בהמשך למה שכתבתי בגליון תתקפ"ח בשו"ע אדה"ז הל' שבת סי' שכ"ד ס"ז "נותנין מזונות לפני כלב שמזונותיו עליו"[22], והערתי שי"ל שכן הוא גם ב"כלב רע" ("אפילו אינו נושך אלא שמנבח", שו"ע אדה"ז הל' שמירת גו"נ ס"ג) שבביתו אף שארור המגדלו, ושונה בזה מ"חזיר" ש"אין נותנין מזונות לפני חזיר מפני שאין מזונותיו עליו שהרי ארור האיש שמגדל חזירים", ע"פ דברי אדה"ז שם לענין כלב של הפקר, "ואפילו בכלב של הפקר שאינו מגדלו בביתו מ"מ קצת מצוה יש ליתן לו מעט מזונות שהרי הקב"ה חס עליו על שמזונותיו מועטים ומשהה אכילתו במעיו ג' ימים"[23], א"כ י"ל, בכלב, המצוה ליתן כו' עומד בניגוד ומפקיע מזה ש"המגדל כלב רע ה"ה עומד בארור כמו המגדל חזירים", ונשאר דינו ככלב שמזונותיו עליו שנותנין לפניו מזונות בשבת. ע"ש.

דנתי שם רק בכלב שמגדלו בביתו שמזונותיו עליו, ולא לענין כלב של הפקר, והדיון שם סובב הולך על דברי העולת שבת שכ' לאסור כלב רע בדברי המחבר בשו"ע שמיירי בכלב שמגדלו בביתו (ודין כלב שאינו מגדלו בביתו נתוסף במג"א) כמובן וברור למעיין שם. ואחר העיון נ"ל שי"ל כן גם בכלב של הפקר, "וקצת מצוה יש ליתן לו מעט מזונות שהרי הקב"ה חס עליו" נאמר גם בכלב רע של הפקר (וזיל בתר טעמא), והוא בין בחול ובין בשבת, כמ"ש אדה"ז כאן ובהל' צער בעלי חיים ס"ג, ופשוט שאין במה שנותן לו "מעט מזונות" או במה שמשליך לו "חתיכה קטנה", בכלל "מגדל" כלב רע שעומד בארור.[24]

אלא, בכלב שמגדלו בביתו שדינו ש"נותנין מזונות לפני כלב שמזונותיו עליך" ה"ה בכלב רע שמגדלו בביתו, ובכלב של הפקר איכא הגבלה "ליתן לו מעט מזונות", א"כ ה"ה בכלב רע של הפקר.[25]

(ולצד אחר בהערתי שם שאדה"ז ס"ל כהעולת שבת ואסור בכלב רע (ואין הקצת מצוה כו' עומד בניגוד לאיסור המגדל כו'. ועי'), הנה עפמ"ש כאן עדיין י"ל שגם בכלב רע שמגדלו בביתו עכ"פ "קצת מצוה יש ליתן לו מעט מזונות", ולא גרע בזה מכלב רע של הפקר).[26]

מובן ופשוט ולא קיימא לשאלה, כלב כזה שהוא בכלל המבואר בשו"ע אדה"ז סי' שט"ז סכ"ב והל' צעב"ח ס"ד (שמותר להורגם [לא רק שארור המגדלם] עי' עו"ש סי' שכ"ד שם), אינו בכלל כהנ"ל ואין צריך לאמרו. וכ"ז הוא דלא כמ"ש הרב ש.פ.ר בגליון הקודם. (וכבר ציינתי לשאילת יעבץ ח"א סי' י"ז ע"ש).

[22]בשו"ע) אדה"ז חו"מ הל' צעב"ח ס"ג קו"א סק"ג: "והא דאמרינן בשבת דמזונותם עליך, הוא מדרבנן. וקרא דואכלת כו' היא אסמכתא בעלמא, דלא כט"ז באו"ח סי' קס"ז". ע"כ. וראה שאילת יעבץ ח"א סי' י"ז. ואולי יש בזה גם כדי להכריע בנדו"ד. ועי'.

[23]ראה עטרת צבי (תלמידו של הב"ח) לשו"ע שם שכ' "כלב מזונותיו עליך מדקפיד הקב"ה על מזונות שלו כו'", נראה קצת שכ"כ על גוף הדין דכלב שמגדלו בביתו (בניגוד לחזיר שאסור לגדלו). ואולי כוונתו (גם) לכלב שאינו שלו (כבמג"א). ועי'.

[24]אולי) יומתק זה גם בדברי אדה"ז, דלשון המג"א סי' שכ"ד סק"ז הוא "כלב שאינו מגדלו בביתו" (ועד"ז בחדא"ג מהרש"א שבת קנה, ב ע"פ פרש"י שם. ועוד), ואדה"ז מפרש "כלב של הפקר", ונתבאר בתהלה לדוד הל' שבת שם. ע"ש. ובשו"ע אדה"ז חו"מ הל' צעב"ח סוס"ג "בהמת חבירו או של הפקר". ע"ש. וראה מנחת שבת לקצשו"ע סי' פ"ז ס"ק י"ד.

[25]ע"ע) לענין כלב רע, ע"פ שו"ע אדה"ז סי' שכ"ה ס"א: "ומותר אפילו ליתן מזונות [בשבת] לפני נכרי בלבדו ואע"פ שאין מזונותיו עליך מכל מקום כיון שמפרנסים עניי נכרים מפני דרכי שלום חשוב כמזונותיו עליך". וראה ערוך השלחן סי' שכ"ד ס"ב "וכל שכן הכלב כשהוא רעב". ע"ש. ובעטרת צבי לשו"ע סי' שכ"ה שם: "ואינו דומה לחזיר כו'". וד"ל.

[26]לרווחא) דמילתא (לענין כלב של הפקר הנובח וצועק, ובדרכו וטבעו) ראה גם קצות השלחן סי' קל"א (בדי השלחן סק"ב) שכ' "עוד יש סברא להתיר לתת מזונות לכלב של הפקר ע"פ פסחים (קיג, א) דא"ל רב לר"א לא תדור במתא דלא צניף בה סוסיא ולא נבח בה כלבא, ופרש"י משום דהוי נטירותא בקרתא מאויבים ומגנבים, וכיון דהכלב נצרך ומביא לנו תועלת להישוב כו' מסתבר דמותר לתת לו מזונות בשבת כדי שיחי' ולא ימות שהטורח בנתינת המזונות הוא לתועלת אנשי העיר, ועוד דבגמ' ברכות (ג, א) משמרה ראשונה חמור נוער שני' כלבים צועקים ועי"ז יודעים זמן המשמרה ובשביל התועלת הזאת שמקבלים מהכלב מותר לתת לו מזונות בשבת". ע"ש שקו"ט בזה לענין איסור להאכיל איסורי הנאה לכלב של הפקר. ועי' מ"ש בנמוקי או"ח (מונקטש) הל' שבת סי' שכ"ד.

וראה תורת האשם (מיוחס להתוי"ט) על תורת חטאת כלל וסי' פ"ה (בב"ח שאסור בהנאה אסור אפי' ליתנו לגוי או לכלב דעלמא שאינו נהנה ממנו כלל) שכ': "ובשלמא בגוי י"ל שהוא בר דעת ויהנהו ג"כ בעבור זה בלא דעתו ונמצא דמ"מ נהנה מבב"ח, אבל בכלב מאי איכא למימר . . נראה לי דאפשר שהכלב יעשה לו ג"כ אח"כ הנאה שכן דרכן של הכלבים לשמור בעליהן ומכיון שקיבל אכילה מבן אדם הוא מכירו ויחשב לו לאדון, כי הא עובדא דבירושלמי פ"ח דתרומות שהכלב הציל אשה שלא נשבית, ואף שי"ל שבעל האשה הי' אדונו מ"מ מצינו שטבע הכלב הוא לגמול טוב ומטיב עמו". ע"ש. ועוד.