בלקו"ת פקודי [ד,א] שו"ה "על" כ' "על מלתא דעבידא לאגלויי ממש מיד לא הצריכה התורה עדות" - ולכאו' צ"ע דהיכן מצינו דין כזה שצריך להיות אגלויי מיד - וראה בפר"ח יו"ד [סי' צ"ח סק"ב] שכ' לענין טעימת עכו"ם במסל"ת מה דמהני זה באיסור דאו' היא משום דעבידא לאגלויי מיד, משא"כ לגבי מת בעלה עיי"ש - הרי שבציור הרגיל של עבידא לאגלויי אי"ז נגלה מיד. וצ"ע.

בלקו"ת ויקרא [ה,ד] שו"ה "והיינו" כ' "כמו הלחם והבשר יש בהן טעם וממש" ולכאו' צ"ל טעם ממש ולא טעם וממש, דהמכוון כאן היא לא כבכ"מ טעם בניגוד לממש שטעם אינו גוף הדבר, אלא שזהו טעם מורגש, ולאפוקי ממלח שפועל טעם ובעצמו אין בו טעם - וכ"ה לעיל [ד,א] שו"ה "מושגת" וכן להלן כאן שו"ה "מושג".

בלקו"ת בחוקותי [מח,ג] שו"ה "הבאה" כ' "של אחד יחודו של עולם" - ולכאו' צ"ל יחידו של עולם ולא יחודו.

בלקו"ת במדבר [ב,א] שו"ה "וענין ו"ד" כ' "היינו המדות ששרשן מאבא שי"ב והדיבור ששרשו מאבא יסד ברתא" - ולכאו' גבי מדות צריך להשמיט תיבות שי"ב, דהרי רק על הדיבור נאמר אבא יסד ברתא, ולא על המדות.

בלקו"ת שלח [מ,א] שו"ה "הא'" כ' "והב' מלכות דא"ס כמ"ש בזהר" - ולכאו' צ"ל מל' דח"ס ולא דא"ס דכן הוא כאן בהמשך הענין כ"פ.

בלקו"ת שה"ש [לא,א] כ' שמה שההשפעה מהמדות היא בבחי' גבול זהו מחמת התכללות המדות זע"ז עיי"ש - וצ"ב דבכ"מ מבואר דההגבלה נפעל מצד הכלים שהם כח הגבול שבא"ס - עיי' לעיל בהוספות לויקרא [נד,א] שהכלים מגבילים את האור, משום ששרשו מהרשימו, וכ"ה בכ"מ - ואילו כאן מבואר שזהו מצד התכללות הספי' זע"ז.

במה שהביא הרנ"ג שי' בגליון הקודם ממ"ש בהקדמת עמק המלך ובכ"מ שקבלת הרמ"ק היא בעולם התוהו וקבלת האריז"ל בעולם התיקון, יש להעיר מתשובת אדמו"ר מהר"ש שנדפסה במגדל עז (ע' קלב ואילך) ובאגרות קודש אדמו"ר מהר"ש, "שהפרדס לא ידע כלל מתוהו [כמ"ש] באגה"ק", "כי הפרדס לא ידע מתוהו ומשבה"כ ומענין הבירורים כמ"ש באגה"ק".

ואולי עיקר הכוונה באגרת אדמו"ר מהר"ש היא לענין שבירת הכלים וענין הבירורים דתוהו, שזהו דבר שנתחדש בכתבי האריז"ל, אבל בעצם גדרה של קבלת הרמ"ק היא מתוהו, משא"כ האריז"ל. ויש לעיין עוד בזה.

בהע' וביאורים גליון טז (ע' 36 ואילך) כותב הר' י"מ באריכות גדולה בענין ז' השמיטות (ד"שית אלפי שני דהוה עלמא", ר"ה לא,א) בדעת ספר התמונה שהיה שמיטה אחת לפנינו המקבילה לספירת החסד, ועתה אנו בשמיטה המקבילה לספירת הגבורה, ולדעת כמה מקובלים יהיו עוד חמש שמיטות, ומביא דעת האריז"ל (המובא בתורה אור לאדה"ז פר' שמות נא,ד) ששמיטה שהיתה, היתה אמנם, אך ברוחניות בלבד. ועד"ז השמיטות שיהיו, יהיו ברוחניות בלבד.

ומקשה, ממ"ש בדא"ח (תורת חיים שמות נט,א, ועוד) שבשמיטות דלעתיד, יהיו עליות בתר עליות, על מה שכתוב בתורת חיים (שם נט,ב) ששם נראה שלילת אפשרות זו של שמיטות ויובלות רוחניים בעליה בתר עליה בלי סוף, וז"ל בתו"ח שם . . . "ולא משמע כן בכהאריז"ל דודאי לא יהי' שום שמיטה אחרי שמיטה זו, כי העוה"ב הבא באלף השביעי הוא נצחי . . . וכמובן בכמה כתובים שנק' חיי עולם ונק' מנוחה לחיי העולמים". ומסיים הר' י"מ בצ"ע: א) כיצד יתאים זה עם המבואר בדא"ח דענין העליות אין קץ במשך נ' אלפים יובלות.

ב) וביותר יוקשה אם נאמר שבמשך כל העליות הללו יהיו נשמות בגופים גשמיים (ואיני זוכר מה נאמר ע"כ בדא"ח).

והביאור בכ"ז, י"ל ובהקדמה:

זה ברור שמה שאמר אדמו"ר הזקן בשם האר"י ז"ל בתו"א (פר' שמות נא,ד) שרק השמיטה שלנו היא גשמיית ושאר השמיטות ברוחניות, אין הכוונה ששמיטה זו לאחר שבעת אלפים שנה תתבטל לגמרי ממציאותה ח"ו שהרי כידוע עוה"ב הוא עולם התחיה, נשמות בגופים, ויהיו בו חיים נצחיים ולא יהיה עוד פעם פירוד הנפש מהגוף. וכמובא בפשטות בחז"ל (סנהדרים צב,א) "תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אינן חוזרין לעפרם" וכו' עיי"ש וכדלקמן. וא"כ לפ"ז מה הפירוש "שית אלפי שנין הוה עלמא וחד חרוב"? וכן מה הפירוש המובא בדא"ח דלעיל שיהיו שמיטות ויובלות לאחרי שמיטה זו שתגיע לשלימותה.

הפירוש הוא: ששמיטה זו שאנו בה הנה לאחרי שתגיעה לשלמותה באלף השביעי, לא יהיה בה יותר שינוי ועליה כיון שתגיעה לתכליתה, וכך תשאר לנצח. אף על פי שאח"כ יעברו עוד ועוד שנים, שמיטות ויובלות וכו'. וע"כ גם ההמשך לזה נקרא ע"ש אלף השביעי. וכאילו הוא רק "שית אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב". וזה מה שכתב אדמו"ר האמצעי (כמובא לעיל) ... "כי העולם הבא, הבא באלף השביעי הוא נצחי". (וראה לקמן המקור לפרוש זה).

ועד"ז כן הוא בשאר השמיטות המובאות בקבלה ובחסידות שעתידות להיות ברוחניות, והיינו דלאחרי שלימות העליות דשמטתינו הגשמית עתה יהיה סדר עבודה ברוחניות המתאימה לשמיטה הבאה, השייכת לספירת התפארת, ולאח"כ שמיטה נוספת וכו', ובכל שמיטה ושמיטה הנה באלף השביעי שלה תבוא אותה שמיטה לשלימותה, ושלימות זו תשאר כן לנצח ולא יהיה בה יותר כל שינוי כלל, אך יהיה כמובן לאחריה שמיטה אחרת כנ"ל לגבי שמיטה זו שאנו בה, וכן הלאה.

וכמקור לכל הנ"ל הנה מובא בתורה אור (מגילת אסתר ד"ה ובבואה לפני המלך. צו,א) בענין מארז"ל "שית אלפי שנין הוה עלמא וחד חרוב", ש"וחד חרוב" היינו "...שהוא בבחינת מנוחה שאין בו עליות וירידות כי כל ימות עוה"ז שית אלפי שנין הן בבחי' ירידות ועליות הן בנשמות הן בגופות ... ועל עליות הללו נאמר: "ילכו מחיל אל חיל" שיש כמה מיני מדרגות שונות בעליות הנפשות... וכן עד"ז בעליות הגופות לימות המשיח ותחית המתים, אבל וחד חרוב הוא האלף השביעי שבו תכלית השלמות של כל העליות עד שאין עוד עליה למעלה הימנה שהוא סוף וקץ כל המדרגות והעליות שאפשר להיות לפי מזג ותכונת השמיטה ההיא שית אלפי שנין וחד חרוב, ובכל שמיטה ושמיטה לפי מה שהוא, כך הוא עלית אלף הז' שבה שהיא תכלית השלימות של כל העליות ונקרא בחי' מנוחה שהיא עליה שאין למעלה הימנה עוד עליה, וזהו וחד חרוב. שהיא בבחי' מנוחה" עכ"ל.

עפ"ז י"ל גם בענין קושיא הב' הנ"ל: (האם יהיו בכל השמיטות דאח"כ נשמות בגופים) דהנה כיון שהעוה"ז הגשמי ימשיך להתקיים כנ"ל (והשמיטות הבאות אח"כ יהיו רק ברוחניות) אזי ברור שגם הגופים ימשיכו להתקיים, וכן מפורש בחז"ל (סנהדרין צב,א הוזכר לעיל בקצרה, ולהלן שלימות הענין) "תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אינן חוזרים לעפרם שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים, ומה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימין, ואם תאמר אותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו שנאמר "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" צדיקים מה הן עושין, הקב"ה עושה להם כנפיים ושטין על פני המים שנאמר וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא יגעו ילכו ולא ייעפו" ומפרש רש"י ואותן שנים...עולמו: "ויהיה עולם זה חרב אלף שנים אותן צדיקים היכן הם הואיל ואינם נקברים בארץ".

הנה: א) מלשון הגמרא לחדש את עולמו ומדיוק לשון רש"י "עולם זה חרב אלף שנים" מובן ש"חורבן" זה רק לאלף שנים הוא והוא ע"מ לחדש את עולמו, ובמצב בינים זה יהיה אצל הצדיקים ענין של שטין על פני המים וכו' (ומבואר ענין זה בחסידות מה עניינו ואכ"מ עיין באוה"ת בראשית ע' 56 וכן האזינו א תרפה-ו) אבל אח"כ לאחר האלף שנים תתחיל שמיטה חדשה היינו סדר עבודה חדש המתאים לשמיטה זו. (כשעימם יש את העבודה הקודמת בתכלית השלמות ואין צורך שיהא בה שינוי לנצח כנ"ל) וכל זה בהיותם נשמות בגופים וכן כותב הצ"צ (באוה"ת הנ"ל) "והנה כל זה הוא רק אותן אלף שנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו ונק' חד חרוב ... ואז רק הצדיקים יהיו שטים על פני המים כנ"ל אבל אח"כ יתחדש העולם כאשר הוא עתה, אלא שלא יהיה באופן זה כלל ולא יהיה אז חורבן ביהמ"ק ולא יהיו צרות על ישראל כ"א כולו טוב".