בגליון העבר (תתה - ע' 72) העיר הרב בן-ציון חיים שי' אסטער במה שכ' אדמה"ז בסי' תריט ס"ח "שמן הדין היה נכון שכל הקהל יצאו י"ח בברכת (שהחיינו) בברכת הש"ץ ולא יברך כאו"א בפ"ע לפי שברוב עם הדרת מלך כמ"ש בסי' רחצ אלא...", ומסיים "וכן הדין בברכת הלל וכן הדין בברכת הלולב שבבהכ"נ" (והוא מהמג"א שם).

והעיר הרב הנ"ל: דלכאו' מהו כוונתו שכן הדין לענין ברכת הלל ולולב, והרי שיטת אדמה"ז היא שבכל ברכת המצות שכולם עושים בפני עצמם (אף שעושים ביחד) אין חיוב שברוב עם לברך א' לכולם אלא כפי שירצו (כמ"ש אדמה"ז בסי' ריג) וא"כ למה נאמר שבברכת הלל ולולב נכון מעיקר הדין לצאת כולם בברכת הש"ץ. ומסיים דלענין הלל יש לפלפל שהוא מצוה שהציבור מקיים ביחד בדרך עני' וכו' אמנם לגבי לולב צ"ע. ע"כ.

ויש לומר ע"ד ביאורו לענין הלל שיש בזה הוספה ושלימות כשהציבור אומרים הלל ביחד כו' עד"ז לענין ברכת לולב המדובר כאן, ובהקדם הוספת דיוק לשונו דאדמה"ז "...ברכת בלולב שבבהכ"נ..." - דכוונתו לכאו' ע"ד המבואר בסי' תרנב ד"עיקר מצותו בשעת ההלל..." (וכן עד"ז בסידור אדמה"ז) - וראה לקו"ש חכ"ב אמור-, בענין מצות הנענועים דמצד מצות לולב עצמה קשור בשעת אמירת הלל שהיא בשלימות יתר כשנעשה בציבור ולכן גם ברכת ה"לולב שבבהכ"נ" היא בשלימות יתר כשנעשה "ברוב עם הדרת מלך".