה"א בלבד:

"לכאורה צע"ק ממאמר חז"ל (ברכות רפ"ט): בכל לבבך - בשני יצרך, הרי שהאהבה לה' שבק"ש מכוונת גם לנפש הבהמית".

[ומתרץ שם: וי"ל הכוונה, שאהבה רבה בבחינת "יציאת מצרים" אינה שייכת אלא לנפש האלקית בלבד].

דרגת "בכל לבבך - בשני יצריך"

ונ"ל הביאור פשוט, דהנה מבואר עוד בהמשך לשון המאמר כאן: כי תפילה (ק"ש) הוא בחי' יצי"מ שהוא רצוא כנ"ל ואהבת בכל לבבך שעדיין אינו בבחי' ביטול בתכלית כי יש מי שאוהב כו', משא"כ בלימוד התורה שהוא דבר ה' ממש בפיו כמ"ש ואשים דברי בפיך דברי ממש אני המשנה המדברת בפיך כו', וזהו "ודברת בם" בם ממש והוא בחי' ובכל נפשך היינו לקשר מחשבה במחשבה כו'. ע"כ.

הרי דלא בא לומר כאן אשר ק"ש הוא עבודת ועליית נפה"א בלבד בלי נפה"ב, והלא ברכות ק"ש הם לכו"ע בהתבוננות שרש נפה"ב כו'. אלא כמפורש במאמר כאן שהרצוא הוא לנפה"א, והנפה"ב לא נתהפך ולא הגיע לבחי' ביטול בתכלית אלא עדיין יש מי שאוהב כו'. וביטול נפה"ב לגמרי בא אח"כ ע"י עבודת ספיה"ע ומ"ת כו' והוא עבודת "בכל נפשך".

והלא זהו ממש ענין המבואר בכ"מ אשר עבודת "בכל לבבך - בשני יצריך" הוא רק עבודה בדרך כפי' שמרגיז יצ"ט על יצה"ר אבל לא שמהפך לגמרי את הנפה"ב, והפיכת נפה"ב הוא עבודת בכל נפשך כו' (ראה ד"ה אלה המשפטים בסה"מ תקס"ב ח"א ע' קנו, ובתו"ח שמות החדש ח"ב רפט, ב ואילך, ועוד).

ולפי"ז קושיא מעיקרא ליתא, כי המבואר כאן הוא אותו ענין ועולה בקנה א' עם שאר דרושים. [ובודאי שיש עוד אופנים בחילוקי אהבת בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאדך, כאשר הובא כ"ז בס' הערכים חב"ד בח"א. אבל כאן במאמר מבאר באופן אחד המתאים עם עוד דרושים]. וכנראה לזה כיוון ג"כ העורך בתירוצו בס' חסידות מבוארת, אך קיצר בלשונו.

דיוק הלשון בציוני אדמו"ר הצ"צ בלקו"ת

ומלבד שהענין מובן לכאו' בפשטות, אבל אולי יש להוסיף ע"ד החידוד באופן אחר. כי הנה במאמר כאן, אחרי שכתוב החילוק אשר רצוא יצי"מ אינו אלא לנפה"א בלבד, ולמתן תורה הוצרך ג"כ ביטול נפה"ב, מוסיף כ"ק אדמו"ר הצ"צ ציון: "ועמ"ש ע"פ אדם כי יקריב כו' תקריבו כו' ע"ש". ע"כ.

מאמר "אדם כי יקריב" נדפס לעיל בלקו"ת פ' ויקרא (ומתחיל: "אדם כי יקריב מכם כו' להבין החילו אדם כי יקריב כו'), ובסוף המאמר שם (ג, א) אכן מבואר קרוב למ"ש לכאן, כי בפסח הוא אתעדל"ע הרצוא בנפש האלקית אבל הנפה"ב לא נתהפכה עדיין ולכן נאמר כי ברח העם וכמ"ש בסש"ב ס"פ ל"א וזהו כענין אדם כי יקריב מכם, ואח"כ בקרבן העומר וספה"ע הוא בירור נפה"ב והוא כענין מן הבהמה מן הבקר כו' תקריבו ועי"ז אח"כ בשבועות הוא מ"ת כו'.

[ובס' חסידות מבוארת כאן ע' ריז מעתיק הגהת צ"צ זו ומציין אשר כוונת הציון היא כנ"ל לפיסקא זו בסוד"ה אדם כי יקריב].

אבל באמת כד דייקת שפיר בלשון הצ"צ, הלא שלא ציין בסתם לדרוש אדם כי יקריב, אלא הוא מוסיף תיבת "עיין שם". ואילו נתכוון הצ"צ רק לציין אשר במאמר שם מבואר ג"כ נקודת הדברים בקיצור (ואכן בהוספת דיוק בפסוק "אדם כי יקריב" "ותקריבו את קרבנכם") מדוע מוסיף הצ"צ "ע"ש". ובאופן הרגיל מציין אדמו"ר לדרושים אחרים מבלי להוסיף תיבת "ע"ש".

בחינת "בהמה" שבנפש האלקית

ע"כ נראה דהנה בלקו"ת פ' ויקרא שם מיד לאחרי המאמר "אדם כי יקריב" בא ג"כ "ביאור" המתחיל: "לבאר הדברים ענין אדם כי יקריב מכם וענין מן הבהמה כו' תקריבו את קרבנכם".

(וב"ביאור", תיבת "תקריבו את קרבנכם" הוא חלק מהד"ה. ולשון הצ"צ בציונו כאן הוא: "ועמ"ש ע"פ אדם כי יקריב כו' תקריבו כו' ע"ש").

ושם בביאור אות ב' כ' חידוש גדול (ע"פ הזוהר כו'), וז"ל: שגם הנפה"א אע"פ שעיקרה בחינת אדם שם מ"ה אעפ"כ כלולה ג"כ מבחינת ב"ן וז"ש וזרעתי בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה דהיינו שגם בנפה"א עצמה יש מבחינת בהמה שהוא שם ב"ן כו', וזהו "כי יקריב מכם כו' מן הבהמה כו'" מ"ה וב"ן שבנפש האלקית, ואח"כ כתיב "מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם" זהו בירור נפה"ב שבאדם ששרשה לוקחה מחיות המרכבה שנק' שנים עשר בקר כו'. ע"כ.

וניכר שגם לחידוש זה כוונת אדמו"ר הצ"צ, כי הלא זהו תוספת ביאור למ"ש במאמר שם בענין הרצוא דנפה"א והרצוא דנפה"ב.

[ועפי"ז א"ש תיבת "ע"ש", כי המעיין שם יראה לא רק הדברים שבסוף המאמר אלא גם החידוש והוספה שב"ביאור" שם].

ואחרי כ"ז, הנה גם כאשר אומרים דק"ש הוא רצוא דנפה"א בלבד, אבל מ"מ הרי כלול בה גם בחינת בהמה ושם ב"ן שבנפה"א. א"כ אין סתירה בין ענין רצוא דנפה"א בלבד, לענין "בכל לבבך" דנפה"א ונפה"ב.

בכל לבבך - ב' בחינות בנפש האלקית

ועי' ג"כ באוה"ת ואתחנן ע' רלג שמביא פירושים רבים בפסוק "בכל לבבך", ובס"ו שם מביא פירוש: בכל לבבך זהו מצד חו"ג שבנפש אלקית חדוה ומרירות, ובכל נפשך מצד בירור נפה"ב, וזהו למעלה ענין מ"ה וב"ן זו"נ. ע"ש באריכות.

וכ"ז הבאנו רק לרווחא דמילתא, אבל באמת גם לפי פשטות הדברים ש"בכל לבבך" קאי על נפה"א ועל נפה"ב ממש, אי"ז בסתירה למבואר כאן בד"ה וספרתם בענין רצוא וביטול גמור דנפה"א, כי בנפה"ב הוא רק בחינת אתכפיא כמובא לעיל.