E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ וארא - תשס"ב
שונות
מקום אמירת הקרבנות עד הודו [גליון]
הרב ברוך אבערלאנדער
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפשט, הונגריה

בגליונות הקודמים דנתי בארוכה במה שכותב כ"ק אדמו"ר זי"ע במכתבו מי' סיון תשל"ו: "מנהגנו לומר בבית בהשכמה כל סדר ברכות השחר, פ' העקדה, ק"ש (עם פרשה ראשונה - בכוונה לצאת ק"ש בזמנה) וסדר הקרבנות וכו' עד הודו, ובביהכ"נ מתחילים מ'הודו'". וכן פרסמתי מה שהעידו אלו שבמשך שנים (מאז תשמ"ט, כשהרבי היה נשאר בחדרו שב-770 גם בלילה) היו ערים כל הלילה ליד חדרו של הרבי מבחוץ, היו שומעים באשמורת הבוקר את הרבי אומר ברכות השחר עד הודו ממש, והיה אפשר לשמוע בבירור כמה מלים מתוך ה"י"ג מדות (ש)התורה נדרשת בהן". הרי לנו עדות מפורשת וברורה שהרבי בעצמו נהג כפי הנאמר במכתב הנ"ל "מנהגנו לומר". וביארתי בארוכה מנהג זה עיי"ש.

והעירני הרה"ת פסח צבי שי' שמרלינג שההנהגה הנ"ל לכאורה מפורש גם בשיחת כ"ק אדמו"ר זי"ע ש"פ ויקהל, כ"ה אדר ראשון תשנ"ב ('שיחות קודש' תשנ"ב ח"ב עמ' 794): "...כאשר נמצאים כמה וכמה מישראל ביחד, שאז מיתוסף בקיום מצות 'ואהבת לרעך כמוך' (אפילו) לגבי עצם הקבלה ד'הריני מקבל עלי מ"ע של ואהבת לרעך כמוך' שכאו"א מקבל על עצמו קודם התפילה, שכן, קבלה זו נעשית עוד לפני שהוא נמצא עם כמה מישראל יחד, אלא בחדרו פנימה. וכנהוג, שהתחלת התפילה בציבור היא ב'הודו לה', כך, שאמירת ה'הריני מקבל עלי כו' היא בעודו לבדו ולא בציבור. אלא שאמירה זו מהוה הכנה לתפילה בציבור שלאחר מכן...". וראה 'התוועדויות' תשנ"ב ח"ב עמ' 369 הערה 90.

ולפלא על הר"א חיטריק שעל המכתב הנ"ל הוא כותב בזלזול ב'הערות וביאורים' גליון ז (תתכט) עמ' 87: "מצאו דף אחד שנכתב ע"י מזכירו של הרבי, ואינו מובטח שכיוון בדיוק לדעת כ"ק . . יש כאלה שטוענים שע"פ מה שכתוב בדף שנמצא בארכיון המזכיר, שזה '(פסקא) [פתקא] טבא שנפלה מן השמים' יוכלו לחדש...", ואין לסמוך עליו עיי"ש, והרי נתברר שכך היתה הנהגתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, ואם כן לאלו שהנהגתו של הרבי יקרה בעיניהם וזה בשבילם הוראה בחיים ודאי שאפשר וצריכים להתחשב עם זה. גם שאר דבריו דחויים לאחרי מה שנתברר והוכח כבר בגליונות הקודמים.

הוראה מכ"ק אדמו"ר זי"ע ביחידות

סיפר לי הרה"ת בן ציון שי' שטיין מהשלוחים לדטרויט שפעם שאל את המשפיע הרמ"ז שי' גרינגלאס האם על יסוד הנאמר ב'היום יום' י"ט אב "מניחים תפילין . . קודם אמירת פרק איזהו" ישנה הנהגתו שחונך על פי אביו להניח תפילין לפני מה טובו? ואמר לו הרב גרינגלאס, שב'היום יום' אין הוא שולל הנחת תפילין לפני מה טובו, אלא הכוונה לשלול הנחת תפילין אחרי איזהו מקומן. כעבור כמה שנים (שנת תשכז בערך) הוא כתב כ"ז בפתק כשנכנס ליחידות ושאל האיך להתנהג, וענה לו כ"ק אדמו"ר זי"ע: "כיון שנהגת עד עכשיו להניח תפילין לפני מה טובו - תמשיך בזה". ואינו ברור האם הסכים להסברו של הרמ"ז גרינגלאס, או שהעיקר שהרבי לא רצה שישנה הנהגתו דעד עתה. יחידות זו רשומה בקצרה ב'היכל מנחם', ג, עמ' רסג.

"בלתי מוגה" בתורת רבינו [גליון]

ב'הערות וביאורים' שם עמ' 88 העיר הכותב על הדיון בענין הסמכות של נוסח האגרות קודש של כ"ק אדמו"ר זי"ע מתוך ארכיון המזכירים, וכותב: "אך כמדומה מרוב דברים לא שמו לב לכך, שגם בהנחות של ההתוועדויות שנרשמו מתוך סלילי הקלטה, כך שאין ספק, שכך יצאו הדברים מפי רבינו, עדיין נחשבים הדברים 'בלתי מוגה' . . כללו של דבר: כשהמקור היחיד לאיזה ענין הוא מהנחה בלתי מוגה, אף אם ברור שכך יצאו הדברים מפי רבינו, יש לעיין היטב האם אפשר לסמוך על כך לקבוע מנהג או פירוש המנוגד למקובל ומפורש במקום אחר".

ואם כי דבריו בכללותם נכונים, אבל לכאורה בנוגע לעניננו אין מקום לדבריו מפני כמה טעמים: 1) כבר נתבאר שההנהגה המבואר באגרת הנ"ל, "לומר בבית בהשכמה כל סדר ברכות השחר . . עד הודו", היה גם מנהגו של הרבי בעצמו, וא"כ ודאי שאין זה בגדר "בלתי מוגה" ואפשר לסמוך עליו. 2) הרי הרבי בעצמו גילה דעתו שהעתקי המזכירות אפילו אלו שאינם מוגהים על ידו ראויים הם להתפרסם, ולא ציוה על עורך ה'אגרות קודש' שיציין עליהם שהם "בלתי מוגה", הרי שסמכות העתקים אלו אינו מוטל בספק כלל.

בגליונות הקודמים כבר צויינו כמה דוגמאות לעובדה שהרבה העתקי המזכירות שהתפרסמו ב'אגרות קודש' לא נכללו בהם הגהותיו של הרבי שציינם רק על עותקו של מקבל האגרת. והנני להוסיף בזה עוד דוגמא: ב'אגרות קודש' ח"י עמ' קלב באגרת מי"א כסלו תשט"ו לר"ז סרברנסקי כתוב ע"פ העתק המזכירות: "מוסג"פ העתק מכתבי ממ"ש לאחד המוסדות של אנ"ש. וכל האמור בו הוא גם בנוגע לאנ"ש דאוסטרליא, ובטח ימצא האותיות להסבירם", אבל על העתקו של הנמען אנו רואים שהרבי מחק קטע זה ובצדו רשם: "מטעם כמוס - לא נשלח". צילומו התפרסם ב'צדי"ק למלך', ז, עמ' 365.

ולעצם דבריו יש להעיר, האם זה נכון באמת שכל מה ששמעו מהרבי הנו בגדר "בלתי מוגה", וכי מי שנכנס להרבי ביחידות ושמע מהרבי הוראות שונות בחייו הפרטיים, בהלכה ומנהג או בעבודה, וכי נאמר שהם בגדר "בלתי מוגה" ואין הוא יכול לסמוך על הוראות אלו "לקבוע מנהג או פירוש המנוגד למקובל ומפורש במקום אחר"? לכאורה פשוט שלא כן הדבר, באם רק אין מקום לחשוש לשכחה וכד' ודאי שכל אחד יכול לסמוך על הדברים שנאמרו לו ביחידות, ומסתבר שכשהרבי דיבר לאדם פרטי ודאי עברו הדברים כמה צמצומים וכו' עד שהתלבש באותיות השייכים לאדם פרטי זה וכו', משא"כ כשהרבי דיבר בפני קהל גדול שיחות ארוכות בדברי תורה מורכבים מפרטים ופרטי פרטים וכו'.

ויש להוסיף ביאור בענין זה, שהרי רואים אנו מאופן הגהת השיחות והמאמרים ע"י הרבי, שבשנים הראשונות הרבי הגיה מאד הרבה, מחק, שינה והוסיף קטעים שלמים, והיו ב' או ג' מהדורות של הגהות, ובמשך השנים היה ההגהה מתמעט והולך, ועד שישנם שיחות שהרבי הגיה אותם ע"י שהוסיף בראש עמוד הראשון סימן של אישור וכדומה. ויעידו ע"ז חברי 'ועד להפצת שיחות', 'ועד הנחות בלה"ק' ואלו שעסקו בזה. ולכאורה הביאור בזה הוא שברבות השנים למדו המניחים אופן הנחת ועיבוד השיחות כפי ההוראות שקיבלו במשך השנים מהרבי, וע"כ עם הזמן הרבי סמך עליהם יותר ויותר. וע"כ אין פלא שהרבי אישר פרסום העתקי המזכירות, אפילו אלו שלא הוגהו על ידו.

בהמשך דבריו מוסיף הכותב ב'הערות וביאורים' שם: "הרבי הסתייג מהדפסת דברים שאמר כצורתם ללא הגהה, ולא נחשבו 'בלתי מוגה' אף אם אין ספק שכך יצאו מפי רבינו . . והדברים היו ידועים לכל, ורק לאחרונה נעשה סדר שמעתיקים לשונות רבינו מתוך סלילי הקלטה כלשונם, ומדייקים בהם כמו בשיחות שהוגהו".

ולכאורה אין הדברים נכונים, שהרי הסיבה למה הרבי לא רצה שיהיה "העתק מלה במלה מהטייפ" הרי זה כיון שהרצאת הדברים בשיחה הוא באופן אחר לגמרי מאשר הרצאת דברים בכתב, נוסף על ציטוט מדויק של לשונות הספרים שעליהם דנים, גם סדר הדברים בקדימה ואיחור, וכן גם כשהדברים נכפלו בדיבור כדי להדגיש הדבר ודאי שבכתב אין להכפיל הדברים וכיו"ב, ואין זה נוגע כ"כ לעיקר ענין ה"בלתי מוגה" שהכוונה שהדברים שנרשמו אולי אינם מדויקים.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות