E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה לכבוד שבת פרשת ויחי - חזק ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ח טבת ה'תשע"ח

חג הסוכות - תשס"ו
רמב"ם
עמידה בקדיש שלפני מנחה
הרב יוסף שמחה גינזבורג
רב אזורי - עומר, אה"ק

לדעת הרמב"ם לכאורה אין חיוב על הציבור לעמוד בזמן שהש"ץ אומר קדיש (ולא כהדעה המחייבת לעמוד בזמן הקדיש, ברמ"א סי' נו ס"א ובשו"ע אדה"ז שם ס"ה). ולכן בהל' תפלה (פ"ט ה"א) כתב "בשחר כל העם יושבים וש"ץ יורד לפני התיבה, ועומד באמצע העם ומתחיל ואומר קדיש", ורק לאחר 'גאל ישראל' (סוף ה"א וראש ה"ב) כתב: "והכל עומדין מיד ומתפללים בלחש". וכן בערבית עונים על הקדיש בישיבה (שם ה"ט) וז"ל: "בערב כל העם יושבין והוא עומד ואומר והוא רחום כו' ברכו . . והם עונין ברוך ה' המבורך . . ומתחיל לפרוס על שמע ואומר קדיש, ואחר כך הכל עומדים ומתפללין בלחש".

והנה בתפילת מנחה כתב (שם ה"ח): "במנחה אומר הש"ץ אשרי . . הוא והעם מיושב, ועומד ש"ץ ואומר קדיש והם עומדים אחריו ועונין כדרכן, ומתפללים כולם בלחש" - וצריך ביאור: מדוע דווקא בקדיש זה (שלפני מנחה) עליהם לעמוד?

אגב, גם בחזרת הש"ץ (פ"ט ה"ג) כתב הרמב"ם "והכל עומדים ושומעים ועונין אמן . .", כמ"ש הרמ"א סי' קכד ס"ד (בשם הגהות ומנהגים) ובשו"ע אדה"ז שם ס"ז, וכמצויין שם במהדורה החדשה אות נה' (ולפלא שלא הובאה דעתו בזה בטור וב"י ונו"כ השו"ע שם).

רמב"ם
השוחט לחולה בשבת
הרב מנחם מענדל כהן
שליח כ"ק אדמו"ר - סקרמנטא, קליפארניא

כתב הרמב"ם פ"ב מהלכות שבת ה"ט, וז"ל: "אבל השוחט לחולה בשבת מותר לבריא לאכול ממנו בשר חי (בלא מליחה, כי מליחה אסור בשבת רק ע"י הדחה בלי בשול, כי מותר לאכלו חי בלי בשול רק בהדחה) שאין בדבר תוספת כדי שנגזור שמא ירבה בשבילו, וכן כל כיוצא בזה".

והשיג ע"ז הראב"ד: "והוא שיהי' לו חולה מבעוד יום".

וביאר בזה המגיד משנה שפלוגתתם היא, דלהרמב"ם אפי' חולה באמצע השבת אין על הבשר תורת מוקצה, דמוקצה הוא רק היכא שדחאו בידים, כגון נר שהדליקו וכו', דהלכה כר"ש במוקצה, משא"כ להראב"ד יש ע"ז תורת מוקצה, ולפיכך אם נהי' חולה באמצע השבת, אסור לבריא לאכול הבשר.

ופלוגתתם צריכה ביאור, אמאי להרמב"ם לא הוה על הבשר, (אם נהי' חולה באמצע השבת) תורת מוקצה, ולהראב"ד הוה על הבשר תורת מוקצה.

והנראה לפרש בזה בהקדים פלוגתתם הרמב"ם והראב"ד בטעם איסור מוקצה, דהרמב"ם בפרק כ"ד הי"ב והי"ג מביא שם כו"כ טעמים לאיסור מוקצה:

א) שלא יהי' טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהי' כיום חול בעיניו, ויבא להגביה ולתקן כלים מפינה . . שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שנתעסק בו ונמצא שלא שבת לבטל הטעם שנאמר בתורה למען ינוח.

ב) ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא לידי מלאכה.

ג) ועוד מפני שמקצת העם יושבי קרנות, שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה, ואם יהי' מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר.

והשיג עליו הראב"ד בארוכה, וכותב טעם אחר על איסור מוקצה. "נמצא כי מפני חיוב הוצאה אסרו בטלטול מה שאסרו, שהוא גדר להוצאה"1.

וי"ל עפ"י המבואר בלקו"ש חל"ד נצבים ב', דלהרמב"ם עיקר סיבת טעם האיסור מוקצה הוא, לפעול בעולם שיהי' שביתה הניכרת אפי' אצל שכלן של יושבי קרנות, משא"כ להראב"ד העיקר לפעול שלא יעברו על רצון ה', ע"י איסור הוצאה, וזו הטעם היא העיקר, והטעם דשביתה הניכרת אינה חשובה אצל הראב"ד, לעומת הטעם דאיסור הוצאה2.

ולפיכך בהסוגיא דהשוחט לחולה בשבת כיון דאין בזה שום חילול שבת, ואינו פוגם בשביתה הניכרת. אלא אדרבה, וכדברי אור החיים המפורסמים (תשא ל"א י"ג) בנוגע לחילול שבת לעזור לחולה (מובא בכמה מקומות בלקו"ש,), "אין זה קרוי חילול, אלא אדרבה זה קרוי שמירת שבת סב"ל להרמב"ם דאין על הבשר תורת מוקצה", משא"כ להראב"ד דסיבת איסור מוקצה הוא משום גדר הוצאה, עדיין יש לחשוש שהבריא יוציא הבשר כדי לאכלו במקום אחר, ולפיכך יש ע"ז תורת מוקצה, לדעת הראב"ד.


1) אבל באמת יש להקשות על הסברה זו דהרי גם להרמב"ם א' הטעמים הוא שלא לעבור על רצון ה', גבי כלים שמלאכתם לאיסור, "אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא לידי מלאכה", ואלמא לא סב"ל דיש לגזור שמא יבא לידי איסור הוצאה? ונראה לומר בזה טעם אחר לחדודי עכ"פ, דהנה הישועות יעקב או"ח סי' ש"ח ס"ק א', והאור שמח על אתר, כתבו בדברי הראב"ד, דלפיכך התירו במוקצה לטלטלו לצורך מקומו, ולא חיישינין שיבא לידי איסור הוצאה, כי אפי' שיוציא, הרי העקירה לא היתה בכוונה להוציא רק כדי צורך מקומו, א"כ הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, ופטור, ולפיכך התירו לצורך מקומו. וכ"ז לדעת הראב"ד דמשאצל"ג פטור עליה, אבל לדעת הרמב"ם פ"א ה"ז דמשאצל"ג חייבין עליה, א"כ אם איסור מוקצה הי' משום איסור הוצאה, לא היו מתירין לצורך מקומו, כי אולי יעבור על איסור הוצאה, ומה בכך שלא התכוון לכך מתחילתו, הרי משאצל"ג חייבין עליה.

ואולי מזה שפסקינן דלצורך מקומו מותר, הרי"ז ראיה לדעת הרמב"ם, דלא משום הוצאה נגעו בה. דאי משום הוצאה נגעו בה גם לצורך מקומו הי' צ"ל אסור, ובכלי שמלאכתו לאיסור הרי האיסור הוא לא משום הוצאה אלא שמא יתעסק בהן ויבא לידי מלאכה, ויכון דמטלטלו לצורך מקומו, ולא להתעסק בה התירו לטלטלו.

וכבר ביארנו בגליון העבר דפלוגתת הרמב"ם והראב"ד בנוגע מלאכה שאצל"ג תלוי' בהביאור דלקו"ש נצבים חל"ד ב'. ועוד נאריך בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד במוקצה לקמן.

2) ועו"ק על ביאור זה, דמשמע דפלוגתת הרמב"ם, והראב"ד היא רק בנוגע להשוחט לחולה בשבת, אי יש בו איסור מוקצה, ומדברי אדמו"ר הזקן בשולחנו סי' ש"י סק"ו ומדברי המ"א סי' שי"ח סק"ד ועוד משמע דזהו מחלוקת כללי בדין מוקצה. אם צריך להיות דוקא נדחה בידי אדם כגון גרוגרות וצימוקין, ונר, ונויי סוכה, וכו', אבל נדחה בידי שמים. סב"ל כר"ש ולית בהו דין מוקצה, ולפיכך פסק הרמב"ם השוחט לחולה בשבת, מותר לבריא לאכול ממנו, או כדעת הראב"ד דגם בנדחה בידי שמים יש בו דין מוקצה.

(ולפיכך הקשה המ"א שם, דאם נדחה בידי שמים לאו דיתני מקרי, אמאי אסור משום מוקצה פירות הנושכין, ותירץ דשאני פירות הנושכין דיש לגזור שמא יעלה ויתלוש, אבל שמא ישחוט לא חיישינן דדבר טורח הוא ומידכר).

אבל לפי הסברתו של הט"ז שי"ח סק"ב, דהמחלוקת היא רק בהנוגע לשוחט לחולה בשבת דיש סברא מיוחדת, להתיר דין מוקצה, כיון דאילו היה חולה בבין השמשות הרי גם אז הי' מותר לשחוט הבהמה יעו"ש באריכות.

הרי י"ל בזה, דלהרמב"ם נמי לא התיר אלא גבי השוחט לחולה בשבת, כיון דאינו פועל ביטול בשביתה הניכרת בשבת, רק נקרא שמירת שבת.

וכיון שאפשר לפרש בדברי הרמב"ם או כדברי הט"ז או כהביאור בפנים מובן למה בסי' ש"י סק"ו, אינו מציין אדמו"ר הזקן כמקור לפסקו ד"מוקצה לא שייך בנדחה בידי שמים" מדברי הרמב"ם, אלא "רא"ש מגיד משנה, רשב"א בשם רבו", ועוד נאריך בזה בעז"ה לקמן בדיני מוקצה, בשי' אדמו"ר הזקן בזה.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות