עובדא הוה בביהכנ"ס שלנו שאחר שעלה אחד ובירך ברכה אחרונה על הס"ת נזכר הבעל קורא שטעה באמירת תיבה אחת, טעות המעכב בדיעבד. הטעות הי' בתחילת הפרשה (של העולה). ולתקן הטעות, התחיל להעולה שלאחר זה לקרות בתחלת הפרשה של העולה הקודם. (הטעות הי' בתחלת שלישי, ולרביעי קרא מתחילת שלישי עד חמישי).

והנה השאלה מובאת ברוב האחרונים, שאם דילג "אפי' תיבה אחת ואפי' אות אחת" (ע' אדמוה"ז בשו"ע שלו רפ"ב סעיף כ') שצריך לחזור ולקרות אותו פסוק שדילג עם עוד ב' פסוקים. וממשיך אדמוה"ז ולברך עליהם תחלה וסוף אם כבר בירך העולה ברכה אחרונה, ואף אם כבר סיימו הפרשה והפטירו וכו'.

ממה שמוסיף ואף אם כבר סיימו כו' משמע שזה פשוט שאם לא סיימו הפרשה שצריכים לנהוג כן (והיינו לקרות ולברך תחלה וסוף). אך אם קרה זה כמו בעובדא דידן שהעולה אחריו עוד לא התחיל לא ברור אם יעשו ברכה ויקראו ג' פסוקים ויברכו ברכה אחרונה, וידלגו וימשיכו העלי' שאחר זה הנה זה לא ברור לא בשו"ע אדמוה"ז ולא בספרי פוסקים אחרים (שער אפרים, משנה ברורה וכו') (מיהו לא ראינו אינו ראי'). וגם כן לא מבואר מי יעשה הברכות, שיקראו אחר, בשם, או זה העולה עצמו.

משו"ז עשו אצלינו מה שעשו. ולכאו' יש לדמות זה למה שכותב בסעי' ד' בשם י"א שמותר לקרות עולים הרבה בפרשה אחת שחוזר וקורא מה שקרא זה וחוזר ומברך וכו' ומסיים ומ"מ אין השני עולה למנין ז' קרואים כו' אא"כ הוסיף עוד ג' פסוקים שלא קראם הראשון. ובעובדא דידן הלא הוסיף. ומותר לכו"ע עיי"ש. וממה שכותב שאין השני עולה למנין ז', משמע שהראשון בודאי עולה למנין ז'. והוא הלא לא הוסיף?! ולכאו' הטעם הוא שהוא הי' הראשון, ובמילא עלה לענין שבעה. ויש לצרף עוד, שהלא יש דיעה (המקובלת, עי' שם בסעיף יב) שמפטיר עולה למנין ז'. לדעתי הי' כדאי לעשות הוספה, ואז לא הי' שום פקפוק. שגם בזה (הוספה על שבעה קרואים) כל העולם מיקל.