בגליון תתלח (עמ' 80), העיר הרב י.ח. לאזאר בענין ברכת בפה"ג על כוס לאחר ברהמ"ז. וציטט דברי השוע"ר סי' קד סעי' א: "אחר שסיים ברכת המזון, צריך לברך בפה"ג על הכוס של בהמ"ז אפילו אם כבר בירך על היין שבתוך הסעודה, שכל מה שאוכל ושותה אחר ברכת המזון סעודה אחרת היא, לפי שבהמ"ז היא סילוק והיסח הדעת למה שלפניה, וגם א"א לשתות ולאכול בעודו מברך. ומפני זה נשתנה בהמ"ז מכל הדברים הטעונים כוס כגון קידוש והבדלה ברכת חתנים ומילה, שבכולם ברכת היין קודמת, וכאן מברך ברכת בפה"ג אחר ברהמ"ז ולא לפניה אפי' אם לא בירך על היין בתוך הסעודה, ואפילו בירך, הרי כשנטל הכוס בידו לברך ברהמ"ז הסיח דעתו מלשתות קודם בהמ"ז, ואם היה נמלך לשתות היה צריך לחזור ולברך, וכיון שכן למה אינו מברך בפה"ג קודם בהמ"ז, אלא לפי שבבהמ"ז הוא מודה ומשבח לבוראו על מה שאכל ושתה, הוא סילוק והיסח הדעת על מה שעשה ואפי' על [ברכת המזון] (בפה"ג) שמברך והכוס בידו לכך צריך לברך תיכף לשתייתו". עכ"ל.

ומתמיה הרב הנ"ל, וז"ל: "המילים "אפילו אם לא בירך על היין בתוך הסעודה ואפילו בירך", לכאו' אין להם הבנה כלל. אי ממ"נ, אם החידוש הוא כאשר לא בירך על היין שבתוך הסעודה, אז מה זה שמיד חוזר בו ואומר ואפילו בירך, הרי משמע שכאשר כן בירך הוא יותר חידוש, ולכאו' סותר דברי עצמו?".

ולכן מסיק הרב הנ"ל שיש כאן חסורי מחסרא, ומוכיח זה מהרא"ש מקור דין זה, ומסכם וז"ל: "ולפי זה צריך להוסיף בדברי רבינו כך "אפילו אם לא בירך על היין בתוך הסעודה", וא"כ אילו רצה עכשיו לשתות יין, היה צריך לברך בפה"ג ואין כאן משום חשש נראה כמברך בשא"צ, אבל לפי האמת, הרי ההלכה היא שאפי' אם בירך על היין שבתוך הסעודה היה צריך עכשיו לברך, כי הרי כשנטל הכוס בידו לברך בהמ"ז הסיח דעת וכו'".

ומסיים "מאן דמתרגם לי דברי רבינו אלה בלי חסורי מחסרא, כו'".

והנה אולי אפשר לומר, דבאמת אין צריך לומר כלל חסורי מחסרא, ודברי אדה"ז מובנים ולהפליא, כדלקמן:

הנה בסעיף זה רוצה רבינו הזקן לחדש יסוד - מדוע א"א לברך לפני ברכת המזון, וזאת שלא כמו בקידוש הבדלה וכו'. והטעם הוא על כל האפשרויות. אלא שע"ז מקדים רבינו הזקן ב' קושיות שמובילות ליסוד דלקמן: (א) אפילו אם לא בירך על היין בתוך הסעודה", א"כ מהו הטעם שא"א לברך בפה"ג לפני ברהמ"ז. (ב) אפי' אם תמצא לומר שבירך בסעודה בפה"ג, עדיין אין מובן מדוע א"א לברך בפה"ג לפני ברכת המזון, וזאת משום ש"כשנטל הכוס בידו לברך בהמ"ז הסיח דעתו מלשתות קודם בהמ"ז, ואם היה נמלך לשתות היה צריך לחזור ולברך, וכיון שכן למה אינו מברך בפה"ג קודם ברהמ"ז". אלו הם ב' הקושיות שכל א' מטעם אחר - נותנת מקום לומר שיברך בפה"ג לפני ברהמ"ז. ומדוע אינו מברך?

וע"ז מביא אדה"ז, שב' קושיות אלו מובילות ליסוד - ש"לפי שבבהמ"ז הוא מודה ומשבח לבוראו על מה שאכל ושתה . . הוא סילוק והיסח הדעת על מה שעשה ואפי' על בהמ"ז (וכמש"כ בלוח התיקון) "בפה"ג", שמברך והכוס בידו לכן צריך לברך תיכף לשתייתו".

והיינו, דכיון שבהמ"ז הוא הודאה על כל מה שהיה, א"כ הרי הסיח דעתו מכל מה שהיה, וזה כולל גם את ברכת בפה"ג שלפני ברכת המזון (בין אם בירך בסעודה ובין אם לא, רק שהסיח דעתו והיה יכול לברך), אך את כוס היין אינו יכול לשתות כיון שסילק דעתו מברכה זו ג"כ בבהמ"ז. ולכן יברך בפה"ג אחרי בהמ"ז.

ולפי"ז מובנים דברי רבינו הזקן עפ"י פשוט, בלא חיסורי מחסרא כלל.