בסה"מ מלוקט ד' קונ' אחש"פ ע' רכ"ו מבאר כ"ק אדמו"ר מה שכתוב "כימי צאתך מארמ"צ ארא"נ" (מיכה ז טו) ל' רבים (הגם דהיציאה היתה ביום א') די"ל דהכוונה לכלול גם קרי"ס, דכן הוא בכללות מצות זכירת יצי"מ שזה בו גם זכירת קרי"ס, ולכן נאמר . ומציין בהע' 17 לתוספתא רפ"ב ברכות (והובא בתורה אור, וגם מציין לשו"ע אדמה"ז סס"ו סי"ב): "צריך להזכיר בה [ב"אמת ויציב"] יצי"מ כו' וקרי"ס". וממשיך: "[ומ"ש במצות זכירת יצי"מ יום צאתך מאמ"צ הוא, כי עיקר המצוה דזכירת יצי"מ היא זכירת יצי"מ עצמה וזכירת קרי"ס אינה מעכבת]". ומוכיח בהע' 20 שהרי בספק אם קרא פ' ציצית צריך לחזור ולקרותה משום ספק דאורייתא )מ"ע דזכר יצי"מ( לחומרא, משא"כ כשקרא פ' ציצית וספק אמר או"י (דהיינו ספק זכר קרי"ס) אינו חוזר וקורא (שאין זכר קרי"ס מעכב). וכ': "(גם באם נאמר שכזמזכיר קרי"ס הוא מקיים מ"ע מה"ת)...". ובפשטות הכוונה בזה:

דבשו"ע אדמה"ז שם מביא ב' דעות אם יוצא מצות זכירת יצי"מ בשירת הים גרידא, ובקו"א ב' שם כ' דצ"ע דיעה הסובר דיוצא בזה, כיון דכתיב "את יום צאתך" (וכן בח"ס בשו"ע שם וכן מביא הגרעק"א שם שמסכים עם חותנו הח"ס ומביא ראיה לזה[1]). וע"ז כ' אדמו"ר שגם אם נאמר דכשמזכיר קרי"ס מקיים המצוה מה"ת, וניישב שאי"ז סותר "יום צאתך", אעפ"כ לא יעכב קיום המצוה ומשום שנאמר ש"יום צאתך" מלמד שאי"ז מעכב.

והנה יש להעיר עוד מה שמציין בעיקר להתוספתא ובתור הוספה כותב לראות גם בשו"ע אדמה"ז: דהנה הלכה הנ"ל שצריך להזכיר קרי"ס כשמזכיר יצי"מ שיסודה בתוספתא שם: "הקורא את שמע צריך להזכיר יצי"מ באו"י ר' אומר צ"ל בה מלכות אחרים אומרים צריך להזכיר בה מכת בכורות וקרי"ס". וכן הוא בירושלמי אלא בשינוי קצת: "קריעת י"ס ומכת בכורים", וגם מביא עוד דיעה שצריך להזכיר כולם (וצריך להזכיר "צור ישראל וגואלו"). והטור מביא הירושלמי וכותב: "צ"ל באמת ויציב יצי"מ ומלכות וקרי"ס ומכת בכורות (וצור ישראל וגואלו). וכן הוא באדמה"ז שם שמביא הטור להלכה.

וא"כ יש לדייק בזה שציין כ"ק אדמו"ר בהמאמר בעיקר להתוספתא (דכן הובא התוספתא בהמאמר בתו"א שמציין שם, "איתא בתוספתא"). אלא שמוסיף לראות גם המובא בשו"ע אדמה"ז (בפשטות אפשר שמקור הברייתא בירושל' הוא מהתוספתא).

ואולי י"ל: שבתוספתא (אפשר לפרש יותר ד(מודגש שהוא דין ב)מצות) זכירת יצי"מ, שמקדים (שבקר"ש) צריך להזכיר יצי"מ, ומוסיף שיטות התנאים מה שצריך להזכיר בזה. והיינו שבזה משמע יותר שזכירת קרי"ס הוא פרט בתוך זכירת יצי"מ (כמו שמכת בכורות ו)מלכות) הם פרטים בהיציאה ממצרים. וכן הוא המבואר בהמאמר בתו"א שם בקרי"ס בתור יצי"מ. משא"כ בהטור ושו"ע אדמה"ז נראה לפרש יותר: שקרי"ס ויצי"מ הם עניינים בפני עצמם, "וברכת או"י כולה הוא על החסד שעשה עם אבותינו שהוצאים ממצרים ובקע להם הים והעבירם...וצריך להזכיר יצי"מ ומלכות וקרי"ס ומכות בכורים באו"י..." (רש" י"ב ע"א).. והיינו שכל ענין מהם מבטא חסד מיוחד שעשה הקב"ה עם אבותינו (ע"ד הט"ו מעלות טובות שאומרים בההגדה שכמה מהם הם עניינים ומעלות בפני עצמם ולא רק פרטים ביצי"מ.)

ובזה יובן דיוק שבתוספתא מקדים מכת בכורות לקרי"ס ובירושלמי קרי"ס לפני מכת בכורים: בתוספתא שמדובר בשלבים ביציאה לכן הסדר הוא סדר היציאה: ולכן מכת בכורות היה לפני קרי"ס, משא"כ בירושלמי והטור ואדמה"ז שהם חסדים בפ"ע, אפשר לומר שקרי"ס והעברתו קשור לחסד יצי"מ, וחסד דמכת בכורות (הנגוף למצריים ורפוא לישראל) הוא חסד בפ"ע.

ולכן בתו"א ובמאמר כ"ק אדמו"ר מדובר ענין יצי"מ וקרי"ס בתור פרט ביצי"מ (שהוא יציאה לגמרי מהמקום ואימת מצרים) לכן מציין בעיקר להתוספתא ותו"א. (אלא שמוסיף גם לראות בשו"ע אדמה"ז שלפועל צ"ל קרי"ס באו"י).

ויש להעיר בדברי אדמה"ז שם: "כל מי שלא אמר ברכת או"י שחרית...אע"פ שיצא ידי ק"ש שהברכות אינן מעכבות את ק"ש (אפי' לאמרן כלל) לא יצא י"ח המצוה כתיקונה...", והיינו שברכת או"י או"א הוא ברכת ק"ש שבזה יוצא המצוה (דק"ש) כתיקונה (כפי' דברי הגמ' שם). ולאידך כ' אדמה"ז בסי' ס"ז ס"א: "....שמ"ע מה"ת לזכור יצי"N בכל יום ביום ובלילה...וכיון שהוא מחוייב להזכיר יצי"מ מפני הספק צריך להזכירם בברכה ובנוסח שתקנו לה חכמים שהיא ברכת או"י...", והיינו שברכת או"י הוא ברכה דמצות זכירת יצי"מ. וכן בסי' ע' ס"א שמבאר שנשים חייבים בברכת או"י כ' "ומ"מ חייבין בזכירת יצי"מ שהיא מ"ע שלא הזמ"ג שמצותה ביום ובלילה, לפיכך יש להם לברך הברכה שנתקנה על יצי"מ שהוא או"י...".

ונראה בשיטתו: שברכת או"י יש בה ב' עניינים: א) שהיא נוסח ברכת זכירת יצי"מ ב) שהיא שלימות ברכת ק"ש.

ואע"פ שברכת או"י ושאר ברכות ק"ש "אינן דומות לשאר ברכות המצות" (אדמה"ז נ"ט ד') "שברכות ק"ש אינן כברכות שאר מצות...שהרי אינו מברך אקב"ו לקרות ק"ש..." (שם סי' ס' ס"ב) -והוא שיטת הרשב"א- , אעפ"כ יש בו גם שלימות ענין דק"ש ולכן כשקרא ק"ש בלא הברכות טוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות כמבואר שם ובסי' ס'.

(ועד"ז י"ל גם בשו"ע המחבר: הפרמ"ג סי' ס' ביאר בכונת המחבר דטוב לו לחזור לקרות עם הברכות דהוא לחשוש לשיטת ר"ה שפוסק דלא יצא ק"ש בלי ברכותיה. ובמשנ"ב מקשה ע"ז בבה"ל דאין נראה כן בכוונתו. ומבאר שם דהכוונה דטוב לו לחזור ולקרות עם הברכות כדי שיצא הברכות. ע"כ. ולהמבואר לעיל בדברי אדמה"ז בסי' ס"ו, נראה דהגם דיצא ידי ק"ש אבל לא יצא בשלימותה כשלא הזכיר או"י (ואולי עד"ז יש שלימות בק"ש בב' ברכות הראשונות)).

ויש להעיר עוד, הובא לעיל שיש ב' דעות האם יוצא מצות זכירת יצי"מ מה"ת בשירת הים. יש להסתפק קצת לשיטה הסוברת דיוצא: מה הדין אם הזכיר מכת בכורות האם גם בזה יוצא המצוה או לא: האם נאמר שזה מה שגרם שיבקשו מפרעה שישלחם ויוציאם מארמ"צ זה מספיק כזכירת היציאה (וראה בצל"ח ברכות סוף פ"ק הטעם שצריך להזכיר מכת בכורות שבכתוב דלמען תזכור כתיב כי בחפזון יצאת מאמ"צ והחפזון היה חפזון דמצרים שנא' ותחזק מצרים והיא באה ע"י מכת בכורות שאמרו כולנו מתים(, או דילמא כיון שאין בסיפור זה עצמו יציאה אינו יי"ח זכירת יציאת מצרים. בפשטות נראה כצד הב' דכיון שאין בזה יציאה עצמו אינו יי"ח בזה.)