בגליון טו [תשעג] מביא הרב ש.ד. וויינבערג מ"ש בספר "המלך במסיבו" (ח"א ע' שיז – שיח), ששאלו את כ"ק אדמו"ר זי"ע אודות ברכת שהחיינו על פרי חדש בשבת שבימי הספירה, שבספר המנהגים כתוב רק "נוהגין שאין מברכים שהחיינו בימי ספה"ע", ואינו מזכיר שבת (דלא כבבין המצרים שכתוב שם "נזהרין מלומר שהחיינו בימים אלו על פרי וכיו"ב, וגם לא בשבת"). וע"ז ענה: "כך הורה כ"ק מו"ח אדמו"ר לכתוב", וכששאלו שוב מה בנוגע לפועל? ענה: "לא שאלתי את כ"ק מו"ח אדמו"ר [באם הייתי שואל הי' עונה לי, אך לא שאלתיו]".

ומק' הרב הנ"ל, למה באמת לא שאל הרבי את כ"ק אדמו"ר מהריי"ץ עד"ז? ומתרץ שהיות שבש"פ תזו"מ תשמ"ב סיפר הרבי שבבית אביו היו נוהגים לאכול חרובים בל"ג בעומר, והוסיף, שפרי זה הי' יקר ונדיר, ורק בל"ג בעומר היו אוכלים אותו, וא"כ נמצא שאכן ברכו שהחיינו בבית אביו בל"ג בעומר (כי רק בל"ג בעומר אכלו אותו, והוכרחו לברך שהחיינו), וברכת שהחיינו בל"ג בעומר ובשבת שוים, לכן לא רצה לשאול את הרבי מהריי"ץ, על ההנהגה בפועל, כי אולי יסתור ההנהגה הנ"ל. עכתו"ד.

ויש להעיר ע"ז [נוסף ע"ז שבכלל אין לדייק בהלשון בההנחות בלתי מוגהות, ובפרט בהר"ד מהסעודות, שה"חזרה" לא הי' מאורגן וכו', ובנדו"ד אולי אמר לא הי' לי הזדמנות לשאול, וכיו"ב]:

א) אי"ז פשוט כלל של"ג בעומר ושבת שוים הם לגבי ברכת שהחיינו, וא"כ אין ראי' כלל מל"ג בעומר לשבת. ואף שבסה"ש תשמ"ט (ח"ב ע' 745) כתוב (בשיחה מוגהת) אשר "אצלינו נוהגים שבימי הספירה אין מברכים "שהחיינו" על פרי חדש, מלבד ביום השבת ובל"ג בעומר".

הרי שמשוה שבת לל"ג בעומר, אין מזה ראי' כלל וכלל, כי כוונתו שבנוגע לפועל בשניהם מברכים שהחיינו, אבל אין ראי' שתלוים זב"ז. כי אפשר שבל"ג בעומר מותר לברך ולא בשבת.

[ומדומני שעד שיחה זו בתשמ"ט נהגו הרבה מאנ"ש שלא לברך שהחיינו בשבת שבימי הספירה (מטעם מ"ש בהיום יום וספר המנהגים שאין לברך שהחיינו בימי הספירה, ולא חילק בין שבת לימי החול), ומ"מ בל"ג בעומר אכן ברכו, ולבשו בגדים חדשים, כמו שנהגו בכלי שיר.]

ב) כתב אדה"ז בסדר ברה"נ (פי"א סט"ו) – ומקורו במג"א (סרכ"ה סקי"א) וז"ל: "אין מברכין שהחיינו אלא על דבר הניכר היטב שהוא חדש, ואין עתה כיוצא בו מן הישן, לפיכך אין מברכין אלא על פירות שאינן יכולין להתקיים משנה לשנה, שכשמגיע החדש אין בעולם כיו"ב מן הישן", עכ"ל.

ומטעם זה כתב בספר 'בן איש חי' (ח"א פ' ראה אות י') שאין לברך שהחיינו על אגוזים ושקדים, אף כשהם חדשים, מאחר שאין בהם היכר בין חדשים לישנים [ורק על שקדים הגדלים במצרים מברכים שהחיינו כמ"ש המג"א (שם סקי"ד)].

וא"כ אולי ס"ל להרלוי"צ נ"ע, אביו של הרבי, שגם חרובים בכלל זה, ואין ראי' שגם בל"ג בעומר בירך שהחיינו.

ג) דוחק לומר שבשביל שאביו התנהג באופן מסוים, לא רצה לשאול את חמיו, מטעם שאולי יסתור הנהגת אביו.

ובפרט שזה הי' נוגע כדי להדפיסו בשביל הנהגת כלל אנ"ש, שלהם נוגע מענת הרבי מהוריי"ץ.