[א] בלקו"ת ד"ה האזינו (השני) המסתיים בדף עד, ב - הנה מאמר זה קטוע בסיומו באמצע המשפט ממש (שמתחיל לבאר "כי יש ב' בחי' בתורה", ומפרט רק בחינה אחת), ולא מצאתי שיעירו על כך בהערות שם. ובס' מאמרי אדה"ז דשנת תקס"ז המאמר הוא בשלימותו, ובעמ' שנט-שס ניתן למצוא בנקל את הקטע מחסר.

[ב] בשם אדמו"ר הזקן נאמר, שאפשר שישבו נשמות בגן-עדן מאות שנים, ולא ידעו ענין האלקות מה הוא.

והנה מפורש דבר זה בלקו"ת ד"ה כנשר (עח, א): ג"ע הוא בחי' גילוי אלקות שמתגלה בנפשו כו', וע"ז ארז"ל צדיקים יושבים כו' ונהנין מזיו השכינה, ושכר מצוה הוא המצוה בעצמה, כי המצות הן הן המשכות גילוי אלקות על נפשו במצות שמקבל עליו עול מלכות שמים, כך יהיה שכרו בג"ע להיות נהנה ומתענג על גילוי ה'. משא"כ מי שעושה מצות אנשים מלומדה, אע"פ שהוא סור מרע ועשה טוב, ובודאי יהיה שכרו בג"ע, אך אין זה גילוי אלקות ממש, שדייקא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה ממש. עכ"ל. הרי שאפשר לישב בג"ע מבלי לדעת מגילוי האלקות המתגלה בג"ע לצדיקים.

[ג] בלקו"ת ד"ה שובה ישראל (השני, דף סז, ג בב' השורות האחרונות) נדפס הפס' "נאוה שאנן", וכמובן שזו טה"ד וצ"ל "נוה שאנן" כלישנא דקרא וכדלהלן שם בפנים.

[ד] בתור הקדמה ל"סליחות" נדפס מאמר אדה"ז ד"ה לך הוי' הצדקה (ואח"כ נדפס בס' מאמרי אדה"ז אתהלך - לאזניא עמ' ר ואילך), ושם נאמר: יש להם ערך זה לזה כמו צמצום השכל של התלמיד אל שכל הרב, או כמו כח המצמיח את העשב. עכ"ל. ומעיר שם רבינו זי"ע: אולי צ"ל: המצמיח אל כח המצמיח את העשב. עכ"ל (ונעתקה הע' זו בקונטרס "הוספות לספר מאמרי אדמו"ר הזקן אתהלך לאזניא", קה"ת תשמ"ב, עמ' שי).

ותיקון זה לכאו' אינו מובן לענ"ד. וגם אינו מובן מדוע אינו מתקן בפשיטות "כח המצמיח אל העשב", שהוא שינוי אות אחת בלבד!

ולולא דמיסתפינא הוה אמינא שאכן לכך נתכוין רבינו, אלא שנפלה כאן טה"ד, בגלל הקושי שבפענוח התיקונים ושינויי הנוסח שרשם הרבי, שהמה נחלקים לשלושה סוגים: חלקם "נדפסו בפנים המאמר באותיות רש"י מוקפות חצאי עיגול", בחלקם ניתוספו גם חצאי ריבוע לתיבות של הנוסח הראשון, וחלקם נרשמו בהע' בשוה"ג. ויתכן שגם כאן כתב הרבי (או שסימן) בצורה כלשהי את המלים "כח המצמיח את" "כח המצמיח אל", ואח"כ נשתבש "הבחור הזעצער" או המגיה, ונדפסו ב' הלשונות בהע' (וכ"ז דוחק, שהרי כשהשינוי הוא במלה אחת בלבד נרשם הוא בפנים המאמר. אך הרי אין אנו יודעים את האופן שבו ציין הרבי את השינויים לפני ההדפסה, ואפשר שלא ניתן היה להבחין בנקל שכוונתו לשינוי של תיבה אחת בלבד).

ועוד יש להעיר לענין השינוי שבין פתיחת המאמר "לך הוי' הצדקה", לבין לשון הפס' (בדניאל ט, ז) "לך אדנ-י הצדקה". וצ"ע.

בגליון תש"ס שי"ל לחה"ס הביא הרב ש.ב. הלוי וויינבערג מד"ה כנשר יעיר קנו תשי"ט (ע' 541) וז"ל: "וכמו"כ הוא גם באדם שגם כאשר הוא צדיק גמור מ"מ הנה מצד עצם מציאות הגוף ה"ה מעלים ומסתיר . . וכמו שמצינו גם גבי משה .. מ"מ כשעלה למעלה הניח את גופו בעולם היצירה . . לבד מאליהו שהי' בעיבור י"ב חדשים ועלה בגופו השמימה" עכ"ל.

ומקשה ע"ז מלקו"ש ח"ב (עמ' 516) ושם לגבי אלי': "ער האט דער גוף גאנצערהייט אין עולם היצירה" עכ"ל.

ולכאו' מלקו"ש הנ"ל רואים א) שגם גופו של אליהו עולה רק בעולם היצירה ולא למעלה מזה. וא"כ באיזה ענין יש יתרון בעליית גופו של אליהו על של משה שגם הוא הניח גופו בעולם היצירה. ב) ועוד: לכאו' יש יתרון בעליית גופו של משה, שהרי לכאו' כשהניח משה גופו בעולם היצירה הניחו כמו שהוא, משא"כ אליהו "נהפך בשרו ללפידי אש". ע"כ מגליון הנ"ל.

והנה בנוגע להשאלה הב' הנה בזה שנהפך בשר אלי' ללפידי אש הנה אדרבא זהו כל מעלתו שגופו הזדכך עד שנהפך לרוחני. ומצוטט בזה מספר הליקוטים דא"ח צמח צדק אות מ"ם (מקרא - מתנה) ע' א'תרכא: "ההפרש בין משה לאליהו כי משה הי' בודאי גדול מאלי' .. ואעפ"כ יש מעלה באליהו גדולה מבכולם שגופו עלה בסערה ונזדכך כ"כ, מה שאפי' משה נקבר גופו בארץ, והענין כי אליהו בגימטרי' ב"ן שמשם שרשו והוא בחי' חיצוניות, ולכן הגיע הזיכוך גם לגופו שהי' בחי' ביטול במציאות בגופו בתכלית עד שנהפך להיות כא' מן המלאכים העליונים . . משא"כ במשה שנמשך משם מ"ה . . והוא בחי' פנימיות שאינו יכול לשלוח גילויו כ"כ בגוף גשמי תכלית החיצוניות." ושם עמ' א'תריט: "אך בעת שעלה להר הי' לו הביטול בחיצוניות ג"כ ע"ד שהי' באלי' שהרי לחם לא אכל כו' רק לא ע"ד אליהו שנהפך כו'" עכ"ל.

וא"כ גם לגבי עליית משה להר סיני במ"ת יש יתרון לאליהו שנהפך בשרו לגמרי לרוחני (ומה שהביא מהפרדס שנהפך בשרו ללפידי אש בודאי אין הכוונה אש גשמי אלא ע"ד מ"ש (תהלים קד, ד) "עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט").

ובנוגע השאלה הא' אולי י"ל שבמשה זה שעלה והניח גופו בעולם היצירה היינו שהגוף לא הי' יכול לעלות ולהגיע להביטול של הנשמה, ולכן כשעלה הניח גופו, משא"כ באלי' הגוף הי' בערך למעלת הנשמה אף שהנשמה עולה יותר מ"מ הוא בערך, והיינו שאם הי' עולה כמו משה רבינו הי' גם גופו עולה עמו. וכ"ז הוא כמובן בד"א ועדיין צ"ע.