בשוע"ר מהדו"ב סו"ס ד מבאר מה שהקילו בנגיעת קטן שלא הגיע לחינוך באוכלין לפני נט"י שחרית, כי לא נכנס לו נפשו הקדושה בשלימות עד מלאת לו י"ג שנים ויום א' כו', והתחלת כניסת נפש זו היא בחינוך לתורה ומצוות. ומוסיף אדה"ז (בחצע"ג): גם במצות מילה [= נכנס לו נפשו הקדושה] ולכן הנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך, קדוש יאמר לו.

בשיחת י"ט כסלו תשכ"ו סכ"ו [הנדמ"ח זה עתה] מוסיף על זה דהיינו בילד, "ואצל ילדה אין צורך להמתין עד ליום השמיני, ד'אשה כמאן דמהילא דמיא' (ע"ז כז א), מיד כשנולדה - מתחילה כבר נפש השנית בישראל לפעול פעולתה . . ".

שמזה יוצא דבר חדש לכאורה, כי הך ד"אשה כמאן דמהילא דמיא", היינו לענין שאם מלה את הבן הרי המילה כשירה, ואף שצ"ל "המול ימול", שהמוהל עצמו צ"ל מהול, הרי באשה אמרינן שהיא נחשבת כמהולה, ומעשה מילתה כשירה. אכן בהשיחה מבואר דהיינו מאז שנולדה, כלומר שמאז נחשבת היא כאילו כבר נעשה בה פעולה של מצוה - בשווה להנפעל בתינוק כשהוא נימול ביום השמיני.

והנפק"מ בפועל, שהזהירות בנגיעה במאכל טרם נט"י, הרי בבת מתחילה הזהירות תיכף משנולדה!