כשמזכים יהודים בימי ר"ה במצות תק"ש, מתעוררת השאלה כמה קולות לתקוע להם ואופן הברכה. והאם יש חילוק בין אנשים לנשים - וניחזי אנן.

הרמב"ם כתב בפ"ג מהל' שופר ה"א: "כמה תקיעות חייב אדם לשמוע בר"ה - תשע תר"ת תר"ת תר"ת לפי שג' פעמים תרועה נאמר בתורה וכו'" עיי"ש ונסתפקו מהו התרועה שציוותה התורה. ובגמ' ר"ה לד ע"א אתקין רבי אבהו בקיסרי תקיעה שלש שברים תרועה תקיעה - מה נפשך אי ילילי יליל לעביד תקיעה תרועה תקיעה ואי גנוחי גנח לעביד תקיעה שלשה שברים ותקיעה מספקא לי' אי גנוחי גנח אי ילולי ילל. עיי"ש באריכות.

ובטעם תקנת רבי אבהו נחלקו רבותאה. דעת הרמב"ם, שם ה"ב, שחז"ל הסתפקו "לפי אורך השנים ורוב הגלות ואין אנו יודעים איך היא, אם היא היללה וכו' או האנחה וכו' או שניהם כאחד". לפיכך כדי לצאת ידי כל ספק צריך לתקוע תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ ותר"ת ג"פ - כי רק באופן כזה אפשר לקיים בודאי תר"ת ג"פ. - ומה שאין תוקעין רק תשר"ת מבואר בגמ' שם מצד הפסק בין התרועה להתקיעות. ע"ש. וכן ס"ל להרמב"ן במלחמות שם. והב"י מביא שכן ס"ל להסמ"ג ע"ש.

וכתבו הרא"ש והר"ן שם שרב האי גאון נשאל וכי עד שבא רבי אבהו ותיקן שיהיו תוקעין תשר"ת תש"ת תר"ת לא היו ישראל יוצאים ידי תק"ש? והשיב שמימים ימימה הי' מנהג בכל ישראל מהם עושים תרועה יבבות קלות ומהם עושים יבבות כבדים שהם שברים ואלו ואלו יוצאים יד"ח והי' הדבר נראה כחלוקה אע"פ שאינה חלוקה ולא היו מטעים אלו את אלו כי הללו מודים דיבבות תרועה והללו מודים כי שברים תרועה וכשבא רבי אבהו ראה לתקן תקנה שיהיו כל ישראל עושים מעשה אחד שלא יהי' נראה כשני תורות ח"ו וכי אמרינן בגמ' מספקא לי' צ"ל דלא ספק ממש קאמר לענין דינא אלא לחילוקי המנהגים קורא ספק.

(כ"ז העתק עניני מהב"י ריש סי' ק"צ). ובבעל המאור ר"ה שם מסיים על שיטה זו של ר' האי גאון וז"ל והם טובים ונאים ומתוקים מדבש ונופת צופים. עיי"ש ובריטב"א על אתר.

נמצא שבפי' מלת מספקא לי' לר' אבהו יש מחלוקת יסודית ונפק"מ גדולה להלכה - לפי הרמב"ם ספיקת רבי אבהו היא ספיקא של תורה מהי תרועה וכדי לצאת מספק של תורה תיקן לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת ג"פ ולפי' ר' האי גאון אי"ז ספיקא של תורה כי מן התורה יצא יד"ח בכל אחת מן האפשריות האמורות לעיל וטעמה של תקנת חז"ל הוא כדי ליתן מנהג אחיד לכל הקהילות. ומשום לא תתגודדו. (שענין זה הוא מדרבנן כמ"ש הפוסקים ואכמ"ל) אשר לכן, לפי הרמב"ם הבא להוציא חבירו יד"ח מצות שופר, שהוא מה"ת, אין לפחות מג"פ תשר"ת תש"ת תר"ת וזה לעיכובא ופחות מזה לא יצא יד"ח כלל.

ולפי' הרב האי גאון מעיקר הדין ולצאת ידי חיוב התורה די אם עושה אפי' אחד משלש אלו כגון תשר"ת ג"פ או תש"ת ג"פ או תר"ת ג"פ - או אפי' תשר"ת תש"ת תר"ת. ובזה יצא יד"ח מן התורה דהטעם שהתקינו כ"א ג"פ הוא מטעם לא תתגודדו. ולא מצד עצם חיוב תק"ש וכנ"ל.

ובנדו"ד - שתוקעים לזכות את אחבנ"י שעוד לא שמעו תק"ש ואלו שהולכים לתקוע, תוקעים לפעמים לעשרות בנ"א וקשה מאד לתקוע שלשים קולות לכל או"א יהי' תלוי במחלוקת הנ"ל דלשיטת הרמב"ם אין ברירה וצריכים לתקוע ל' קולות משא"כ לשיטת רב האי אפשר להסתפק בעשרה קולות. וכ"כ הריטב"א בדף ל"ד.

והנה המחבר בסי' תקצ ס"ב פסק כהרמב"ם דכדי לצאת ידי ספק צריך לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת כל א' ג"פ וכן פסק אדה"ז בשלחנו שם סעי' ב' וזלה"ק ותיקנו חכמים כדי לצאת ידי כל הספיקות לתקוע וכו' ע"ש.

מדבריהם נראה שלהלכה נקטינן כשיטת הרמב"ם והרמב"ן וצריכים לתקוע ל' קולות.

אולם מצינו שלא נדחתה שיטת רב האי לגמרי בפוסקים:

א) לקמן בסי' תקצב סעי' ד' מביא אדה"ז גם שיטת רב האי וז"ל ובדורות הראשונים היו מקצת מקומות נוהגין לעשות שברים ומקצת נוהגין לעשות תרועה שלנו ואלו ואלו יוצאין י"ח מה"ת אלא לפי שהי' הדבר נראה כמחלוקת בעיני ההמון לכן ראו חכמים לתקן שיהיו כל ישראל עושין מעשה א' וכו' שכל ספיקות התרועה היו נקראים תרועה ואדם יוצא בהם י"ח וכו' שכל או"א מסדרים הללו הן נכונים וכשרים עכלה"ק.

חזינן ברור מדברי אדה"ז שנוקט להלכה גם דברי רב האי גאון! דמה"ת יוצא בכל א' מהסדרים.

ב) המטה אפרים בסי' תקפ"ו סעי' ז' כתב וז"ל המודר הנאה משופר וכו' אדם אחר תוקע בו והוא יוצא וכו' ומכל מקום אין לו לתקוע יותר מעשרה קולות תשר"ת תש"ת תר"ת לצאת ידי ספק חיוב התקיעות שהם מן התורה עכ"ל ע"ש. והביאו המשנ"ב פעמיים פעם א' בסי' תקצ"ג סעי' ג' וגם בסי' תר"א סעי' י"ג. (ולכאו' צ"ע דהרי המטה אפרים עצמו כתב בריש סי' תק"ד כהשו"ע וכהרמב"ם ע"ש. וראה בקצה המטה שם דר"ל דמש"כ לשון ספיקא הוא משום דלישנא דגמ' הכי הוא וצ"ע).

וכן במט"א בסי' תר"א סעי' י"ג בשנה שחל ר"ה ביום חמישי וששי ולא הי' להם שופר ונתעכב השליח עד סוף יום שני וכשבא עם השופר כבר התפללו של שבת אבל הי' עוד היום גדול וכולם קיבלו שבת כתב דיתקע מי שקיבל שבת בלא ברכה, ולא יתקע רק תשר"ת תש"ת תר"ת ע"ש. נראה ברור שיטתו דמה"ת יוצא רק בעשרה קולות.

(ומכאן יש להשיב אהא דבס' כף החיים סי' תקפ"ו אות מ' הגיה בדברי המט"א שצריך לתקוע ג"פ תשר"ת תש"ת תר"ת וכו' דדוחק לומר כן בדברי המט"א ובפרט שמכפיל דבריו פעמיים ואכמ"ל), וכן ס"ל להגר"א סי' תקצ"ב סעי' א' ד"ה מלכיות מסיק כר' האי גאון.

חזינן דאפי' למסקנא אפשר לצרף שיטת רב האי להכריע שלא כהרמב"ם. ודו"ק.

ואשר ע"כ נראה לומר - להלכה ולא למעשה - דזה ודאי דאם צריך לתקוע עבור מיעוט אנשים, או שאפשר לקבץ כל האנשים לחדר אחד גדול וכמו במושב זקנים וכדו' ודאי צריך לתקוע שלשים קולות תשר"ת וכו' ג"פ. אך אם הולך ברחוב וכדו' או שיש לו הרבה אנשים שיכול לזכות במצות תק"ש ובאם יתקע לכל או"א ל' קולות, או שלא יהי' לו כח לתקוע לכולם או שפשוט לא יספיק מצד הזמן שמוגבל בימים אלו די שיתקע תשר"ת תש"ת תר"ת פעם אחת כדעת רב האי גאון - וכן ראיתי שפסק בשו"ת קנין תורה כהלכה ח"ג סי' ע"ט. ודלא כמ"ש בשו"ת שרגא המאיר ח"ג סי' י"א.

ומהרה"ג ר"ג ציננער שליט"א שמעתי שאפשר לסמוך על דברי המט"א האלו גם למעשה וששמיעת יותר אנשים עשרה קולות מכריע שמיעת מיעוט אנשים ל' קולות. וכן פסק הוא עצמו בספרו נטעי גבריאל פמ"ט סעי' ג'. ע"ש.

ובשו"ת שרגא המאיר שם מביא ראי' מעניינת לזה - אף שבמסקנתו לא סבירא לי' כן כנ"ל - והוא מהמג"א סי' תרעא סק"א במי שיש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל שמוטב שידליק בכל לילה רק נר אחד של חנוכה ולא לקיים המצוה למהדרין מן המהדרין ויתן גם לחבירו כיון דעיקר הדין הוא להדליק רק אחד ע"כ, א"כ הכי נמי בנדו"ד לא יתקע לאחד ל' קולות שהוא לשיטות אלו רק הידור מצוה ואח"כ לא יתקע לאחרים כלל ע"ש.

ולענין הברכה הנה לכאורה הי' נראה שמי שתוקע רק עשרה קולות אין לו לברך מכיון שעיקר ההלכה כהרמב"ם כנ"ל מהמחבר ומשו"ע אדה"ז. וכן באמת ס"ל בשו"ת שרגא המאיר הנ"ל. ובס' פסקי תשובות סי' תקצ סעי' א' הערה 2 מביא דעכ"פ לא יברך בשם ומלכות אלא בריך רחמנא מלכא דעלמא אשר קדשנו וכו'.

והנה בס' מט"א הנ"ל סי' תקצג במי שיודע לתקוע רק סדר א' כמו תש"ת או תר"ת פסק דיתקע ולא יברך. ובשדי חמד מערכת ראש השנה סי' ב' אות י"ג רוצה לומר בתחלה דמכיון שזה שיודע תש"ת או תר"ת ברי הוא ברי דחיובא דאורייתא לתקוע הסי' שיודע וא"כ חייב לברך אבל מסיים דמכיון שספק ברכות להקל והברכה כאן הוא רק מדרבנן, אף שעיקר המצוה היא מדאורייתא וחייב לעשותה מספק אינו מברך ומביא ראי' מהמט"א הנ"ל שכתב שלא לברך. איברא בשו"ת לחם שלמה להגאון משמלויא או"ח סי' ק"ו בתשובה לאחיו הגאון בעל הקצה המטה על המט"א האריך הגאון הנ"ל בסוגיא זו והעלה דצריך לברך אך לא רצה להכריע כן למעשה נגד המט"א. ע"ש.

אך כ"ז הוא רק בדין הנ"ל במי שיודע רק סדר אחד כמו תש"ת או תר"ת אולם בנדו"ד דתוקע כל שלשה הסדרים תשר"ת תש"ת תר"ת - דלדעת רב האי גאון והרבה ראשונים ופוסקים אחרונים הלכה כמותו, וכן ס"ל המט"א עצמו, שפיר יכול לברך. וכן הורה לי הרה"ג ר"ג ציננער שליט"א והוסיף שבפרט עפ"י מה שמובא בשו"ת השיב משה לבעל הישמח משה בנדון מי שאיחר קידוש לבנה שהתיר לו לברך אחר הזמן במי שיש לו צער מזה שא"א לו לעשות המצוה עם הברכה וכן בנדו"ד דאם ע"י אמירת הברכה יתווסף לשומע בהרגשת המצוה שפיר יכול לברך - ויותר טוב שהוא עצמו יברך לשמוע קול שופר.

ומסתבר דאין חילוק בין אנשים לנשים בזה היות דנשים מברכות רשות במצוות. וכל אחד יעשה כפי הוראת מורו.