בשו"ע אדה"ז סי' תרלח סעי' ה' מבואר דהאיסור ליהנות מעצי סוכה היא רק במסתפק מהעצים שמפקיע מעליהם קדושת הסוכה אבל כל תשמיש שאינו מפקיע מעליהם קדושת הסוכה כגון להניח על הסכך חפציו מותר (ומקורו בט"ז שם).

וצריך ביאור שהרי למדים סוכה מקדשים כמבואר בסעי' א' שם, ד"כשם שחל שם שמים על הקדשים כך חל שם שמים על הסוכה".

ובקרבן הרי אסור לו ליהנות שום הנאה חוץ מהקרבה שזהו מצותו.

ומדוע בסוכה מותר הנאה שאין מפקיע קדושת הסוכה כגון להניח חפציו הרי אין בזה קיום מצוה לכאורה, דהרי גדר המצוה היא תשבו כעין תדורו דהדירה בתוך הסוכה היא המצוה, וכמבואר בשו"ע אדה"ז סי' תרלט סעי' א'. וא"כ מדוע מותר לו ליהנות מהעצים להניח עליו חפצים הרי נהנה שלא במקום מצוה ומאי שנא מקדשים.

וגם הרי בשעת הגשמים אין מצוה בישיבתו כמבואר בסעי' כ"א שם, ואעפ"כ מותר לו לשבת בסוכה, ולכאורה הרי נהנה שלא במקום מצוה. וכן העיר בשו"ת עונג יו"ט (וראה מה שהערנו בזה בגליון שעבר).

ואפשר לומר בזה, דאע"פ דגדר קיום המצוה של האדם היא תשבו כעין תדורו הדירה בתוך הסוכה ובאופנים מסויימים כגון שלא באופן דמצטער.

מ"מ גדר חפצא דהסוכה היא שדומה לדירת האדם ולכן מצד חפצא דהסוכה היא מיוחד לכל הנאה ותשמיש שזהו ענינו דירת האדם.

ואע"פ שישנם הנאות שאין בזה קיום מצוה אבל מצד ענינו דהסוכה הרי כל הנאות מותרות, שדר בו כמו שדר בבית בכל אופן שרוצה.

וא"כ שפיר דומה סוכה לקדשים שכמו שבקדשים מיוחד להקרבה, כמו"כ סוכה מיוחדת להנאת האדם ותשמיש האדם.

אבל להסתפק מהעצים הרי אין הסוכה מיוחדת לזה דאדרבה הרי מבטל ומפקיע מהעצים קדושת ודין הסוכה וממילא אסור מה"ת כמו בקרבן.