בגליון תתעח (ע' 120) כתבתי בענין הישיבה אצל הנרות, שזהו כדי להדליק הנרות במקרה שיכבו. והר' שמואל הלוי הורביץ מחבר ספר 'שבח המועדים', הערני כי כתוב בספר על מה שאומרים בהנרות הללו "ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותן בלבד" דהכוונה היא דיש ענין לראות את הנרות. וזה מסתבר יותר לומר בכוונת ישיבה אצל הנרות (ועפ"ז אולי י"ל שהטעם שבשבת אין יושבים מפני שאפשר שידליקים את יכבו, אבל צ"ע אם עושים גזרות חדשות).

אבל ק"ק לפי"ז למה יש רק חצי שעה ולא חמישים מינוט?

אבל לפי טעם הא' י"ל כי עיקר הזמן ה"ה חצי שעה, וזה שמדייקים שידלקו חמשים מינוט הטעם הוא (וכמדומה לי שכך כתוב באיזהו מקומן) כי יש ספק אם תשקע החמה היא תחלת השקיעה או סוף השקיעה שהוא יציאת כוכבים, ולכן מדליקים קודם יציאת כוכבים לערך כעשרים מינוט, וגם החצי שעה שאחר יציאת כוכבים, ויחד הר"ז חמשים מינוט, ולהיות שזה שדולק חמשים מינוט הוא רק להידור כדי לחשוש להדיעה הסוברת שצריכים להדליק אחר צאת הכוכבים, ולכן די לישב ולשמור עליהם עיקר הזמן - שזהו חצי שעה.

ויש נפק"מ בפועל בין ב' הטעמים: דלפי טעם הא' שהוא מצד שמירה א"כ יכולים לעשות שליח שהוא ישמור הנרות, אבל לפי טעם הב' שהוא מצד ענין הראי', אין שייך לעשות ע"ז שליח כי זהו ענין שבגופו.