ב"שער היחוד והאמונה" פרק א' מביא רביה"ז הפסוק: "לעולם ה' דברך ניצב בשמים", שדברך שאמרת יהי רקיע, ניצב ועומד ברקיע השמש, ואח"כ מביא עוד פסוקים "ודבר אלוקינו יקום לעולם ודבריו חיים וקיימים". שמפסוקים אלו למדים שאותו "דבר ה' הראשון שהיווה את הרקיעים הוא קיים לעולם" (וראה לקו"ש ח"ה 241 בשוה"ג).

ולכאורה יש לדייק מדוע לא די בפסוק ראשון "ודבר אלוקינו יקום לעולם", כדי ללמדינו דבר זה, ומהו ההוספה בנוסח הנפילה ודבריו "חיים וקיימים".

ואולי יש לומר בזה, עפ"י המבואר בכ"מ, דחידושו של הבעש"ט בפירוש לעולם ה' דבריך, הוא בב' פרטים: א. עצם התהוות העולם - הבריאה עצמה, הנה הדבר ה' כל רגע ורגע מהווהו.

ב. לא רק שהדבר ה' מהווהו כל רגע, כ"א גם מחייהו. (ראה באריכות לקו"ש חכ"ט, שיחה לפר' ואתחנן עמ' 26) וזהו הדיוק לקמן "המחיות ומהוות", כו'. וכן לעיל "ומלובשות בחזק להחיותם". ולפי"ז י"ל דב' הענינים הפסוק "ודבר אלוקינו קים לעולם", ונוסח התפילה "ודבריו חיים וקיימים לעד", היינו, שדבריו לא רק קיימים לעד, כ"א גם חיים לעד. והיינו שזהו ביחס לחיות הנברא, שגם החיות שלו היא אותה החיות שהיתה בתחילת הברי'.