בגליון שי"ל לש"פ נח ש.ז. (גליון תתה - ע' 44) הקשה הר' י.י. יעקבסאהן שלכאורה רואים שבירור המדות הוא יותר קשה מבירור המוחין משום שמוחו של אדם ברשותו ויכול להיות זהיר יותר, והביא מסש"ב פל"ז "...מהותן ועצמותן של המידות ... לא יכלו להם הבינונים להפכם לקדושה, היינו משום שהרע חזק יותר במדות מבחב"ד". עיין שם בארוכה.

והנה בספר המאמרים תש"כ מאמר ד"ה בראשית (ש"פ בראשית) בעמוד 24 איתא "...הנה עיקר העבודה הוא בכיבוש ז' ארצות שהוא בירור המדות. והיינו שא"א להיות המשכת המוחין עכשיו שזה יהיה רק לעתיד ... לפי שהמשכת המוחין שממשיכים עכשיו הוא רק המוחין שמתלבשים במדות ... אבל לא בחי' עצם המוחין ... דרק לעתיד יהיו המשכת עצם המוחין ממש ... ועיקר העבודה הוא בהמשכת המדות, דבהמדות אפשר להיות בירור אבל לא במוחין. ואי"ז סותר למ"ש בתניא דהמוחין בנקל יותר לברר מהמדות והוא לפי שהשבירה היה בהמדות, הנה מ"ש בתניא הוא רק בבחי' הגסות אבל לא בבחי' דקות, שהדקות במוחין א"א לברר עכשיו. וכמבואר בכתבי האריז"ל שהם קליפות דקות ביותר וגדולות, והביאור הוא ע"ד מרז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה והוא לפי שאינו מרגיש כ"כ החטא שבהרהור, דכמו"כ הוא גם בענין המוחין דמאחר שהוא בחינת שכל אינו מרגיש כ"כ את החטא שבזה ... דזהו ענין הדקות וענין הגדלות יובן גם כן מהדוגמא דהרהורי עבירה, שהפגם במחשבה הוא יותר מאשר הפגם בדיבור ומעשה...". עיי"ש מה שמאריך בזה, ומסיים "והבירור במדריגה זו יכול להיות ע"י נשמות דאצי' ולפעמים גם נשמות דבריאה".

וא"כ רואים מהנ"ל מפורש שכ"ק אדמו"ר מגדיר את החילוק בין בירור המוחין שמדבר במאמרי אדמו"ר האמצעי שזה בדקות שזה אין שייך לברר בזה"ז, ומה שכתוב בתניא זה לגבי הגסות, שהגסות של המוחין יותר קל לברר מהמדות.