כותב כ"ק אדמו"ר (ב"הוספה לליקוטי מנהגים לר"ה ויו"כ", וב"ספר המנהגים" ע' 64): "אומרים הפיוט מכניסי רחמים, וכן הפיוט מדת הרחמים עלינו התגלגלי (בנעילה)".

ובהע' 40 לאחרי שמביא מספר ספרים הדנים "עד"ז", ממשיך רבינו: "ובשרש מצות התפלה להצ"צ פ"ז הביא מהק"נ ספ"ק דר"ה. אבל בהגהותיו לד"ה נ"ח (שבתו"א) פ"ג [נדפס באוה"ת בראשית ע' תתקמט] שנכתבו לאחר שכתב שרש מצות התפלה מסיק וז"ל: הענין כי אין הפי' שמבקשין מהם דבר ח"ו - רק להיות בבחי' שליח להוליך השפע מלמעלה למטה וכן הם מעלין התפלות כאמור בגמרא ובזהר פ' שמות כו'. עכ"ל.

וז"ל הצ"צ בשמה"ת (ד"מ ע' קיז): "וכיון שכן משארז"ל בספרי [אליו] ולא למדותיו, ר"ל להמדות בעצמן שאין אלו-ה כלל אלא נאצלים ואסור לנו להתפלל אליהן כי אין בידן להועיל לנו שהן רק כלים וכמ"ש היתפאר הגרזן כו'. ואפי' להתפלל אליהן שהן יעוררו רחמים עלינו לפני מהו"ע ית' אסור לנו וכמ"ש הרמב"ם בעיקר החמישי שלו שאסור לנו לשומם אמצעים ומליצים בינינו ובין הש"י ... (ומה"ט גמגם הגאון בעל המחבר קרבן נתנאל ספ"ק דר"ה, על החרוז שאומרים בנעילת יוה"כ, מדת הרחמים עלינו התגלגלי ולפני קונך תחנתינו הפילי, דמדקאמר ולפני קונך כו' הרי משים המדה לאמצעי בינינו ובין הבורא ית' וזה אסור, ודבריו נכוחים ולפ"ד הי' ראוי לומר אב הרחמים גלגל עלינו מדת הרחמים, ותו לא)". עכ"ל בהנוגע לעניננו.

ובאוה"ת הנ"ל: "ובזה אפשר לומר פי' מה שאומרים בסליחות למלאכים מכניסי רחמים הכניסו תפלותינו כו' והקשו ע"ז שנראה כאילו משים אמצעים ח"ו בינו להקב"ה, וזה איסור גמור, שהרי אפילו במדותיו ית' אע"ג שהוא מיוחד בהן בתכלית מ"מ ארז"ל בכל קראנו אליו, אליו ולא למדותיו, מכ"ש וק"ו לקרוא למלאכים שהן נבראים בשי"ב כו' ולאו איהו וגרמוהי חד בהון, אך הענין כי אין הפי' שמבקשין מהם דבר ח"ו - רק להיות בבחי' שליח להוליך השפע מלמעלה למטה וכן הם מעלין התפלות כדאמר בגמרא ובזהר פ' שמות כו', לכן אומרים הכניסו תפלתינו כו' דהיינו שהן מעלים אותיות הדיבור שלנו להיות מזדככת התפלה כנ"ל".

ראשית דבר, רואים ברור מכהנ"ל שישנו הפרש בין תפלת "מדת הרחמים" שכוונתו הוא למדות (כלים) דאצילות, ותפלת "מכניסי רחמים" שכוונתו הוא למלאכים, שהם בבי"ע (וכפי שיתבאר שאכן יש חילוק בנוגע לאיזה דרגא מתייחס).

שנית, ה"בעי'" עם תפלות הנ"ל הן אשר מכיון שאפילו כלים דאצילות וכ"ש מלאכים הם רק "כגרזן ביד החוצב", הרי (כמש"כ בד"מ מצות מילה) "שרים ומלאכים אין להם בחירה כלל ואינם אלא כגרזן ביד החוצב" וכמ"ש כ"ק אדמו"ר (אגרות תתקפ) "באותם שאינם בעלי בחירה ואין אלא כגרזן ביד החוצב בו אין שייך בזה הענין דטיבותא לשקיי" - והיינו שאין לייחס להם איזה ענין לעצמם כלל.

והיינו באם שנותנים איזה יחס כל שהוא לדבר שאינו רק ככלי ביד האומן - "גרזן, בקש מהאומן שלך שישתמש בך שיחצוב" - הרי"ז נותן חשיבות - "אמצעים ומליצים" - לדבר שאין בידו להועיל כלל, שהרי אינו תלוי בו כלל, ו"אין שייך בזה הענין דטיבותא לשקיי".

ולפי"ז לכאורה צ"ל המענה דלעיל מהצ"צ. דלכאורה מכיון שהמלאכים אינם בעלי בחירה כלל והם מוכרחים לעשות עבודתם "כגרזן ביד החוצב" למה שיבקשו מהם להיות "שלוחי שפע" ו"מעלי תפלה", שמזה שמבקשים אותם כאילו נראה שיש להם בחירה, חשיבות בפ"ע וכו'.

וגם, אפילו את"ל לתרץ בנוגע לפעולתם של מלאכים בתור ""מכניסי רחמים ודמעה" ו"משמיעי תפלה וצעקה", מ"מ לכאורה נשאר קשה מסיום התפלה, שמבקשים מהם "השתדלו והרבו תחנה ובקשה..." - לא רק שיפעלו פעולתם המוכרחת בלא"ה, אלא ש"יבחרו-ישתדלו" להרבות בתפלה.

והנה בנוגע לתפלת "מדת הרחמים" שכנ"ל מכוון הוא לכלים דאצילות לכאורה אין כ"כ קשה, כי באמת אף שהכלים הם רק "כגרזן ביד החוצב" מ"מ הם גם אינם רק "כגרזן ביד החוצב":

והוא עפ"י מש"כ במצות "האמנת אלקות" (פ"ד מה"ת, ד"מ ע' 98): "ומה שנק' כלים היינו שהם בערכו ית' ככלי ביד האומן שבונה על ידו או כותב על ידו, ומ"מ אינן כלים נפרדי' ממש כגרזן לגבי האומן שהוא נבדל ממנו לגמרי, אלא הם אלקות ממש ... וא"כ הפעולה ממש ע"י כחו הבלתי בע"ת, אלא שבאה באמצעות הכלי ולענין זה הוא כמשל החוצב בגרזן וגם לענין ריחוק מהות הגרזן ממהות החוצב שכן למעלה מהות החכמה כעשי' גופנית אצל מהותו ית' ומ"מ נק' אלקות ממש ולענין זה אין המשל [דגרזן כו'] דומה לנמשל, ולפי שהכלי היא אלקות ממש לכן בזה יתכן מאד מ"ש הרמב"ם הוא היודע והוא הידוע בלי פירוד" (עיי"ש בארוכה).

שהמורם מהנ"ל הוא שמכיון שאו"כ דאצילות הם בתכלית היחוד הנה מצד עוצם ביטולם של כלים לאורות אינם נחשבות הכלים (לגבי השפעתם למטה ופעולתם כאמצעי בין אלקות ונבראים וכו' (רק)) ל"גרזן ביד החוצב".

והרי"ז לכאו' כמו פעולתו של מרע"ה, הרביים וכו' אשר הם ממוצע המחבר, וכשכותבים פדיון כותבים "אנא לעורר רחמים כו'". והדברים ידועים.

וכמו"כ בנוגע לכלים דאצילות - "מדת הרחמים" - הרי מצד עוצם ביטולם הם יותר מ"גרזן ביד החוצב", ומ"מ פשוט הדבר שאין מתפללים להם ח"ו, וכמבואר בארוכה בשמה"ת.

אבל כל זה הוא בנוגע לכלים דאצילות ותפלת "מדת הרחמים", אבל לכאורה בנוגע לבי"ע, מלאכים, תפלת "מכניסי רחמים - השתדלו והרבו תחנה ובקשה...", לכאורה צ"ע כנ"ל.

ואבקש מקוראי הגליון להבהיר הדבר.