E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

חג הסוכות - תשס"ו
רשימות
בענין אכילת דגים עם חלב
הרב דוד שמוקלער
ראש מכון לסמיכה, ל.א. קאליפארניא

א. ברשימות רבינו חוברת קפה (הובא בס' שערי הלכה ומנהג ח"ה עמ' קפז): "איסור אכילת דגים בחלב מפני הסכנה שנזכר בב"י – חושבים לפליטת הקולמוס, אבל בכל זאת נזהרין בזה, ולכן מערבין עוד מה (חמאה, סמעטענע). – כ"ז הוראה מהצמח-צדק" ע"כ.

פירוש הדברים: דהנה הב"י כתב ביו"ד ספ"ז "אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בס' או"ח סימן קע"ג". וכתב ע"ז הדרכי משה "ולא ראיתי מימי נזהרין בזה וגם באו"ח סקע"ג אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי . . ולכן נראה שנתערב לרב בית יוסף בשר בחלב". וכן כתב הט"ז סק"ג שמ"ש בב"י הוא ט"ס, וצ"ל "עם בשר". וכן כתב הש"ך סק"ה. אבל הביאו שהלבוש העתיק את דברי הב"י לדינא. [וראה שו"ת אדני פז (סי' מב, הובא בפת"ש שם) שמביא בשם רבינו בחיי פרשת משפטים דגם בגבינה עם דגים יש סכנה ולכן פסק דאף בדיעבד אסור, ומתיר רק בדג עם חמאה. ובשו"ת חת"ס (יו"ד סי' קא סוד"ה אברא) כותב: "ולפענ"ד זה אינו אמת ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים" והתיר בכל ענין. ואכמ"ל].

והוראת הצ"צ היא שאמנם חושבים את דברי הב"י לפליטת הקולמוס, אבל מ"מ נזהרין בזה. ואח"כ מוסיף "ולכן מערבין עוד מה (חמאה, סמעטענע)". ויל"ע בכוונת הצמח צדק: א) משמע שאפילו אם נזהרין כדברי הב"י מ"מ ע"י עירוב עוד מה אין סכנה ומותר לאכול הדגים עם חלב. ויל"ע ולחפש המקור לזה, דבכל הפוסקים שראיתי לע"ע לא נמצא עצה זו דעירוב עוד מה. ב) אם למעשה נזהרין בזה, היינו שחוששין למ"ש הב"י, למאי נפ"מ לומר ש"חושבים לפליטת הקולמוס". ג) מהו הכוונה במ"ש במוסגר "חמאה, סמעטענע". דמהלשון "ולכן מערבין עוד מה" משמע ע"י עירוב כל מאכל שהוא יתבטל הסכנה וא"כ יל"ע מה בא רבינו להוסיף בהסוגריים דמשמע דוקא חמאה או סמעטענע.

והנה ראיתי בגליון התקשרות (רס"ד) "אחרים מספרים, שברוסיא נהגו שאם הדג מלוח או אם הגבינה מלוחה, אין נזהרין בזה", וכ' שצ"ע המקור לזה.

ב. ויש לבאר כ"ז ובהקדם: השיטות שסוברים שמ"ש הב"י הוא ט"ס ולעולם אין סכנה לאכול דגים עם חלב מביאים ראי' לזה מגמ' פסחים עו, ב "ההיא ביניתא (דג. רש"י) דאיטוי בהדי בישרא (בתנור אחד. רש"י) אסרה רבא מפרזיקיא למיכלא בכותחא (שיש בו חלב משום דקסבר ריחא מילתא היא. רש"י)".היינו שאסר לאכול הדג בכותח, שהוא מאכל חלב, רק משום שנאפה בתנור אחד עם בשר, אבל לולא זאת שנאפה עם בשר מותר לאכול הדג בכותח, "ומשמע בהדיא דלית בי' אפילו משום סכנה" – ל' הש"ך שם.

ועוד ראי' הביאו מחולין קיא, ב "הלכתא דגים שעלו בקערה (מן הכלי כשהיו רותחין נתן לתוך הקערה שאכלו בה הבשר. רש"י) מותר לאוכלן בכותח". ומובא בגמ' שם גם מעשה רב ובלשון הט"ז סצ"ה "דהא אמרינן בגמ' דהרבה אכלו דגים שעלו בקערה כו'". ומוכח מזה שאין בזה שום סכנה. (ועי' פרישה שם). ולפ"ז צע"ג דברי הפוסקים האוסרים דגים עם חלב.

ג. ומצד ראיות אלו מוכרחים לומר שעכ"פ בכותח, שהוא לא סתם מאכל חלב (נסיובא דחלבא) אלא שמערבים בו מלח (ועדיין נאכל מחמת מלחו, ראה חולין קיב, א) ופרוסי לחם (ראה פסחים מב, א) אין סכנה לאכול עם דגים. ומה שכתב הב"י שיש סכנה איירי בחלב ממש בלי עירוב מלח כו'.

ולפ"ז מובן בפשטות יסוד המנהג שהובא לעיל מגליון התקשרות. בדג מלוח או בגבינה מלוחה אין איסור כי דומה לדגים בכותח שאין בזה סכנה כיון שיש בו מלח.

אלא שעדיין יש מקום לעיין בזה ש"הרבה אכלו דגים בכותח" – אם זהו מצד המלח, שדוקא במלח יש תכונה מיוחדת לבטל הסכנה שיש באכילת דגים עם חלב. או שזהו מצד שנמצא בתערובת זו "עוד מה" – כל מאכל שהוא ולאו דוקא מלח - וע"י תוספת זו מתבטלת הסכנה. כלומר, על ידי שמערב עוד מאכל שלישי, (מתרפה עוצמה של התערובת או כיו"ב ו) מתבטלת הסכנה.

וי"ל בדא"פ שזהו פירוש דברי הצ"צ "חושבים מ"ש בב"י לפליטת הקולמוס, אבל בכל זאת נזהרין בזה, ולכן מערבין עוד מה". היינו דמכיון שבעצם חושבין מ"ש בב"י לפליטת הקולמוס, לכן עכ"פ אין צריכין להזהר כשמערבין עוד מה. כלומר כיון דאפילו למחמירים שלא לאכול דגים בחלב אפשר ללמוד פשט בגמ' דזה שאין סכנה באכילת דגים בכותח אינו מצד זה שיש בכותח מלח דוקא, אלא לעולם הוא הדין כשמערבים כל מאכל שהוא בחלב ודגים בטלה בכך הסכנה. ע"ז אמר הצ"צ שאפשר לסמוך על פשט זה בגמ' כיון שבלאו הכי חושבין מ"ש בב"י לפליטת הקולמוס, א"כ כשמערבין עוד מה להתערובות דאז יש מקום לומר אפילו למחמירים שאין סכנה, אין צריכין ליזהר יותר (משא"כ אם לא היינו חושבין למ"ש בב"י לפליטת הקולמוס ואין הכרח בגמ' ללמוד פשט באופן זה א"כ כל זמן שיש חשש סכנה היינו צריכים ליזהר).

ד. וזה שמסיים רבינו בסוגריים "(חמאה, סמעטענע)" י"ל שדיבר רבינו בהווה, היינו שזהו דבר קל ורגיל לערב בתערובת חלב אבל לעולם הוא הדין בשאר מאכלים, וכמו שכתב בסתמא "ולכן מערבין עוד מה".

ובדרך אגב מחדש שגם חמאה וסמעטענע, הגם שיש אחרונים שאוסרים לאכול גם אותם עם דגים מצד הסכנה (ראה בשו"ת רב פעלים ח"ב יו"ד סי' י', דאוסר לאכול דגים גם בחמאה, דהא דכ' הב"י דאין לאכול דגים עם חלב, אין לחלק בין חלב לשאר דברים, והא דנקט חלב, דהוא שם הכולל כל מיני חלב, וה"ה גבינה וחמאה בכלל הסכנה, וליכא שום טעם לחלק בין גבינה לחמאה, ובפחד יצחק מערכת ד' דף ס"ט ע"ב), מ"מ הסכמת רוב האחרונים דגם למחמירים שלא לאכול דגים בחלב או עם גבינה מ"מ מתירים לאכול דגים עם חמאה או שמנת (עי' פמ"ג במשב"ז ס"ק ג' ובפת"ש ס"ק ט' ועוד) וע"ז אומר הצ"צ שלא רק שאין נזהרין בהן, אלא מוסיף שגם הם מועילים לבטל הסכנה כמו שאר מאכלים.

ואם כנים הדברים, יוצא שכמעט אין במציאות מאכלי חלב שאסור לאכלם עם דגים כיון שבדרך כלל נתערבין בהן עוד מה.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות