שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק
רמב"ם הל' ע"ז פי"ב הי"ד: "ובכלל אזהרה זו - ['לא תתגודדו' שבהלכה הקודמת (יג), איסור גדידה ושריטה בבשר על מת לשם עבודה זרה] שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת, זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר: "לא תתגודדו" - לא תעשו אגודות אגודות".
ומקור הלכה זו בגמרא יבמות יד, א: "ומאן דאמר עשו (ב"ש כדבריהם) קרינן ביה לא תתגודדו, לא תעשו אגודות אגודות. אמר אביי כי אמרינן לא תתגודדו כגון שני בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי ב"ש והללו מורים כדברי ב"ה. אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות לית לן בה. אמר ליה רבא: והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי? אלא אמר רבא: כי אמרינן לא תתגודדו, כגון בית דין בעיר אחת, פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה. אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה", והרמב"ם פסק כאביי!
מקור נוסף הוא בספרי (ראה שם): "לא תתגודדו - לא תעשו אגודות אגודות, אלא היו כולכם אגודה אחת".
במילואים לספר מ"מ לספר משנה תורה (קה"ת תשנ"ג) ע' לג' ציינו למקור נוסף: "ראה ירושלמי פסחים פ"ד ה"א: ואינו אסור משום בל תתגודדו".
וצריך להבין: מדוע כלל הרמב"ם הלכה זו ב"הלכות עבודה זרה" ולא ב"הלכות דעות" - ברוח הספרי - ששם מדובר על אהבת ישראל (אשר המחלוקת היא הפכה) או ב"הלכות סנהדרין" (עפ"י הגמרא) לגבי הקמת בתי דינין וכו'?
לכאורה הי' אפ"ל עפמ"ש הרמב"ם בספר המצוות (מצוה מה) (שאחר העיסוק באיסור המפורש - איסור גדידה לע"ז - ציין) ש"גופיה דקרא הנה הוא כמו שביארו ואמרו: לא תעשו חבורה על מת, וזהו [האזהרה מחילוק בתי דיני ישראל במנהגם, וחילוק הקיבוצים] (רק) כמו דרש".
- בסגנון נוקב יותר כמ"ש המאירי בבית הבחירה: "זה שאמרה התורה לא תתגודדו כו' - אע"פ שעיקרה בא שלא לעשות חבורה על המת - רמז יש בו שלא לעשות מצוות אגודות אגודות".
ולפי זה, שהעיקר בפסוק "לא תתגודדו" הוא ההלכה בגדידה כדרך עובדי עבודה זרה, ואיסור התגודדות בפסקי דין וכו' הינה רק "כמו דרש" או כ"רמז", אפ"ל שלכן הביאה הרמב"ם כהמשך לאיסור העיקרי.
אבל באמת מלשונו של הרמב"ם בספר הי"ד משמע שזהו איסור עיקרי בפני עצמו, היינו שלפסוק ישנם שתי משמעויות: איסור גדידת הגוף בשעת אבל כו', איסור התגודדות בהנהגה ופס"ד.
ולפי זה הדרא קושיא לדוכתא, מדוע הביאו הרמב"ם ב"הלכות עבודה זרה"?
ואולי יש לומר: בלשון הפסוק שהוקדם לאיסור - "בנים אתם לה' אלקיכם" אשר כתוצאה מזה ישנו איסור "לא תתגודדו וגו' מודגש שאחדות ה' תובעת אחדות בין בנ"י, ומכלל הן אתה שומע לאו.
[ועדמ"ש הריטב"א ביבמות (יג, ב ד"ה לא תתגודדו): "אתם בני אב אחד וא-ל אחד, ראוי לכם שלא תעשו אגודות אגודות וכאילו יש כאן שתי תורות ושתי אלהות"].
ויומתק עפ"י המסופר בגמרא ברכות (סג, א ואילך) כשירד חנינא בין אחי רבי יהושע שירד לגולה והיה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל, ושלחו חכמי א"י שלוחים שיאמרו לאחינו שבגולה ("שלא ישמע לו" - רש"י) אם שומעים מוטב, ואם לאו - יעלו להר ("לאחד ההרים להתנהג בחוקות העמים לבנות במות" - רש"י) 'ויכפרו כולם ויאמרו אין להם חלק באלוקי ישראל כו'.
[ולהעיר שבכיו"ב בקביעות כו' מפורש במסכת סוכה (מד, א) שנקבע, שאף לבני א"י שיודעים בקביעות החודש, אין נטילת לולב דוחה שבת כדרך שהדבר לבני חו"ל - "שלא לעשות ישראל אגודות אגודות ונראה כשתי תורות" (רש"י שם); ומכאן שלמרות שהמדובר בברכות שם הי', לכאורה, מפני טעם אחר "משום שנאמר 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'" - הרי סו"ס עיקר הדבר הי' מפני יצירת מחלוקת, שתי תורות, ואי הכרה בסמכות חכמי א"י כו'].
לאידך גיסא אפשר לשאול, הרי מגמ' ברכות הנ"ל משמע שגם בשתי מקומות שונים (א"י וחו"ל) שייך 'לא תתגודדו', ולמה פסק הרמב"ם רק ב"שני בתי דינין בעיר אחת"?
והנה 'בנדון' זה יש שינוים בין הבבלי והירושלמי. בבבלי פסחים פ"ד מצינו דיונים נרחבים בחילופי מנהגים בין מקומות, ולא נזכר כלל ענין "לא תתגודדו".
משא"כ בירושלמי (שם פ"ד ה"א) ר"ל שאל את ר"י האם אין זה אסור משום לא תתגודדו, והשיבו כו', עיי"ש. משמע שר"י ור"ל סבורים ש'לא תתגודדו' שייך גם בשתי עיירות.
אבל מכיון שבבבלי לשניהם אין איסור אלא רק בעיר אחת, והמחלוקת היא אם רק בבי"ד אחד יש איסור (כרבא), או במנהגים שונים בשני בתי דין באותה עיר (כאביי), ולכן פסק הרמב"ם כן, 1) ולא הפליג יותר, 2) ובפרט, שהרי פוסק הוא כבבלי נגד הירושלמי.
(והארכתי עוד בזה במקום אחר, ואכ"מ יותר).
Download PDF