ידוע מנהג חב"ד שקובעים המזוזה שבגוף הבית לפי היכר ציר הדלת, וז"ל כ"ק אדמו"ר (אג"ק חי"ב ע' תטז הובא בשערי הלכה ומנהג יו"ד סקכ"ה): "הנהוג למעשה בבית הרבי - הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר - עפ"י הוראת אביו (אדמו"ר מהורש"ב) ולמעלה בקודש. אשר חוץ מהפתח היוצא לחוץ, קובעים המזוזה רק עפ"י היכר ציר". עכ"ל.

והנה לכאורה פשטות ההבנה בחילוק הנ"ל בין דלת היציאה לשאר הדלתות, הוא, דהא הדין הוא שצריך לקבוע המזוזה מימין הדלת, היינו מימין הכניסה להבית או להחדר וא"כ כשיש דלת בין שני חדרים, צריכים קודם לקבוע לאיזה חדר שייכת הדלת, ואיזה חדר רק יוצאים ממנו - דרך הדלת - אל החדר שאליו שייכת הדלת. ובאמת מובאים כמה אופנים איך לקבוע איזה צד נחשב לימין, אבל מנהגנו הוא (כדעת הראשונים בזה - כמובא במכתב הנ"ל) שלעולם קובעים שהחדר שאליו נכנסים ע"י הדלת, הוא עפ"י היכר ציר, היינו שהחדר שאליו הדלת נכנסת בפתיחתה, זהו החדר שאליו שייכת הדלת.

והנה כ"ז שייך רק בדלת שבין שני החדרים שבתוך הבית, שצריך לדון לאיזה חדר שייכת הדלת כנ"ל, אבל הדלת החיצונית שהיא דלת הכניסה להבית, פשוט שצריך להניחה בימין הנכנס, מבלי להתחשב כלל בהיכר ציר דהא פשוט דהדלת הוי דלת הבית ולא שע"י יוצאים לחוץ.

והנה לכאורה, ע"פ הנ"ל הי' צ"ל, דאם יש בית עם ב' דלתות אחת אחרי השני', והחדר שבין הדלת הראשונה לשני' אינו חדר שחייב במזוזה, או מפני קוטנו או שיש לו דין של בית שער וכיו"ב, א"כ אף אם הדלת השני' נפתחת לבחוץ (לתוך החדר הקטן), היינו שמצד הכלל שאזלינן בתר היכר ציר, צריך לקבוע המזוזה בצד ימין של היציאה מהחדר לתוך הבית. אבל בנדון זה, לכאורה אין מקום ללכת בתר היכר ציר, שהרי כל הגדר דהיכר ציר, פי' שע"י יודעים לאיזה חדר שייכת הדלת, והיינו לאיזה חדר נכנסים דרך דלת זו, אבל בנדו"ד, אם נאמר שהדלת השני' של הבית משמשת כדלת להחדר שבין שני הדלתות, א"כ היא פטורה ממזוזה, דהא החדר הזה אינו חייב במזוזה דהוי פחות מכשיעור. וא"כ ע"כ הא דחייבת הדלת במזוזה, הוא רק משום דהוי דלת להיכנס לפנים הבית, וא"כ לכאורה צריך לקבוע המזוזה מימין הנכנס, מבלי להתחשב בהיכר ציר.

אבל צ"ע, דהא מפשטות הלשון במכ' הנ"ל: "אשר חוץ מהפתח היוצא לחוץ, קביעת המזוזה רק ע"פ היכר ציר", - משמע שרק בפתח היוצא לחוץ לא אזלינן בתר היכר ציר, ולא באף מקרה אחר. אבל לכאורה צ"ב, דהא לכאורה יש מקום לומר דגם בדלת הנ"ל (וזה מאוד נפוץ שמיד אחרי הדלת הקדמית יש חדר קטן ואח"כ דלת שני') ישימו המזוזה בימין הנכנס, ולא להתחשב בהיכר ציר. וצ"ב.

ומענין לענין באותו ענין (ואולי זה גם יוכיח בהנ"ל).

בשערי הו"מ שם מביא (והוא מלקו"ש כמצויין שם): "יש להתחשב בהכניסה צדדית בהיכר ציר". והכוונה בזה, כמו שמבאר שם בשולי הגליון (מלקו"ש), שזה בא כמענה לשאלה, מה הדין "למנהגינו שהולכים במזוזה בתר היכר ציר מלבד הדלתות היוצאות לחוץ או לרה"ר, איך מתנהגים כשיש ב' דלתות לכניסה מהחוץ, דלת צדדית ודלת ראשית. המערכת".

והנה מפשטות הדברים נראה, דכל שיש ב' דלתות להיכנס לבית, ואחת מהם היא כניסה ראשית והשני' היא כניסת צדדית, הנה בהכניסה הראשית קובעים המזוזה בימין הנכנס, ובכניסה הצדדית מתחשבים בהיכר ציר.

ולכאורה צ"ע בזה, דהנה כשיש חצר מאחורי הבית שמוקפת במחיצה, ויש דלת מהבית להחצר, ועד"ז במרפסת המוקפת במחיצות ויש דלת מהבית להמרפסת, והדרך להגיע להחצר או למרפסת, הוא דרך הבית, - נח' האחרונים באיזה צד צריך לקבוע המזוזה: דהט"ז (סרפ"ט סק"ד) מביא בשם מהרי"ל, דצריך לקובעה בימין הכניסה להחצר; אבל ה'בית מאיר' חולק על הט"ז, וס"ל דצריך להשימו בימין הכניסה להבית, כיון שהבית עיקר. וכבר האריכו האחרונים בזה.

והנה בביאור שיטות האחרונים החולקים על הט"ז, יש ב' אופנים: א. דכיון שהבית הוא העיקר, אף אם נכנסים להחצר רק דרך הבית, מ"מ נחשבת הדלת כדלת הבית ולא כדלת החצר, ומשו"ה צריך לקבוע המזוזה בימין הנכנס להבית.

ב. דהנה שער חצר הפתוחה לבית, חייב במזוזה, ויש לחקור, האם הא דחייב במזוזה, הוא משום שע"י החצר נכנסים להבית, והיינו שהחצר מצ"ע פטורה ממזוזה, ורק כיון שע"י נכנסים להבית, משו"ה חייבת; או שהפי' הוא, דחצר הפתוחה לבית, נעשית מצ"ע מחוייבת במזוזה. ונחלקו בזה הרמב"ם והרא"ש כידוע.

והנפק"מ בין ב' אופנים הנ"ל, היא בחצר שמאחורי הבית שאין נכנסים דרכה לבית: דאם החצר מצ"ע אינה חייבת במזוזה, ונקטינן כשיטת הרמב"ם דכל חיוב דחצר הוא רק משום שע"י נכנסים להבית, א"כ פשוט דבדלת שבין הבית לחצר, א"א לקבוע מזוזה בצד ימין של הנכנס חצר, דהרי החצר מצ"ע פטורה ממזוזה, וא"כ כל חיוב הדלת במזוזה הוא רק משום שהיא דלת לבית, ופשוט שצריך לקובעה בימין הנכנס לבית. אבל אי נקטינן כשיטת הרא"ש - דכיון שהבית פתוח לחצר היא מצ"ע מתחייבת במזוזה, א"כ יש מקום לפסק הט"ז לקבוע המזוזה בימין הנכנס לחצר אחורית.

ואי נקטנין כשיטת הט"ז, הנה לפי מנהגינו דלעולם אזלינן בתר היכר ציר, אף אם א"א להיכנס לחדר הפנימי אלא דרך החדר החיצוני, א"כ פשוט שבנדון הנ"ל אזלינן בתר היכר ציר, וכמו שמביא הרבי במכתב דג' סיון תש"כ (אג"ק חי"ט עמ' שכו, הובא גם בשהו"מ שם): "דא"ג גם בה'באלקאן' בדירתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, היכר ציר לפנים החדר וקביעות המזוזה באופן הנ"ל", היינו דאם הי' ההיכר ציר כלפי חוץ, פשוט שהי' קובעים המזוזה בצד ימין של היציאה לה'באלקאן' (וכשיטת הט"ז מיוסד על שיטת הרא"ש, דהחצר עצמה מחוייבת במזוזה ועד"ז מרפסת המוקפת מחיצה, כנ"ל), וכיון שההיכר ציר הוא כלפי פנים, משו"ה קבעו המזוזה בצד ימין של הנכנס לבית.

והנה כל נדון הנ"ל, הוא רק באופן דהחצר מוקפת במחיצות, ומשו"ה שייכי לומר שהחצר הוי מקום שמחוייב במזוזה, והדלת שיוצאת מהבית לחצר היא דלת לחצר ולא דלת להבית. אבל היכא דיש דלת מהבית למקום שאינו מוקף מחיצות, לכאורה פשוט שהדלת הזו הוי דלת לבית, וא"כ לכאורה פשיטא שצריך לקבוע המזוזה בימין הנכנס להבית.

ועפי"ז צ"ע המענה: "יש להתחשב בהכניסה צדדית בהיכר ציר". שמפשטות הלשון משמע, דבכל כניסה צדדית יש להתחשב בהיכר ציר, ולכאורה בשלמא אם מדובר בחצר שמוקפת במחיצות, ויש כניסה צדדית בין החצר לבית, אזי מובן דלפי מנהגינו דלעולם מתחשבים בהיכר ציר, וגם נקטינן כשיטת הט"ז שהדלת בין בית לחצר יש להחשיבה כדלת לחצר, - א"כ בדלת זו הצדדית ילכו בתר היכר ציר, אבל כשאין חצר סביבות הבית, מאיזו סיבה יש להתחשב בהיכר ציר. וצ"ב.

והנה במכתב ח"י ניסן תשט"ז (הובא שם) הל' הוא: "אבל הנ"ל הוא מלבד הדלתות היוצאות לחצר או לרה"ר", ובפשטות הלשון דלתות מורה על כמה דלתות, ודוחק לומר שהכוונה דוקא במקרה שכולם הם כניסה ראשית.

ואולי יש מקום לדון האם המענה הנ"ל - "יש להתחשב בהכניסה צדדית בהיכר ציר", הי' מענה לא' שאכן הי' לו חצר מוקפת מחיצה, והרבי הורה שבכניסה צדדית (שעלי' מדובר שמוקפת במחיצה) יש להתחשב בהיכר ציר, וא"כ אין זה הוראה למקרה שהכניסה צדדית אינה מוקפת מחיצה. וצ"ע.