הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג

ראיתי מאמר מהרב משה לייב שיחי' הלברשטט שהופיע באתר ישיבה.אורג בה הוא דן האם מותר להשאיר אתרי אינטרנט מסחריים פתוחים בשבת אתרים המוכרים מוצרים או המספקים לגולשים מדע תמורת תשלום.

ואחד העניינים שצריך עיון ע"ד זה הוא האיסור של מקח וממכר בשבת ויו"ט והרב הנ"ל כותב "לדעת דודי זקני קעדעקיא הגרעק"א (בשו"ת מהדורא קמא סימן קנט) אסור למכור חפץ מע"ש ולהתנות שחלות הקנין יהי' בשבת משום שלדעתו גם זה נכלל באיסור של מקח וממכר בשבת משום שבות, וכ"ד המהר"י ברונא בשו"ת סי' קכ"א, ויעוין באג"מ או"ח ג' סימן מד שדן באריכות בדברי הגרעק"א וכותב בסוף דבריו שאין ראי' לא לאיסור ולא להיותר ויש להחמיר בספק ובפרט שכבר הורה זקן הגאון רעק"א לאיסור, אלא שרבים מן האחרונים חולקים על זה ולדעתם אין בחלות קנין בשבת משום איסור מו"מ..וכ"ד שו"ת מהרש"ג או"ח ח"ב סימן קיז, מהרש"ג הנ"ל הוסיף שבמקרה של מכונות מכירה אוטומטית גם לדעת הגרעק"א יש להתיר משום שעד כאן לא קאמר רע"א אלא היכא שיודע שיגמר הקנין בשבת דהוי כמוכר או קונה בשבת, אבל במכונה אוטומטית אינו קובע כלל זמן מכירתם בשבת ואינו יודע מתי יבואו לקנות שם".

ועיין בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' לד ע"ד השתמשות באבטומאט דהיינו מתקן שמשלשלין לתוכו מטבעות והסחורה המבוקשת יוצאת מן המתקן שהמנחת יצחק כותב שמותר ליהודי להשתכר בהמעות שבא בשבת וכדי לצאת דעת הרעק"א צריך שיתנה שאינו רוצה לקנות המעות עד מוצש"ק. עיין שם.

אבל נראה שדעת רבינו הזקן שעצת המנחת יצחק לא יועיל, עיין בשו"ע רבינו סי' ש"ו סע' י"ד וז"ל " ..ולא אסרו להקדיש שום חפץ לגבוה כמ"ש שם אלא משום שכיון שמקדיש חפץ ידוע הרי הוא מוציאו באמירה זו מרשותו לרשות גבוה ודומה למקח וממכר אבל כשמחייב עצמו שיתן איזה דבר לגבוה עדיין לא יצא שום דבר מרשותו על ידי אמירה זו.

ולפי זה אסור להקדיש בשבת לבית הכנסת שום חפץ ידוע כגון ספר תורה או עטרה או טס לספר תורה ולא נהגו כן ויש שלימד עליהם זכות שלא אסרו אלא להקדיש חפץ למזבח או לבדק הבית שאותו החפץ יוצא לגמרי מרשותו לרשות גבוה שאין לו עוד שום זכות וחלק בו בתוך כל אנשי העיר שיש להם זכות בהקדשות של בית הכנסת למכרם כשיצטרכו כמ"ש בסי' קנ"ג ואינו דומה למקח וממכר שיוצא המקח לגמרי מרשות מוכר לרשות לוקח.

ומכל מקום טוב ליזהר כשהמקדיש חפץ לבית הכנסת בשבת שיקדישנו בפיו מערב שבת אפילו בינו לבין עצמו ואז אע"פ שבשבת מביאו לבית הכנסת אינו אלא מפרסם ההקדש שהקדיש מערב שבת וזה מותר לדברי הכל."

וממשיך רבינו שם סע' ט"ו "וכן הנוהגים ליתן כלים במתנה לחתן הדורש לא יפה הם עושים שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת ויו"ט אלא מיני מאכל ומשקה שלצורך היוםקנה כמ"ש בסי' שכ"ג ותקי"ז שהרי אפילו להקדיש לגבוה אסרו והקדש דומה למתנה שיוצאה ג"כ לגמרי מרשותו לרשות חבירו ואפילו נתן לו חדר ורוצה לקנותו ע"י סגירת הדלת שהיא נקראת חזקה לענין שלא יוכל לחזור בו הנותן אסור לסגרה בשבת שאין קונין קנין בשבת בשום דרך מדרכי ההקנאה מפני שדומה למקח וממכר ואין צריך לומר בקנין סודר שסתמו עומד לכתיבה ושמא יכתוב בשבת".

הנה בסוף סעיף י"ד (ע"ד להקדיש חפצים לביהכ"נ בשבת) מביא רבינו עצת הט"ז שיקדישנו בפיו מערב שבת אבל בסעיף ט"ו ע"ד האיסור של נתינת כלים להחתן, רבינו אינו מביא שום עצה ולכאורה לדעת המנחת יצחק יש עצה שיתן המתנה להחתן על מנת שהחתן לא יקנה המתנה עד אחר שבת. אלא נראה שעצה זו לא יועיל לדעת רבינו וטעם הפשוט לזה הוא משום שבשבת אסרו מקח וממכר משום כתיבה ואסרו שאר קניינים משום שדומה למקח וממכר, עיין בדברי רבינו סעיף ט"ו הנ"ל, וכיון שכן אפילו יתנה שהקנין יחול אחרי שבת מ"מ הוא דומה למו"מ ואסור בשבת.

והנה לכאורה סברת הגרעק"א (שפוסק שאפילו אם מעשה הקנין נעשה מע"ש כל שחלות הקנין נעשה בשבת הוא אסור משום שבות) הוא שכיון שחלות הקנין צריך גמירת דעת של המקנה המתחילת עם מעשה הקנין של ע"ש ונגמרת עם חלות הקנין של שבת אמר רעק"א שגם זה דומה למקח וממכר ואסור.

ומכיון שנראה שדעת רבינו הוא אפילו אם רק מקצת מהקנין נעשית בשבת נקרא שבות וכנ"ל. מסתברה לומר שדעת רבינו הוא כדעת רעק"א בקנין המתחלת ע"ש ונגמרת בשבת ולא כדעת החולקים על הרעק"א.

ולכאורה אם נחוש לדעת הגרעק"א (וכנראה שזהו גם דעת האדה"ז, וכדברי האג"מ "שכבר הורה זקן" אין מועיל העצה (דהמנחת יצחק) שיתנה שהקנין לא יחול עד אחרי שבת. ואם רוצה להשאיר האתר פתוח בשבת בכל זאת, לכאורה יותר טוב להשכיר האתר לנכרי והגוי יתן בתור שכירות חלק מהרוח לישראל (וכדעת השבט לוי בשו"ת שלו חלק י' סימן נ"ז.)