בהמשך למה שכתבתי בגליון הקודם [תתה - ע' 40] בשאלתי מדוע לא מוזכר בתניא יסור העפר שבנפש האלוקית ומהו ענינו של יסוד העפר.

הנה לאח"ז מצאתי בספר הליקוטים להצ"צ אות ע דף קא וז"ל "וזהו בחי' יסוד העפר שבנה"א שהוא התחלה שמלמטלמ"ע והטעם שנק' עפר, היינו כי קבלת עול הוא בחי' הכנעה ושפלות בחי' "ונפשי כעפר לכל תהי'", ואח"כ "פתח ליבי בתורתיך" ובמצוותיך שהם מיסודות שלמעלה מבחי' עפר אבל ההתחלה צ"ל מבחי' נפשי כעפר... והוא היסוד לכל כי הכל הי' מן העפר. וגם יש לומר כי בחי' עפר הוא בחי' אמונה שהיא שרש קב"ע מ"ש וכתיב צדיק באמונתו יחי'".

מ"מ עדיין לא מובן מדוע מביא בתניא רק בחי' אש רוח מים ולא בחי' עפר, ומדוע לא מביאם כסדרן בפירוט חלקי כוחות ולבושי הנפה"א, כמו בפירוט חלקי נפש הבהמית.