שליח כ"ק אדמו"ר - שערמאן אוקס, קאליפורניא
בגליון האחרון - תתלט (עמ' 64), דן הרי"י פעווזנער שי' בנוגע למנהג אנ"ש להקפיד לברך שהחיינו על פרי חדש, ולאו דוקא על בגד חדש וכיוצ"ב, וכן שאל בדבר ברכת שהחיינו וכו' בלידת בן ובת. הנה מקודם שנברר המנהגים הפרטיים, ראוי לברר המבואר בענינים אלו בספרי הלכה ובפרט בדברי אדה"ז:
ברכת שהחיינו מברכים בכללות בשלושה מצבים שונים:
א) במועד ויו"ט, ובמצוות הקשורות1 בהם, כגון בהדה"נ והקידוש דיו"ט ובמצוות שופר, לולב, חנוכה וכיו"ב.
ב) הרואה2 או האוכל פרי חדש, וכמבואר בגמ' עירובין דף מ, ב - וכדלקמן.
ג) הבונה בית חדש או הקונה בגד חדש וכדו', וכמבואר במשנה ריש פ"ט דברכות בארוכה.
ואף שברכתם זהה לחלוטין3, הנה שונה היא סיבת התחייבותם לגמרי: דברכת שהחיינו במועד ויו"ט ובמצוותיו, חובה היא4 מצד זמנה המיוחד. אבל ברכת שהחיינו שמברכים על הפירות ועל הבגדים, נוטה יותר לגדר הרשות מאשר חובה - וכדלקמן:
דהנה בברכת שהחיינו על פירות חדשים, מצינו מחלוקת הפוסקים אם היא רשות או חובה. דבגמ' עירובין דף מ, ב: "אמר רבה, כי הוינא בי רב הונא, איבעיא לן, מהו לומר זמן בר"ה וביוכ"פ . . לא הוה בידי', כי אתאי בי רב יהודה, אמר אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. א"ל רשות לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעיא לי חובה מאי". ע"כ.
ונחלקו הפוסקים מה הגדר של רשות כאן, האם הפירוש הוא שהרואה או האוכל פרי חדש אינו חייב כלל לברך שהחיינו רק אם ירצה לברך הרשות בידו5. או נימא, שפירוש מילת רשות כאן, היינו שאינו חייב לחזר אחרי פירות חדשים כדי לברך שהחיינו, אבל הרואה או האוכל פרי חדש חייב לברך שהחיינו6. ולאידך יש שכתבו7 לחלק בין הרואה פרי חדש, דרשות בידו לברך, ובין האוכל פרי חדש דחייב לברך. ועוד, ואכמ"ל.
ובהנוגע לבגדים חדשים, איתא במס' ברכות דף נד, א במשנה: "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ע"כ. ומבואר בפוסקים8, דברכה זו מתחייב מחמת שמחת לב מטובת עוה"ז, וכלה"ק של אדה"ז בסדר ברה"נ ריש פי"ב: "כל שמחת לבב הבאה מטובת עוה"ז, חייב לברך עלי' . . כיצד בנה בית חדש או קנה, או קנה בגדים חדשים". עכלה"ק.
ומבואר בפוסקים9, שמעיקר הדין בבגדים מברכים רק בקניית בגד חשוב (או דירה חשובה - לא בית הבקר או בית האוצר וכיו"ב), שלבו של אדם שמח בו, אבל בקניית בגדים שאינם חשובים כ"כ, כגון חלוק או מנעלים ואנפילאות, אין מברכים. וכן מחלקים בין עניים ועשירים, שמחמת מצבם המיוחד יחסם שונה לאותם הדברים משאר אנשים, והברכה תלוי' בהרגשה האישית שלהם10.
והנה בדעת אדה"ז י"ל11, דברואה פרי חדש או עאכו"כ האוכלו, יש לו לברך שהחיינו בכל אופן, והוא קרוב לחיוב, והקונה בגדים חדשים וכיו"ב, מברך (דהיינו חייב לברך) רק אם יש לו שמחת לבב מזה, ובאם יש ספק בזה אינו מברך.
וביאור הדברים: דהנה בסדר ברה"נ12 מחלק שני דינים אלו לשני פרקים נפרדים: דיני פירות חדשים בפי"א, ודיני בית חדש ובגדים חדשים בפי"ב. ועוד חילוק עיקרי, דבנוגע לפרי חדש אינו נותן תנאי של שמחת לבב, משא"כ בבגד חדש וכדו' נותן תנאי כזה. ואדרבה מלשונו הק' בנוגע לפירות חדשים, מוכח דס"ל שאי"ז תלוי כ"כ בשמחה, אלא בחידוש, דזלה"ק (פי"א הי"ב): "הרואה פרי חדש שמתחדש משנה לשנה או אפי' שני פעמים בשנה, ונהנה בראייתו, מברך שהחיינו . . ואם אינו נהנה בראייתו, אינו מברך עד שעת אכילה". עכלה"ק. משמע, דבשעת אכילה מיהא מברך תמיד. וכן משמע בלקו"ש (שם13) שכותב: "על פרי המתחדש מזמן לזמן וכיו"ב, שהיא מצד החידוש שבדבר"14. ע"כ, משמע ברור, שחיוב ברכת שהחיינו על פרי חדש אינה תלוי' כ"כ בתנאי שיהי' לאדם שמחת לבב, עד שנאמר שאם אין לו שמחה אין לו לברך15. דהרי אדה"ז אינו נותן כאן התנאי שיהי' שמחת לבב, אלא כותב סתם הרואה פרי חדש, ואם אינו נהנה בראייתו מברך כשאוכלו.
משא"כ לגבי בגד חדש וכיו"ב, דהוא בפרק נפרד, יש תנאי מפורש בשמחת לבב, וכמו שמתחיל בהל' א': "כל שמחת לבב הבאה לאדם מטובת עוה"ז, חייב לברך עלי'". וממשיך בהל' ב' דהוא בבניית בית חדש או קניית בגד חדש. ובהל' ה' כותב: "וכל זה בבגד חשוב". ע"ש.
דמכ"ז מוכח, דבבגדים חדשים וכיו"ב, יש תנאי מפורש של שמחת לבב. ויוצא מזה כעין קולא וחומרא, דאם ברור לו שיש לו מזה שמחת לבב, אז חייב לברך שהחיינו ואי"ז רשות, אבל אם אין לו מזה שמחה - כמו בבגד פשוט - אין לו לברך שהחיינו, דהיינו דהוי ברכה לבטלה וספיקו להקל לא לברך. ויוצא מזה לכאו', דכה"ג בכל הדינים המבוארים בפי"ב שם, אם ברור שיש לו מזה שמחה מברך שהחיינו או הטוב והמטיב, ואם לאו לאו.
ונבוא מזה למנהגי חב"ד שכתב הרב הנ"ל. דעכשיו מבואר היטב למה נוהגים לברך שהחיינו על פירות חדשים16, ולאו דוקא על בגדים חדשים, כי לשיטת אדה"ז יש יתרון תוקף בברכה לפירות חדשים, דאינו תלוי כ"כ ברגש האדם, משא"כ בבגדים חדשים דתלוי אך ורק בשמחת לבב. ולכן נראה ברור, בהנוגע לברכת שהחיינו (או הטוב והמטיב) בלידת בן או בת17, דיתכן שכל א' חייב לברך, דבלידת הבן או הבת ודאי יש שמחת לבב.
ואנא מנהגא לא ידענא, רק עובדא ידענא, דבשעתו שאלתי כו"כ רבנים מורי הוראה וכולם פה א' אמרו שבודאי מברכים, ועכשיו חזרתי ושאלתי עוד כמה רבני חב"ד שי', ומקצתם אמרו שכנראה אין מברכים ואינם יודעים מדוע לא. ומהרה"ג ר"י פרקש שליט"א מירושת"ו שמעתי, שבודאי מברכים וכן הורה למעשה. ואולי הספיקות נובעים מחסרון ידיעה18 אצל אברכים צעירים, או מחמת הבלבול בשעת לידה.
ובודאי אלו היודעים מקורות נאמנים במנהגי חב"ד בענין זה, יודיעו מעל גבי גליונות אלו.
1) שו"ע אדה"ז סי' תרמא ס"א - "על השמחה שיש לאדם מן המצוה". וזלה"ק בלקו"ש חל"ז עמ' 15 הע' 12 (הודפס גם בשערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב עמוד ע' בהערה) ומשמע שברכת הזמן על המועד, היא כברכת הזמן על מצוה הבאה מזמן לזמן. ע"כ. ומציין לשו"ע אדה"ז סתל"ב ס"ג "נפטרת בברכת שהחיינו שמברכין ברגל בקידוש הלילה". ע"כ. וע"ש היטב.
2) ובשערי הלכה ומנהג או"ח ח"א סי' קי"ד: "אם החדש ניכר היטב בטעמו וגם במראיתו . . חדשים במראית העין ובטעמם שהוא לשבח" - ובגלל זה מחדש כ"ק אדמו"ר, שאצלינו נוהגים לברך שהחיינו גם על ירק, אף שברמ"א כותב שאין מברכים שהחיינו על ירק. ובביאור הרב גרין שליט"א לסברה"נ עמ' 367 כתב: "ברכת שהחיינו על הפרי המתחדש היא מצד החידוש שבדבר, שהחידוש הוא גורם לשמחת הנפש". וראה לקמן בזה.
3) וראה מש"כ בשו"ת כת"ס או"ח סי' כו, דנסתפק אם אפשר לפטור שני סוגי חיוב ברכת שהחיינו, כגון מצוה והנאה בברכה אחת, ולכן יש שכתבו דלמשל בליל א' של ר"ה שאוכל הסימנים וביניהם מין שצריך לברך שהחיינו כגון רימונים, אל לו לכוון לצאת ידי חובתו בברכת שהחיינו דהקידוש, אלא יברך עליו שהחיינו בנפרד. וראה בכ"ז ס' 'פסקי הלכות' ח"ב ע' תתקד (בהערות שם). אבל לפי מנהגינו שראינו מכ"ק אדמו"ר דבירך שהחיינו בתק"ש ביום ב' דר"ה עם בגד חדש, מוכח דלא ס"ל כהכת"ס בזה, ואולי יש לחלק, דשם הבגד הי' רק לרווחא דמילתא, וכדלקמן.
4) א"ר סק"ו, גמ' עירובין מ, ב, רמב"ם הל' ברכות פי"א הל' ט. אולם התוס' בסוכה דף מו, א ד"ה "העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו" כתבו וז"ל: "ונראה דמצוה שיש עלי' שמחה תיקנו שהחיינו", ע"כ. וע"ש, דעל יסוד זה תירצו למה אין מברכים שהחיינו על מצוות מילה והלל. וראה שו"ת 'שבט הלוי' ח"ד ס' כה, דנפסק ההלכה כהרמב"ם דהיא חובה ולא תלוי' בשמחת הלב. וכ"ה בפשטות משו"ע אדה"ז דמביא כ"ק אדמו"ר, לעיל הערה 1.
5) משנ"ב סי' רכה אות ט בשם המג"א וש"נ. ובלוח ברה"נ בסיום דיני שהחיינו והטוב והמטיב פרק י"א. ולהעיר שמשמיט הל' זו בסדר ברה"נ.
6) ברכ"י סי' רכה בשיורי ברכה בשם ר"ח, אשכול, ערה"ש. וראה ב'אלי' רבה' רכה ס"ק ו' דרשות היא על האכילה ולא על הברכה, ע"ש.
7) כה"ח סי' רכה אות כב.
8) כ"ק אדה"ז בסדר ברה"נ ריש פי"ב.
9) בסי' רכז, וראה גם כה"ח רכג אות מ"ח - לענין בגדי עור חשובים.
10) ראה באור הרה"ג הר"י גרין שליט"א לסדר ברה"נ פי"ב הל' ה'. שמביא מהרא"ש המובא בטור סי' רכג - שהכל הוא לפי מה שהוא אדם, יש עני ששמח בחלוקו יותר מעשיר בכלים חשובים. וראה שם בביאור הר' גרין בכל זה.
11) והוא ההיפך גמור מביאור הר' גרין עמ' 367 הערה 5. אבל הנלפע"ד כתבתי.
12) לאחרי שבלוח ברה"נ (שי"ל קודם ה'סדר' - כידוע) כוללם יחד בפי"א.
13) חל"ז שיחת ימים אחרונים דחגה"פ. נעתק בשערי הל' ומנהג.
14) וצע"ק, שכ"ק אדמו"ר מביא בהערה שם מסדר ברה"נ ריש פי"ב. וי"ל שמדבר בכללות הענין, ואינו נכנס לפרטים לחלק. ועצ"ע.
15) ודלא כמ"ש בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' כה, שפי' דהא דברכת שהחיינו (בפירות - עפ"י הגמ' עירובין דף מ' הנעתק לעיל) רשות, זה תלוי בדעת כל אדם, ואדם שיודע בעצמו שאינו שמח מהתחדשות הפרי, לא יברך. אך לאידך, אדם שנהנה מהתחדשות הפרי, אין ברכתו רשות אלא חובה.
וכן כל מה שכתבנו, הוא דלא כשיטות אלו (המלקטים מביאים בין השאר שיטת האדמו"ר מסטמר זצ"ל, שנמנע מברכת שהחיינו על פירות, בנימוק שספק כיום לדעת איזה פרי הוא באמת חדש, וכן שמצד הטכנולוגי' הפירות נמצאים כל השנה, ואם אין מחצי כדור זה מביאים ממקום אחר). וראה בכ"ז בשו"ת 'שבט הלוי' ח"ד סי' כה, שעפי"ז מיישב מה שהרבה גדולים וכו' לא בירכו שהחיינו על פירות חדשים, ע"ש.
ומדברי כ"ק אדמו"ר, הן בהתשובה המפורסמת בנוגע לליל ר"ה וכן בהמובא לעיל הערה 2 בשיחה להרבנים הראשיים, מוכח, שמנהגנו לברך שהחיינו לא רק על פרי חדש אלא גם על ירק חדש. ונהרא נהרא וכו'.
16) ולהעיר מעוד חילוק בין שיטת אדה"ז לפוסקים אחרים. דאיזה ברכה קודמת - שהחיינו או ברכת הפרי: דלשיטת אדה"ז שהחיינו קודם וכן ס"ל להפרמ"ג, ועוד, כי בעיקרו ברכת שהחיינו באה על ראיית הפרי שהוא לפני האכילה. ויש שכתבו לברך ברכת הפרי ואח"כ שהחיינו, דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם, וכן ס"ל להגר"א (הוספה למעשה רב אות כא, ערוה"ש, שו"ת אבנ"ז או"ח סי' תנ, משנ"ב סי' כב ס"ק ג'. ועוד).
17) להעיר, דבנוגע ברכת שהחיינו לבת, אינו מפורש בסדר ברה"נ, רק כבדרך אגב - ראה פי"ב הל' יב.
18) ולהעיר מדיני ברכת הטוב והמטיב בשינוי יין, המבואר בסדר ברה"נ פי"ב הל' יג והלאה, דהוא הלכה ברורה בלי חולק, והאם נאמר דזה שלא "נוהגין" לברך אותה הוא מצד מנהג? ואולי זה פשוט מצד חסרון ידיעה, או שבעבר במקומות מסויימים, מחמת דוחק עוני וכיו"ב, לא הי' שייך ענין זה דשינוי יין, ונשתקע בהלכה, וכי משום זה נהי' מנהג חדש?!
Download PDF