כתב הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ח ה"י): "ואח"כ מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל . . ואינו טועם אח"כ כלום כל הלילה חוץ מן המים. ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול, והוא מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל. וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות".

כותב הרב משה שטרנבוך בספרו 'תשובות והנהגות' ח"ב סי' רמד (וחילקתי את דבריו לסעיפים): והנה כעת מצאתי לחכ"א שנתקשה בדברי הרמב"ם למה לא הזכיר ב[כוס] חמישי שמברך בורא פרי הגפן כשאר הכוסות, ועו"ק שמעיקרא סתם שאינו טועם כלום כל הלילה ומיד ממשיך אח"כ דיש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול, וע"כ מסיק שלרמב"ם אין בכלל חובת שתייה בכוס חמישי, ולא שייך לד' כוסות, ומצותה שיאמר על הכוס לבד...

אמנם פירושו ברמב"ם צ"ע טובא.

[א] ראשית שהר"מ שם כ' "וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות", ואי כדבריו לא שייך כלל לד' כוסות, שענינם שתייה דרך חרות כמו שפירש פ"ז ה"ז, וכאן אפילו גדר החיוב לא דמי שאינו אלא חובת אמירה על הכוס לבד.

[ב] וכן לשונו "ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול" לא משמע שזהו מצוה שאם כן היה ליה למימר שזהו מצוה.

[ג] רק שיש לו למזוג היינו אם רוצה לשתות הדבר רשות, וכעין זה במנחה פירש בפ"ג דתפלה (ה"ד) ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה, ופירש בעה"ש (רל"ג) כוונתו שהותר רק לעת צורך להתפלל אחרי פלג המנחה, וכן מפורש בש"ג וברבינו מנוח שלרמב"ם הוי היתר.

[ד] ולכן באמת אינו מברך בפה"ג כשאר הכוסות שהן חובה וכל אחת היא מצוה בפנ"ע כמוש"כ הפוסקים, אבל כוס זה שהוא רשות אין יכול לקבוע ברכה בפנ"ע.

והנה בדרך כלל מעירים על דברים הנמצאים בספר זה שמיוחסים לגדולי ישראל מחוגים שונים, וספק גדול האם באמת נאמרו על ידם ואכמ"ל, אבל בקטע הנעתק לעיל פוגשים אנו בנטיה הפוכה: להעתיק דברים בלי שם אומרו! ולא רק הדברים שמביא בשמו של ה"מצאתי לחכ"א" נמצאים בספר, אלא אף עיקרי הדברים שבהם הוא דוחה דברי ה"חכ"א" נמצאים באותו ספר ונאמרו ע"י אותו "חכ"א", ואילו היה מקיים הנאמר בחז"ל1: האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם היו הדברים מחוורים כשמלה. וכבר תמהו חז"ל2: "מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים"?

והנה ה"חכ"א" ה"ה כ"ק אדמו"ר זי"ע, וביאורו בגדר כוס חמישי נמצא באריכות בספרו 'לקוטי שיחות' חלק כז עמ' 48-53.

וכשמעיינים ב'לקוטי שיחות' שם נגלה לדוגמא שהיסוד העיקרי שלשיטת הרמב"ם כוס החמישי הוא כעין חובה נמצא מפורש בדברי אחד הראשונים: בר"ן3: "דד' כוסות חובה וחמישי רשות ואם רצה לשתות אומר עליו הלל הגדול, אי נמי דמצוה מן המובחר לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול, והיינו לישנא דאומר עליו הלל הגדול, וכך מטין דברי הרמב"ם ז"ל בפרק אחרון מהלכות חמץ ומצה"4.

ומה שמעיר באות ב בנוגע ללשון "ויש לו" ולא כתב "מצוה מן המובחר" - ראה ביאורו ב'לקוטי שיחות' שם ס"ה.

ומה שמעיר באות ג שהלשון "יש לו" משמע שהוא רשות - כבר העיר ע"ז ב'לקוטי שיחות' שם הערה 9, עם הדוגמא מהל' תפלה פ"ג ה"ד5.

ומה שמעיר באות ד שאין מברכים על כוס חמישי כיון שאינו מצוה בפ"ע - כבר העיר ע"ז ב'לקוטי שיחות' שם הערה 18, ודוחה את זה: כי מכיון שהרמב"ם מסיים לפנ"ז "ואינו טועם אח"כ כלום כל הלילה חוץ מן המים", י"ל שהוא כדין נמלך שאז צריך לברך. ראה שם עוד.