בסה"מ תרס"ה במאמר דש"פ נח (ע' סב) מדבר כ"ק אדמו"ר נ"ע בענין ההתכללות שיש במצוות שכולם כלולים זמ"ז, שלכן העוסק במצוה פטור מן המצוה, וכדאי' בזהר גבי ר"י ור"י שהבין הינוקא בריח הלבושים שלא קראו ק"ש, והיינו שעסקו במצוות הכנסת כלה "וצ"ל דבקיום מצות הכנסת כלה כאילו קיימו גם מצות ק"ש כי הרי לא עברו ח"ו על זה שלא קראו ק"ש אדרבא כאילו קיימו והמשיכו גם אור העליון הנמשך ע"י ק"ש כו'", ע"ש.

וממשיך שם: "ואף דמצות הכנסת כלה היא לכאו' למטה במדרי' ממצות ק"ש ומ"מ היא כוללת גם מצות ק"ש כו' וכן יש כמה מצות נמוכות שהן בבחי' רגל ונדחה מפניהם מצוה עליונה שהיא בבחי' ראש, וכמו פקוח נפש דוחה שבת ואפי' נפש רשע וכמא' חלל עליו שבת א' כו' וכמו מצות מילה דוחה שבת, דהגם דמצות שבת היא מהמצוות היותר נעלות דבשבת מאיר גילוי מוחין דאבא וכל המדרי' הנעלות נמשכות בשבת כו' וכמשי"ת ומצות מילה ביסוד, ומ"מ נדחה שבת מפני המילה כו', וכן מילה בצרעת שעשה דוחה ל"ת הגם שמל"ת למעל' ממ"ע כידוע, וכן מ"ע דתכלת בציצית דוחה ל"ת דשעטנז כו', הרי שיש יתרון מעלה במצוה הנמוכה לגבי מצוה הרמה כו'".

ולכאו' צ"ב בכמה מהדוגמאות שמביא במאמר, וכמו מה שמבאר שעשה דוחה ל"ת, שבעצם המל"ת למעל' מהמ"ע אלא שהיא נדחית מפניה, דידועים דברי הרמב"ן עה"ת בפרשת יתרו עה"פ זכור את יום השבת לקדשו - "כי העושה מצות אדוניו אהוב לו וכו' כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותה ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה", וגם אדה"ז בתניא באגה"ת פ"א מבאר "דלענין קיום מ"ע גדולה שדוחה את ל"ת, היינו משום שע"י קיום מ"ע ממשיך אור ושפע בעולמות עליונים מהארת אור א"ס ב"ה", ע"ש ובהערת רבינו שם.

וכן צ"ב בהדוגמא שמביא מפקו"נ שדוחה שבת - "ואפי' נפש רשע וכמא' חלל עליו שבת א' כו'", *דלכאו' הרי למסקנא ביומא (פה, ב) ילפינן הא דפקו"נ דוחה שבת מ"וחי בהם", ולמה מביא הדרשה דחלל עליו שבת א'. ובפרט שלכאו' לפי הדרשא דחלל עליו שבת א', א"ש מה שהשבת נדחית מטעם שעי"ז "ישמור שבתות הרבה", וגם ברשע אפשר שיעשה תשובה וכו', ולכאו' היה עדיף להוכיח מזה שמחללין שבת על גוסס אף שלא יוכל לשמור שבתות הרבה.

אך באמת כ"ז אפשר ליישב ולפלפל בזה, דגם בנוגע לעשה דוחה ל"ת כבר הקשה הרע"א (בהגהותיו לספר תוס' יו"כ) שהביא לדברי הרמב"ן הנ"ל, והעיר עליו "בפ"ק דיבמות דף ז' ע"א לא משמע כן דאמרינן שם אטו עשה דוחה ל"ת לאו ל"ת חמור מיניה וקאתי עשה ודחי ליה, עיי"ש, הרי משמע דל"ת חמור מעשה רק דגזה"כ הוא דעשה דוחה ל"ת", וכבר האריכו בזה המחברים והביאו דברי הר"ן גאון בשבת קלג, א, שמבאר דכך ניתנה אזהרת הלאו בתנאי דכשבא הלאו עם העשה לא נאמר הלאו במקום העשה (וראה לקו"ש חט"ז ע' 237).

[ולהעיר שבמאמר דס"ה נקט דוגמאות לעשה דוחה ל"ת מתכלת בציצית ומילה בצרעת דוקא שבהם יש אפשרות לקיום העשה בלי ביטול האיסור, ולא יבום שקיום המצוה בכל אופן הוא באשת אח דיש שמחלקים בגדר הדחי' בין ב' האופנים האלו, דכאן זה דחוי' וכאן זה הותרה. ראה שו"ת עטרת חכמים סי' ד' להגאון בעל ברוך טעם ואכמ"ל].

ועד"ז גם בנוגע לפקו"נ יש שקו"ט בפוסקים האם מחללין שבת על מחלל שבת בפרהסיא. דהפמ"ג (בסשכ"ח מש"ז סק"ז) פשיטא ליה דאין מחללין עליו שבת, והרבה חלקו עליו, וראה גם מה שפירש האוה"ח על הפ' "ושמרו בנ"י את השבת" ומה שהעיר ע"ז המנ"ח במוסך השבת ועוד אחרונים דפלפלו בזה ואכמ"ל.

ובכל אופן אפשר למצוא ביאור בדברי המאמר בענין עשה דוחה ל"ת ופקו"נ בשבת לפי איזה שהם שיטות או סברות וכו', אבל בנוגע להדוגמא ממילה הנה לא זכיתי להבין כלל איך אפשר לומר דמילה היא למטה משבת אלא שהיא נדחית מפני גזה"כ, והלא בכל הדרושים מכל רבותינו נשיאנו - מתחיל מלקו"ת פרשתינו בד"ה "למנצח על השמינית" - מבואר להיפך ממש, שמילה ניתנה בשמיני והיא למעל' משבת שהיא בשביעי (וראה לקו"ש ח"ג בשיחה לפרשת שמיני שאפי' הבחינה דשבת שהיא מעין דלעתיד - בחי' מתנה - היא עדיין למטה מבחי' שמיני שבמילה ולכן מילה דוחה אותו).

ומה שכתוב בהמאמר שבשבת מאיר גילוי מוחין דאבא ומילה היא ביסוד - שבזה רוצה לבאר המעלה דשבת על מילה, הרי מבואר בלקו"ת שם דמה שמילה הוא ביסוד זהו יסוד דא"ק שהוא למעל' מע' ממוחין דאבא, ולגבי גילוי זה כל המלאכות בטלים וכמבואר שם בארוכה.

וכן הוא גם מפורש בחז"ל - בירושלמי נדרים (הובא בלקו"ת שם), "שמצוות שבת מלא (בשני ווין) להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה של תורה, והמילה דוחה אותה, משל לשני מטרונות שהיו באות זו על גב זו ואין אתה יודע איזו גדולה מחברתה זו שהיא יורדת מפני חברתה את יודע שחברתה גדולה ממנה", וגם בדרושי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע נת' כן בכ"מ, ואיך כאן מביא זה כדוגמא למצוה נעלית שנדחית מפני מצוה נמוכה יותר? וצ"ע.