הנה בשערי הלכה ומנהג אה"ע עמוד קכה דן כ"ק אדמו"ר זי"ע, לגבי המשתתפים בסעודת נישואין אם רשאים לברך ברכת המזון לעצמן ולילך לפני שמיעת שבע ברכות, ומהפך בזכותו של מנהג העולם - שאין מקפידין להשאר בחתונה עד אחרי אמירת שבע ברכות, ומכמה טעמים, ובטעם הב' כותב: דהוי כאילו לא קבעו עצמן ביחד, וציין רבינו: "וראה שו"ע יו"ד סי' פח". ונשאלתי מאת ידידי הרב החסיד רבי משה אהרן וויס שליט"א פשר הדבר.

ואפשר שכוונת רבינו לומר דשם מבואר מושג של בני אדם המכירין זא"ז ומקפידין זע"ז לכך רשאין לברך לעצמן ברכת מזומן דהוי כאילו שאינם רוצים לאכול ביחד אותו לחם.

וכמו שכתב המג"א סי' קצו סק"א ושו"ע הרב סע' ו-ז דכיון שרוצים לילך לפני גמר הסעודה, הו"ל כאילו אין רוצים לאכול הלחם ביחד, ורשאים לחלק לברך לעצמן.

ב) בסידור תורה אור כתב חיוב עניה למזומן למי שלא אכל לומר "ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד", אך נוסח עניה למשתתף בסעודת נשואין בלא אכילה ושתיה לא נזכר.

והנה ב'עטרת זקנים' סי' קצח והובא במ"ב סק"ו לומר "ברוך אלוקינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד שהשמחה במעונו" אך בא"ר ומאמ"ר סק"ב הוכיחו שט"ס וצ"ל "ברוך אלוקינו שהשמחה במעונו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד". ועי' בלקוטי מהרי"ח בזה.