E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ג' תמוז - ש"פ קרח - תשס"ב
לקוטי שיחות
תגובה להנ"ל
הרב חיים שפירא
ראש מכון לסמיכה - תות"ל מאריסטאון, ניו דזשערזי

כתב הת' שנ"ז שיחי' סגל על השגותי עליו, והנני לענות עליו בקיצור אף שראוי להאריך, ואסמוך על הקוראים לדון בזה.

א) השיג עלי, שגם אני כתבתי ענין של "נותן טעם" באיסור משהו, ומה טענתי עליו? אבל מובן, שאין זה מתרץ קושייתי עליו כלל [וע"ד לשון הגמ' וליטעמיך, ומסיים הגמ' אע"כ וכיו"ב]. ומה שאני כתבתי נותן טעם, הרי אני בארתי הט"ז שכותב מפורש שצריכים ששים נגד החתיכה, וע"ז כתבתי שאם הוא יתן טעם, אז צריכין לבטלו (אע"פ שא"א לבא לידי נתינת טעם, משום שכל משהו יש בו ששים פעמים היתר, הנה ע"ז באמת הקשו האחרונים על הט"ז (חזו"א ועוד), ואני רק ביארתי דבריו).

ב) הת' הנ"ל כותב, שלא הוא קישר שני הענינים אלא כ"ק אדמו"ר בהשיחה. בכוונה לא כתבתי שהוא קישר שני הענינים, אלא שנתחלף לו דיניהם כפשוטו, שהביא דברי הרבי בנוגע ליין נסך ששיעורו בכל שהוא, והמשיך באיסור נבילה שהוא בכל שהוא. וק"ל.

ג) השיג עלי שכתבתי שאכן הפמ"ג כותב תירוץ, ואיך הוא כתב שהפמ"ג נשאר בצ"ע? וע"ז "השיג" עלי, "אך ברור לכל מעיין שאף שהפמ"ג תירץ על קושיא זו, עדיין נשאר קושי מסויים להכניס זאת בתוך דברי הט"ז", וברור לכל מעיין שאין אני צריך להגיב כלל, כפשוט.

[ולגוף קושייתו, הרי גם כאן כתב דברים שאינם אמיתיים, שכתב שלפי הפמ"ג "כוונת הט"ז שצריך לסלק את החתיכה שנאסרה ע"י משהו, הוא דוקא כשהחתיכה ניכרת, בדוגמת איסור יבש ביבש בפסח. . ולא בכל מצב. לדוגמא אם נתערבבה בחתיכות אחרות ונתבשלה עימהם ואינה ניכרת, לא יצטרכו להוציאה".

כל א' שלומד פלוגתא זו של תרי משהו, יראה שאין לזה שחר כלל לפי ביאור הפמ"ג הנ"ל, אלא אדרבה, שאם אין החתיכה ניכרת, אז כל החתיכות אסורות וצריך להוציאה עם כל החתיכות ורק הרוטב מותר, ואיך כתב הוא שלא יצטרכו להוציאה, ומשמעות דבריו שמותר באכילה?

וממשיך להקשות, שסדר לשונו של הט"ז אינו עולה יפה כלל עם ביאור הפמ"ג. ועפ"י מה שכתבתי לעיל, שאם החתיכה אינה נכרת ונתבשלה ביחד, כל החתיכות אסורות ורק הרוטב מותר, מתורצת קושייתו, שהט"ז אינו חוזר ליבש ביבש, רק שמסביר הדין למעשה, שהלח מותר בתנאי שבודאי אינו אוכל החתיכה וצריך לסלקו, ואם אינה ניכרת, צריך לסלק כל החתיכות וד"ל. ובאמת דבר זה צריך לאריכות, ואכ"מ].

ד) ממשיך הת' הנ"ל לומר, שמה שכתב הוא בענין חנ"נ לדעת רבינו אפרים: "משא"כ אם נפלה טיפת איסור אחר", וע"ז הקשיתי, שגם באיסור אחר אוסר לכל הדעות. וע"ז השיג הת' הנ"ל שהרי הוא מדבר לדעת רבינו אפרים ולא לר"ת, ולכן אינו צריך לציין ענין חנ"נ.

וע"ז אומר, אני השגתי על דבריו: "משא"כ אם נפלה טיפת איסור אחר", שגם לדעת רבינו אפרים דבר זה אינו, ולשון כזה אינו סובל עוד פי' כלל.

ה) ממשיך לומר, שלדעת ר' יהודא שאין במינו במשהו, הלימוד הוא מבשר בחלב שהוי כעין ע"ז, ועפי"ז סובר ר' יהודא בכל מין במינו, ולא זכיתי להבין דבר זה כלל. וראה ר"ן נדרים נב, א בארוכה.

ו) הק' על המראה-מקום בשו"ע אדה"ז, וסיים שהוא טעות הדפוס (אם יסכימו מורי ההוראה). ואילו אני כתבתי שדברי אדה"ז אינם טעות הדפוס, אלא שגם הט"ז מודה לדין זה. והק' א) מדוע צריך להדחק בכ"ז ולהכנס לשיטת הט"ז . . ולא לכתוב בכל הסעיף כדברי הש"ך?

אכן הרי זו קושיא עצומה, ומסתמא מפני קושיא זו כתב שהוא טעות הדפוס! ועוד הק', שישנו חילוק להלכה בין הט"ז והש"ך [באם צודק בזה, שהרי אני הבאתי בגליון הקודם האחרונים וכן הפמ"ג בעצמו בספרו על חולין, שלכל הדעות אין חנ"נ באיסור משהו].

אבל הרי אדה"ז לא כתב אלו הנפק"מ, ולכן אין בעי' אם אדה"ז מציין לפרט א' של הט"ז. ואף לפי ביאורו הארוך, הרי גם הוא הודה לבסוף שאינו טעות הדפוס, אלא כוונתו הוא אכן להט"ז שציינתי.

וכ"ז כתבתי בקיצור, וכנ"ל אסמוך על הקוראים לקרות כל הכתוב בגליונות הקודמים. ואין כדאי להמשיך בכל השקו"ט בדברים כה פשוטים.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות