תנן במתני' פ"ו דברכות (מב, א) ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון . . היו יושבין כל אחד מברך לעצמו, הסבו אחד מברך לכולן ע"כ. ובהמשך הסוגיא כתבו התוס' (ד"ה הואיל): אבל צ"ע קצת מהבדלה שאנו מבדילין ועומדים היאך אנו פוטרין זה את זה מיין ומהבדלה אחרי שאין אנו לא יושבים ולא מסובין. ושמא י"ל מתוך שקובעין עצמן כדי לצאת ידי הבדלה קבעי נמי אכולה מילתא, ולכך נאה וטוב למבדיל וגם לשומעים שישבו בשעת הבדלה שאז יהי' נראה כקבע ופוטר אותם. ע"כ.

ולכאו' דברי התוס' טעונים ביאור, דמקודם כתבו הטעם שלא צריכים לשבת בהבדלה "מתוך שקובעין עצמן וכו'", ומיד ממשיך ולכך נאה וטוב כו' שישבו בשעת הבדלה". וצ"ע.

והנה בב"י (סי' רצ"ו) מביא מש"כ הכלבו "שנכון להבדיל מעומד לכבוד המלך שאנו מלווין אותו, ודרך לוי' מעומד". וממשיך (הב"י) להביא שיטת התוס' הנ"ל ש"נאה וטוב" שיהי' מיושב דוקא, ופוסק שיש לשיב. ובד"מ כ' שהמנהג לעמוד (וכך נחלקו המחבר והרמ"א בסעיף ו', ועיין ט"ז שם סק"ה). וצ"ע, במה מחולקים התוס' והכלבו (ושאר הראשונים והפוסקים שהוזכרו).

והנראה לומר בזה, ע"פ המתבאר מדברי הפרמ"ג במשבצות (על הט"ז ס"ק ה' הנ"ל), דבהבדלה ישנה שתי ברכות - ברכת ההבדלה וגם ברכת היין, והנה קושיית התוס' בעיקרו היתה על ברכת היין, דהוא ברה"נ, משא"כ ברכת ההבדלה הוי ברכת השבח ואיזה דין הסיבה וישיבה איכא ביה, ולפ"ז יש לבאר תירוצו של תוס' – דכיון שברכת היין כאן באה אגב ברכת ההבדלה, לכן מהני מה שנקבעים יחד לברכת ההבדלה גם לגבי הדין קביעות הנצרך לברכת היין.

וליתר ביאור: לכל דבר יש ה"קביעות" שלו; דלענין אכו"ש, הרי "קביעות" (בימים ההם) הוא ע"י הסיבה, משא"כ לענין עשיית מצוה - ובנדו"ד עשיית הבדלה - יש לזה תנאים אחרים הקובעים מהו ה"קביעות" כאן. וזה משמיענו התוס', דאע"ג דחסר כאן הקביעות הנדרשת לברכת היין, מ"מ מספיק הקביעות הנדרשת לברכת ההבדלה (וזה מועיל גם עבור ברכת היין).

וע"ז ממשיכים התוס' לומר, דמהו האופן הכי טוב ומועיל שיחשב קביעות לענין עשיית המצוה - "שישבו בשעת הבדלה שאז יהי' נראה כקבע ופוטר אותם". וכשיהי' הקביעות הזה אז יפטור בזה גם ברכת היין כנ"ל.

וי"ל, שבענין זה (היינו מה נחשב "קביעות" לענין הבדלה) מחולק הכלבו (ודעימיה) על התוס'; דסב"ל, דהיות והבדלה הוא ענין ליווי המלך, לכן הקביעות שלו הוא דוקא ע"י עמידה - שכן דרך הלויה.

ונמצא, דלכו"ע ההסברה כאן היא, דמסתכלים רק על הקביעות הנצרך לברכת ההבדלה וזה מועיל גם עבור הדין קביעות דברכת היין, והשאלה היא רק מהי הקביעות הנדרשת לענין ברכת ההבדלה וכנ"ל.

וראה בסי' רע"א שפסק הרמ"א (וכן הוא בשו"ע אדה"ז) שברכת הקידוש יותר טוב להיות מיושב דוקא. וכ' בביאור הגר"א שזהו ע"פ דברי התוס' הנ"ל שצ"ל מיושב מדין קביעות. אמנם הגר"א פסק כן גם לענין הבדלה מאותו טעם, משא"כ הרמ"א ואדה"ז - דגבי קידוש פסקו דצ"ל מיושב וגבי הבדלה דצ"ל מעומד, וטעמא בעי.

ולדברינו מבואר היטיב, דלכל דבר יש לו הקביעות שלו, ושלכן הבדלה שהוא מדין לוי', צ"ל דוקא מעומד, וקידוש שהוא מדין הסעודה, צ"ל דוקא מיושב בכדי להחשב קביעות. (וראה בלבושי שרד בסי' רע"א שם, שכתב כטעם ע"ז שקידוש צ"ל מיושב - דהוי מדין קידוש במקום סעודה).

אלא דלמעשה ידוע מש"כ בכף החיים (סי' רע"א אות ס"ב) שהביא מ"שער הכוונות" דע"פ הקבלה צריכים לקדש מעומד דוקא. ואעתיק בזה לשון הערוה"ש (רעא, ס"ק כד) "וחכמי הקבלה כתבו לעשות מעומד, וכן הי' נוהג האריז"ל [פרע"ח דף צח' ב'] והי' אוחז הכוס נגד החזה ומקדש מעומד [שם] דברכות של הכלה צ"ל מעומד ושבת איקרי כלה כמו שאומרים בואי כלה בואי כלה [סידור של"ה עיי"ש]".