תות"ל - 770
בגליון האחרון (תתה - עמ' 40) מביא הרב ש.ש.פ. מאגרת הקודש טו ע' קכא, ב שמסביר שם ש"העץ הנשרף שהי' מורכב מד' יסודות ארמ"ע וג' יסודות אמ"ר חלפו והלכו להם וכלו בעשן המתהווה בהרכבתן ויסוד הד' שהי' בעץ שהוא העפר שבו ואין האש שולטת בו הוא הנשאר קיים והוא האפר".
היינו שענין השריפה הוא פירוק ההרכבה של הארבע היסודות שאמ"ר נפרד מהעץ שמהותו וממשו וחומרו כו' הוא יסוד העפר והאש מים רוח הי' "מעט מזעיר בעץ" והאפר לגבי העץ אין לו דמיון וערך אל מהות העץ קודם שנשרף.
וע"ז שואל שם שאם האמ"ר הוא רק מעט מזעיר והוא נפרד מהעץ בזמן השריפה ויסוד העפר אין האש שולטת בו א"כ היכן ולאן הלך כל כמות וכובד העץ, הרי האפר הוא מעט מזעיר לגבי רובו שלפני השריפה, כמבואר שם באגה"ק, ומסיים "וצריך ביאור גשמי על זה".
והנה בסה"מ תרס"ב עמ' שטז מבאר הענין הנ"ל דפירוד הד' יסודות בשריפה ע"י האש, אלא שמוסיף שהענן (עשן) עצמו היוצא מהאש כלול ג"כ מיסוד העפר "שהרי נמצא בו עפר דק נדבק בכותלי הבית שהוא בא מיסוד העפר שבעץ הנשרף ... אלא שהג"י אר"מ כלים לגמרי ולא נשאר מהם כלום, ומיסוד העפר נשאר ממנו האפר והו"ע אבק דאשתאר מן נורא".
ועפי"ז מובן שיסוד העפר שהוא רוב מהות העץ קודם שנשרף, נשאר לא רק באפר למטה אלא גם בעפר שבעשן ("הנדבק בכותלי הבית" - כשיש בית בסמיכות, וכשאין כנראה צ"ל דנשאר למעלה) ובשניהם ביחד צ"ל דיש כמות גדולה כרובו של עץ קודם שנשרף.
וזהו שכותב שם בתניא "וכל ארכו ורחבו ועוביו הכל הי' מן העפר והכל שב אל העפר שהוא האפר הנשאר אחרי שנפרדו ממנו אמ"ר" והיינו ג"כ בעפר הנשאר בכותלי הבית שנפרד מהג"י, עיי"ש בתרס"ב.
ובפשטות צריך לומר שאינה סתירה למ"ש באגה"ק דיסוד העפר "אין האש שולטת בו", דאפ"ל שזהו ביחס לשאר ג' יסודות שכלים לגמרי, ומשא"כ יסוד העפר - הרי גם מה שעולה בעשן נשאר קיים וחומרי בצורה מסוימת - כנ"ל.
ואמנם המשל שהביא מזה למה שאמר אאע"ה "ואנכי עפר ואפר" - צ"ל שהוא רק מחלק העפר הנשאר למטה, שכנראה רק הוא נק' "אפר" (והוא מהותו ועצמותו של עץ - כמבואר בתניא שם - אבל לא כל מציאותו הגשמית), והוא לבד "אין לו דמיון וערך אל מהות עץ הגדול". ועוד יל"ע בזה.