באגרות קודש ח"ל ע' כד' מופיע מענה לוועדה לדוברי עברית באיזור נ.י. אודות מסיבה לחנוכה. בהערה נאמר שהתוכנית היתה אמורה להתחיל עם תפלת מנחה, ולפי המופיע בפנים מסתבר שהרבי שינה שיתחילו בתפלת ערבית. והדבר אינו מובן.

למזלנו הטוב, הרי צילום כתי"ק מופיע בריש הספר (ע' 12), ושם רואים שהתוכנית היה אמור להתחיל בשעה 7 בערב [לתפלת מנחה - קצת מאוחר], "הפתיחה ע"י המנחה", היינו 'מַנְחֶה', לא 'מִנְחָה'.

ומדי דברי בו, שם הציעו שהדל"נ תהא ע"י ילד, והרבי ענה שצ"ל ע"י גדול, ולאחרי זה - במנורה בפני עצמה - הדלקה ע"י ילד. שי"ל שאין כאן שום הנחי' שצ"ל בכנס ילדים שתי הדלקות, ע"י גדול וע"י ילד, אלא י"ל שמכיון שכתבו זאת בתוכנית [ואולי כבר סיכמו עם ילד שהוא ידליק המנורה בהכנס, וחבל לאכזב אותו] על כן ענה רבינו שהילד אמנם יעשה כן, אך שיהא בנוסף על הדלקת בר חיובא.

[וזאת דלא כמ"ש בשו"ת דברי יציב ח"ב סי' רפו, להתיר ההדלקה בביהכ"נ ע"י תינוק. והוא גם סובר שאין להדליק בברכה כי אם בביהכ"נ קבוע. והיינו לטעמיה, דסבר שאין ההדלקה בביהכ"נ אלא מנהג, ע"ש. משא"כ להסברא שהוא גם מדינא, להוציא י"ח מי שאינו מדליק בביתו, שיהא רואה את נר חנוכה (לא חובתו הפרטית להדליק על פתח ביתו), שאז מתחייב שההדלקה בביהכ"נ צ"ל ע"י בר חיובא דוקא, וגם שאין נפק"מ אם הקהל התאספו בביהכ"נ או במקום אחר, וכפ שהארכתי בכל זה בס' נתיבים בשדה השליחות ח"א. ומעניין שלענין קידוש בליל שבת בביהכ"נ, שמענו שנותנים היין לתינוק לשתות, אבל לא שמענו שיתנו להילד לקדש. ואכמ"ל].

אכן יש להסיק מכאן הוראה, שכחלק מהתוכנית של אירוע ראוי לכלול גם תפלת ערבית [או מנחה] - כמובן, מתאים לפי תנאי האירוע.