בגמרא שבת כא, ב: "ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין ב"ש וכו'".

ברמב"ם הלכות חנוכה פ"ד ה"א: "כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצותה שיהי' כל בית ובית מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובין, בין שלא הי' בו אלא אדם אחד. והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית, נר לכל או"א בין אנשים בין נשים. והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר, מדליק נר לכל אחד בלילה הראשון, ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד". ע"כ.

והנה בב"י סי' תרעב כתב: "מי שלא הדליק בליל שלישי אלא שתי נרות . . זה הי' מעשה בלוני"ל, והחמירו שידליק מה שחסר להדליק, ואין צריך לברך פעם אחרת, כי הברכה שעשה בתחילה על חיוב כל הנרות עשאה". ע"כ.

הפר"ח שם: "נשאלתי על מי שהי' עומד בליל ז' והי' לו להדליק ז', וכסבור שהוא ליל ו' והדליק ו', ואח"כ נודע לו שהוא ליל ז' וצריך להדליק נר אחד, אי בעי לברוכי או לאו. והשבתי, דכיון דמצות חנוכה נר לאיש וביתו, ואינך דמדליק הוי משום הידור לא בעי ברוכי. ועוד שהרי כתב ב"י שם א"ח מי שלא הדליק וכו'" (היינו בית יוסף שהבאנו לעיל). ע"כ. ר"ל, דאינו מברך על הנר, משום דאין מברכין על הידור. והביא ראי' מדברי הבית יוסף, דפסק דא"צ לברך ה"ה בנדון דידן, אין מברכין. ואע"פ שיש נפק"מ בין הציור של הב"י לציור של הפר"ח, דבציור של הפר"ח חשב שזה ליל ו' ולא חשב כלל על ליל נר הז'. משא"כ בהציור של הב"י שידע איזה לילה הוא, אלא שלא הדליק את החיוב של הלילה מאיזה טעם שהוא.

וה'אליה רבה' כתב על דברי ב"י אלו, "משמע דאם אין דעתו לכך, אלא סבר שלא יהי' לו יותר, ואח"כ נזדמן לו, חוזר ומברך". וכ"מ באבודרהם וכו' עיי"ש. והיינו דהא"ר מדייק בדברי הב"י שכתב: "כי הברכה שעשה בתחילה על חיוב כל הנרות עשה". משמע דאם לא עשאה על כל הנרות, לא קאי הברכה עלי', וממילא בציור של הפר"ח דלא כיוון על נר הז', צריכין לברך.

והגרעק"א הקשה על הפר"ח, דהראי' שהביא מהבית יוסף היא ראי' לסתור, כמ"ש הא"ר הנ"ל, דמדייק מדבריו דרק אם כיון על כל הנרות א"צ לברך, אבל במקרה שסבר שהוא ליל ו', ולא כיוון בכלל לנר ז', איך הוכיח הפר"ח מדברי הב"י כדבריו.

והנראה לומר, דהפר"ח ג"כ דייק בדברי הב"י, דכד דייקת שפיר בדברי הב"י, הוא לא כתב: "כי הברכה שעשה בתחלה על כל הנרות עשאה", דאז באמת היינו מדייקים כהא"ר, אלא כתב: "על חיוב כל הנרות", היינו דאינו מברך על מספר נרות אלא על חיוב נרות, וא"כ אמר הפר"ח דלא נפקא לן מידי הא דסבר שהלילה הוא ליל ו', דהרי הברכה היא על מה שמחויב, ומאחר שהוא ליל ז', א"כ החיוב עליו הוא להדליק ז' נרות, והברכה שלו היא על החיוב, ולא איכפת לן דעתו כ"א חיובו.

היוצא מדברינו, דלדעת הא"ר הפירוש בדברי הב"י הוא, דהברכה שעושה היא על מספר הנרות שבדעתו, וממילא תלוי על כמה היתה דעתו. ולדעת הפר"ח, הברכה היא על חיוב כל הנרות, היינו החיוב שיש בלילה זה, ולא איכפת לן מה שבדעתו כ"א מה חיובו.

ולהעיר, שב'מחצית השקל' בסי' תרעו, הביא בשם הרד"א שכתב בשם הרמב"ם, וז"ל: "אם בשעה שהדליק נר ראשון היתה כוונתו להדליק עוד אחרים, א"צ לברך, ואם בירך והדליק ואח"כ נזדמנו לו נרות, מברך בכל פעם, עכ"ל. משמע, דאם הדליק תחלה רק נר א', כי לא ה"ל יותר, ולא הי' יודע שיביאו לו יותר, ולא נתכוון בברכתו כ"א על נר א', לכן כשמביאים לו אח"כ יותר נרות, צריך שוב לברך. כיון דלא נתכוון לפוטרו בברכה ראשונה וכו'". עכ"ל. הרי להדיא, שהרמב"ם המובא כאן הוא ראי' לשיטת הא"ר ולא כהפר"ח.

והנה בתשובת הגרעק"א ח"ב תשו' יג, יש שאלה במי שהדליק בליל ח', ושכח לברך על ההדלקה ונזכר קודם שסיים להדליק כולן, ר"ל למשל קודם שהדליק נר ח' אם יכול לברך עדיין או לא. והשאלה היא בעיקר האם זה נקרא עובר לעשייתן או לא.

ובתשובתו להשאלה האריך הגרעק"א, ובתוך הדברים כתב, דבודאי יכול לברך שעשה נסים, דלא גרע מרואה נ"ח. ובנוגע לברכת להדליק, ר"ל שהיא תלוי' במחלוקת הפר"ח והא"ר. דהיינו דלדעת הפר"ח דאמר דבנדון שלו לא יברך על נר ז', טעמא הוא - עכ"פ לטעם הא' שכתב - משום דאין מברכין על הידור מצוה, ה"ה הכא בנדון דידן, כיון דמיד שהדליק נר הא' כבר יצא י"ח המצוה, וא"כ עכשיו שאוחז בנר הח', הרי הוא עוסק בהידור מצוה, וא"כ לא הוה עובר לעשייתן ואינו מברך. ולדעת הא"ר דסובר דמברך על נר הז' אע"פ שהוא רק הידור מצוה, א"כ הרי מברכין על הידור מצוה, א"כ אפילו עוסק בנר ח', הרי יכול לברך עליו כמו על נר א', דהרי הוא עובר לעשייתן להידור מצוה, ומברכין על הידור מצוה. (ואגב להעיר, שלמסקנא מסיק שמברכין, וצירף בזה כמה דעות, א) הא"ר, ב) שיטת הרא"ש בפסחים דמברכים על שיהוי מצוה, וכיון דנ"ח יש לה שיעור הדלקה, מברכין משך כל זמן ההדלקה, ג) שיטות הפוסקים, דעובר לעשייתן אינו מעכב, ע"ש. ולהעיר שהגאון לא הביא המח"ש הנ"ל, דמפורש דמברכין על הידור מצוה, וזהו בשם הרמב"ם).

ואפ"ל דהנדון של הפר"ח והא"ר אינן שייכין להשאלה של הגרעק"א, והיינו דהפר"ח והא"ר חולקין אם יש לברך על הידור מצוה כמ"ש. ובהנדון של הגרעק"א, השאלה היא רק אם זה נקרא עובר לעשייתן.

והנה, מדברי הרמב"ם המובא לעיל חזינן, דלא רק שהמהדרין הם הידור מצוה, כ"א שנקרא מצוה מן המובחר, ובדרך כלל בשאר מקומות בתורה כשמדברים אודות הידור מצוה ובפרט מצוה מן המובחר, אין הוא דבר נוסף בהמצוה, כ"א שהוא הידור ב'חפצא' של המצוה. היינו דאע"פ דכתב הרמב"ם "מצותה שיהי' כל בית ובית מדליק נר אחד וכו'", צריכין לומר דכשמוסיפין נרות, זה מעלה בהמצוה עצמה, דאל"ה לא שייך לקרותו הידור מצוה.

והנה רבינו זי"ע בלקוטי שיחות ח"כ (עמ' 207 ואילך) ביאר ענין זה, דלפי ב' דעות בהגמרא, אם ההוספה היא כנגד ימים הנכנסים וכו', או משום מעלין בקודש וכו' - יהי' תלוי אם ההידור הוא חלק מהמצוה, או הוא רק הידור בהגברא, ונ"מ בנדון של ה'מחצית השקל' הנ"ל. עי"ש באריכות.

ונמצא דלפי הדיעה דהוא חלק מהחפצא, בודאי מ"ש דההידור פועל בהמצוה עצמה א"ש. אבל נ"ל, דאפילו לפי הצד הב' בלקו"ש הנ"ל, דההידור הוא מצד הגברא, צ"ל דג"כ הוא הידור בקיום המצוה של הגברא, דבלא"ה א"א לקרותו הידור מצוה.

ולהעיר, דרש"י בשבת שם לא מתרגם מהדרין מלשון הידור מצוה, אלא רק מלשון מהדרין אחר המצות, דהיינו מלשון מחפשין, ולדידי' אפ"ל דאינו פועל בהמצוה בכלל, אפילו לא במעשה דהגברא. אבל לשיטת הרמב"ם דזהו הידור מצוה ומצוה מן במובחר, צ"ל דזה נוגע להמצוה, או מצד הגברא או מצד החפצא*.

היוצא מדברינו, דמאחר שהוא נקרא הידור מצוה, א"כ צריכין לומר דכאשר מוסיף בהידור המצוה ומוסיף והולך וכו', אינו רק מעלה בההוספה, כ"א שההוספה פועלת מעלה בעיקר המצוה. ולדעת רבינו זי"ע יהי' תלוי אם מעלה זו שייכת לגוף המצוה או להגברא המקיים המצוה, אבל זה מעלה באופן עשיית עיקר חלק מהמצוה. בא"א קצת, לפי הטעם דמעלין בקדש - ומבאר כ"ק שזה שייך להנהגת הגברא, שהוא מעלה בקודש, הפירוש הוא, דגם כאשר מדליק נר הא', מאחר שהוא עשה זה בתור עלי' בקודש, הוה מעלה בהנהגתו בהדלקת נר הא' ולפי"ז כשמדליק נר למשל הוא עושה הידור בנר הא'.

והשתא דאתינן להכי, אפ"ל דאפילו לפי השיטות דאין מברכין על הידור מצוה, מ"מ כיון דהוה הידור מצוה, נקרא עדיין עובר לעשייתן, דהרי עדיין עסוק הוא להדר בעצם המצוה או החפצא או פעולת הגברא, וא"כ נקרא עדיין עסוק בהמצוה גופא, וא"כ בנדון שלא בירך כלל, ודאי יכול לברך אפילו לדעת הפר"ח, וד"ל.

*) מוקדש לרפו"ש ולרפו"ק של אברהם שמואל בן רייזעל, מאחר שנאמרה בליל לימוד שנתקיים לזכותו.

*) ראה לקו"ש שם הערה 14, דמדייק מלשון הרמב"ם שזהו בהחפצא. המערכת.