בסי' רא סעי' ג' כתב אדה"ז "ובמקום שאין כהן טוב להקדים ג"כ הלוי לישראל בכל אלו אם הן שוין בחכמה" ובמוסגר מסיים "(והעושה כן מאריך ימים אבל אין חיוב בדבר שלא נאמר וקדשתו אלא בכהן כי את לחם אלקיך הוא מקריב וגו')" עכ"ל.

וצ"ע מקור אדה"ז שהעושה כן מאריך ימים, דלכאורה מצינו ענין אריכות ימים רק אם מקדים כהן ת"ח לחכם שאף שאין שם מצות וקדשתו מ"מ טוב להקדימו והעושה כן מאריך ימים, אבל היכן מצינו דאם מקדים הלוי מאריך ימים [ולהעיר בהפסוק בפ' ראה (יד, כט) למען יברכך ד"א בכל מעשה ידך אשר תעשה].

ועוד צ"ב מה דמסיים לשון הפסוק כי את לחם אלקיך וגו', דהו"ל בקיצור שוקדשתו הוא רק בכהן, ולהעיר מלשון רש"י גיטין נט, ב ד"ה וקדשתו שכ' "כי את וגו'", וג"כ קשה כוונתו, ובפרישה סי' רא מפרש שכוונת רש"י הוא שילפינן הדרשה מסיום הפסוק ולא מתחילתו.