בסה"מ תרס"א בתחילתו מביא ב' פירושים במש"כ בפסוק "תקעו בחדש שופר בכסה", דרש"י פי' בכסה לשון זמן נועד, והיינו הזמן הקבוע להתגלות בחי' השופר. והרמ"ע ספורנו פי' בכסה יום כסא דין, היינו, בכסה לשון כסא. וכ"ה בזהר דכסה הוא לשון כסא. ומבאר בזה (בפי' הספורנו והזהר) דכדי שיהי' התהוות בעולמות ונבראים דבי"ע שהן בבחי' גבול ומדה, צ"ל מבחי' העלם והסתר האור דוקא, דזהו"ע מה שהתהוות היש הוא מבחי' מל', דמל' הוא בחי' לבוש להעלים ולהסתיר האור. ומפני שבר"ה הרי כל דבר חוזר לקדמותו והעולם מתחדש כמו בתחילת ששת ימי בראשית, לכן ר"ה הוא יום הכסא (-כסה) דכסא הוא בחי' כס ולבוש להלביש ולהעלים את האור שיוכל להיות נמשך בעולם.

ואח"כ מבאר שיש עוד מדריגא בכסא. דמדרי' הנ"ל (בחי' כס ולבוש) הוא מבחי' כסא דין. אבל יש גם בחי' כסא רחמים. ובר"ה ממשיכים גם בחי' זו. וענין כסא רחמים הו"ע התאחדות בחי' יחו"ע ויחו"ת כו' (כמבואר שם באריכות) וזהו עיקר ענין דבנין המלכות בר"ה, דגם במל', שהוא בחי' ד"ת יהי' שם הביטול דיחו"ע.

ומביא ע"ז ממד"ר פ' אמור וז"ל: "ר' יהודא בר נחמן פתח - עלה אלוקים בתרועה ה' בקול שופר. בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין, בדין הוא עולה, מה טעם - עלה אלוקים בתרועה. ובשעה שישראל נוטלין שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה הוא עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים, דכתיב ה' בקול שופר, ומרחם עליהם והופך עליהם מדה"ד לרחמים כו'".

ומזה משמע שבר"ה ממשיכים ב' הדרגות - כסא דין וכסא רחמים. והפי' תקעו בחדש שופר בכסה הוא ממשיכים כסא דין - שיהי' הלבוש והצמצום כדי שיתהוו העולמות - וגם כסא רחמים.

דזה מה שמביא המד"ר, שע"י ה"תרועה" נמשך בחי' כסא דין - "הקב"ה יושב ועולה על כסא דין... עלה אלוקים בתרועה" (וכמבואר בפי' מהרז"ו למד"ר שם - "בדין הוא עולה - ואלוקים הוא דין, ה' הוא רחמים, והתרועה רומז לדין ובבא יללה, ושופר הוא רחמים"). וע"י התקיעה (עיקר הענין בשופר לכן זה נקרא "שופר") נמשך כסא רחמים.

וי"ל דכ"ז הוא רק לפי' פירוש הספורנו "דכסא" הוא כסא דין. דלפי פירושו, הרי "תקעו ... בכסה" פירושו להמשיך בחי' כסא דין. ורק, דגם לפי פירושו, לא נמשך רק בחי' כסא דין אלא גם בחי' כסא רחמים.

משא"כ לפי רש"י דפי' "בכסה" מלשון זמן נועד להמשכת בחי' השופר, דהיינו, להמשיך בחי' שופר בזמן נועד, משמע דלא נכלל בזה אלא בחי' רחמים. והיינו, דמשמע שרש"י והספורנו פליגי בעיקר הענין דהמשכת השופר - איזה מדריגה נמשכת, ולא רק בפירוש המלה ד"כסה". דלפי רש"י הכסא דין הוא כבר מתוקן (דהיינו זמן נועד) ועבודתינו בשופר היא רק לפעול שיעלה מכס"ד לכס"ר (דהיינו להמשיך בחי' רחמים בהזמן נועד). משא"כ להספורנו, גם זה שעולה לכס"ד (דהיינו לבוש) הוא פעולת בנ"י ע"י השופר.

ועפי"ז יש לבאר מה שאחרי שהביא את דברי המד"ר הנ"ל מביא בהמאמר את דברי הזהר וז"ל: "וכורסייא דדינא אתתקן ומלכא קדישא יתיב על כורסייא דדינא ודאין עלמא, וכדין תקעו בחדש שופר כו' לסלקא כורסייא דדינא ולתקנא כורסייא דרחמי".

והיינו שהביא המד"ר כסייעתא לפי' הספורנו, והביא הזהר לסייעתא לפי' רש"י.

אלא דעפ"ז ק"ק, שהרי בהמאמר כ' דגם הזהר (פ' פנחס דרל"א, ב) פי' דכסה הוא מלשון כסא דין (ע"ש בזהר) וכאן הזהר (בפ' אמור צט, א) פי' לכאור' כפי' רש"י דבעבודת השופר הוא רק המשכת כסא רחמים. ויל"ע בזה.

ואבקש מקוראי הגליון לעיין ולהעיר בזה.