E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה ש"פ קרח – יום הגדול והקדוש ג' תמוז

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ב', יום הבהיר כ"ח סיון

ש"פ נח - תשס"ו
שונות
שינויי הצנזורה בסידור אדה"ז
הרב ברוך אבערלאנדער
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפשט, הונגריה

הגיע לידי כתב-עת 'קולמוס'1, ובו ישנו מאמרם של הרבנים אליהו לוין ומשה אייזיק בלוי: "הסידור המשובש שלנו" אודות שינויים שנכנסו לסידור בידי הצנזורה.

ראוי להעיר שאין הכותבים דייקנים, יעיד ע"ז הקטע2 בו הם כותבים אודות הגהת הרמ"א לשו"ע או"ח3: "ואפילו גר יכול לברך כן, אבל לא יאמר שלא עשני גוי, שהרי היה גוי מתחלה", שאינו מובן כוונתו, שהרי דבריו באים בהמשך לדברי השו"ע שם: "צריך לברך בכל יום שלא עשאני גוי"? והביאור, שלפני הרמ"א היה השו"ע מהדורת ויניצאיה שכ"ז, ושם הנוסח "שעשאני יהודי", וע"ז כתב הרמ"א מה שכתב4. המחברים שלנו דנים בנושא והבינו בדיוק הפוך, ואין לדבריהם שחר.

אבל למרות שאין הם מומחים הרי יש להם כמה הערות והארות נכונות ומעניינות. ואעתיק בזה שני קטעים בהם הם מעירים על נוסח סידור אדה"ז.

"עלינו לשבח" מקוטע

הם כותבים5: "השמטה מפורסמת נוספת בסידור התפילה היא ההשמטה בתפילת 'עלינו לשבח' של המלים "שהם משתחוים להבל ולריק ומתפללים לאל לא יושיע…" ואם כי כמדומה שהיא תוקנה ברוב הסידורים החדשים, רבים לצערנו עדיין משמיטים משפט זה "מפחד לשנות". בסידורי חב"ד למשל הנוסח משום מה מקוטע: "שהם משתחוים להבל ולריק" ללא הסיום "ומשתחוים אל אֵל לא יושיע". נוסח שלא ידוע לנו משום מקור קדמון. נכון הוא שמצאנו כמה סידורים עתיקים שהסיום היה מחוק בהם בדיו, אבל מנהג יחידים שנאנסו למחוק מלים אלו אינו הופך משום כך מקור שניתן לסמוך עליו…".

ויש להוסיף שאין זה רק שינוי הצנזור ש"שכחו" לתקנו, אלא הוראה מפורשת הכניס כ"ק אדמו"ר זי"ע ל'היום יום'6: "נהיגין בנוסח עלינו לומר: שהם משתחוים להבל ולריק, – וגם בתפלת מוסף דר"ה אומרים כן7 – ומדייקים שלא לומר ומתפללים כו'…". ומקורו ב'אגרות קודש' אדמו"ר מוהריי"צ8.

אמנם לא נתבאר הטעם למה ש"מדייקים שלא לומר ומתפללים".

"למלשינים – למשומדים": הנוסח הנכון?

הם מעירים9 גם בנוגע לנוסח הנכון בברכת "ולמלשינים" שגם בו שלטה ידי הצנזורה.

נפסק בשו"ע או"ח10: "שליח ציבור שטעה . . אם דילג ברכת המינים מסלקין אותו מיד, שמא אפיקורס הוא", והוסיף ה'מגן אברהם'11: "ואם לא רצה לומר ולכופרים, רק ולמלשינים, ספק אם מסלקין אותו (כנסת הגדולה [הגהות הטור, בשם] משפט צדק ח"ב [סי'] ט'). ובסי' קי"ח כתב [כנסת הגדולה, הגהות הטור] שבני רומנים אומרים ולמלשינים".

ועפ"ז כתב אדה"ז בשו"ע12: "אם לא רצה לומר ולכופרים אלא ולמלשינים אין מסלקין אותו מפני שיש מקומות שאומרים לכתחלה ולמלשינים", כנראה שזהו פירושו של אדה"ז בדברי המג"א, שלמרות שבתחילת דבריו הביא משם ה'משפט צדק' שהאומר "ולמלשינים" הוי ספק באם מעבירין אותו, אבל ע"פ מש"כ ה'כנסת הגדולה' במק"א שיש מקומות ש"ולמלשינים" הנו עיקר נוסחתם, א"כ ודאי שהאומר "ולמלשינים" אין מסלקין אותו13.

ב'קולמוס' שם מצטטים את דברי אדה"ז הנ"ל, ומוסיפים: "מכאן שהנוסח האמיתי של האדמו"ר הזקן ודאי לא היה ולמלשינים! ועם זאת, סידורי חב"ד לדורותיהם הדפיסו משמו ו"למלשינים" . . מעניין הדבר שמי שהעירו על תולדות סידור חב"ד ועל נוסחו וגם על שינויי הצנזור, ובראשם הגאון רבי חיים נאה ז"ל עד לזמננו – אינם מעירים על המלה הראשונה בברכה: וְלַמְשֻׁמָּדִים!…".

נדמה לי שכבר העירו בזה, אבל לא קראתי ביאור על הדבר הזה, שהרי לכאורה אכן ברור שהנוסח המקורי שנמצא בכל הראשונים הוא "ולמשמדים"14, ורק מחמת הצנזורה השתנה הנוסח [והרבה פעמים זה מוכח מתוכו, ראה לדוגמא בסידור האר"י ר' אשר שבנוסח התפילה נאמר "ולמלשינים", אבל בכוונות שם נאמר: "ענין ולמשומדים . . ברכת ולמשומדים…"], וא"כ למה לא מחזירים היום את העטרה ליושנה?

והקושיא הוא בשתים: באם אדה"ז הכריע מדעתו הגדולה שהנוסח הנכון הוא "ולמלשינים" צ"ב מה יסוד הכרעתו זו? ובאם נגיד שגם הוא הדפיס בסידורו "ולמלשינים" רק מפחד הצנזורה, א"כ למה לא מתקנים היום את הסידור עם הנוסחא האמיתית "ולמשומדים" כדעת אדה"ז?

טעם לשינוי הנוסח

ולכאורה צ"ב בדברי אדה"ז שנעתקו לעיל, הרי ברור שאלו המקומות שבהם אומרים "ולמלשינים" הרי זה רק "מפחד אויב", א"כ איך מתחשבים בו כנימוק לקביעה הלכתי? וי"ל שכיון שסוף סוף נתפשט נוסחת "ולמלשינים", א"כ כבר אין אנו יכולים לחשוד בו בהאומר כן, כיון שזה נהיה נוסח נפוץ. ולפי פירוש זה אין כוונת אדה"ז לומר שנוסח "ולמלשינים" הנו נוסח נכון ועיקרי. אמנם דומני שלשונו של אדה"ז ("שיש מקומות שאומרים לכתחלה ולמלשינים") מורה שכוונתו לומר ולקבוע שזהו נוסח ומנהג, ובאם זה הפירוש הנכון כבר אין אנו יכולים לקבוע שאדה"ז הדפיס בסידורו "ולמלשינים" רק מפני הצנזורה, כי יכול להיות שהכריע כמנהג שאומר כן "לכתחלה".

והנה כתב היעב"ץ בפירושו לסידור: "המינים, הם האפיקורסים… שחושבים העולם הפקר לית דין ולית דיין . . והתבונן מפלאות תמים דעים אשר הופיע רוח קדשו על מתקני תפלותנו תפלת ישרים רצונו, כי מן אז והלאה כמעט נעקרו אלה הכתות מן העולם, עד שלא ימצא להם כת ידועה בעולם, א"ל [=אי לאו] יחידים עצה והיה במחשך מעשיהם ורשעים בחושך ידמו, כי עכשיו כל האמונות הראשיות מאמינים בהשגחה וחפצים ביחוד. ועדיין התפלה צריכה מחמת שרשים הרעים הנשארים שלא יתפשטו להיות שורש פורה ראש ולענה".

היעב"ץ לשיטתו שכתב בספרו 'לוח ארש' שם: "ואין אנו מזכירים שום מאמיני דת אחרת, אפילו היותר משובשת שתהיה (אין לנו עסק עמהם, שאין אחריותם עלינו, אם לבם שלם עם האלהים אשר בחרו להם…) אך כוונת הבקשה זאת על האנשים הרעים היוצאים מקרבנו, אשר לבבם פונה מעם ה' אלהינו…", ועל כן לדבריו למרות שפעם היתה זו ברכה מאד חשובה, מפני הכתות שפרשו מהיהדות בימי בית שני, הרי היום לא נשארו מהם כלום, ואין אנו צריכים להתפלל עבורם.

והנה לפי זה אולי ניתן לומר, עכ"פ ע"ד הפלפול, שזה הטעם למה הכריע אדה"ז כנוסח "ולמלשינים", כי עי"ז התפילה נהיה אקטואלי לזמנינו אנו. ועצ"ע.


1) המוסף התורני של 'משפחה', תשרי תשס"ו, עמ' 16 ואילך.

2) שם עמ' 16.

3) סי' מו ס"ד.

4) ראה כ"ז ב'שו"ע השלם', מהדורת מכון ירושלים, ב'הגהות והערות' אות לג (וב'הגהות והערות' לטור, מהדורת מוסדות שירת דבורה, אות *יב).

5) שם עמ' 18.

6) ליום ט טבת.

7) הטעם שמדגיש ש"גם בתפלת מוסף דר"ה אומרים כן" הוא כיון שאז אומרים את 'עלינו לשבח' לא בסוף התפילה כתוספת אלא באמצע תפילת העמידה, והרי זה חמור יותר. וראה ב'קולמוס' שם שמצטט המובא ב'אשי ישראל' בתפלת מוסף דראש השנה משם המהרי"ל דיסקין, כי המשמיט את הפיסקה הנ"ל, הרי הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים.

8) ח"ב עמ' שפד.

9) שם עמ' 17.

10) סי' קכו ס"א.

11) שם סק"א.

12) שם ס"א.

13) וצ"ב קצת מש"כ ה'מחצית השקל' כאן: "שבני רומנים אומרים כו'. מפחד אויב", שא"כ הרי זה אונס פשוט ואין זה ענין הלכתי, ומה כוונת המג"א כשציטט דברים אלו.

14) ראה המקורות שציין הר"ד יצחקי בהגהות ל'לוח ארש' מהדורתו עמ' סב הערה 218.

שונות
דעת הרבי: נוסח אדה"ז כנוסח המגיד?
הרב ברוך אבערלאנדער
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפשט, הונגריה

אדה"ז קבע לומר בנוסח הקידוש של ליל שבת את התיבות "כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים", וכבר תמהו1 שהרי האריז"ל קבע "דאותם הנוהגים לומר כי בנו בחרת וכו' הם טועים טעות גמור", כי עם המלים האלו הרי זה יותר מל"ה תיבות?

וב'אגרות קודש'2 עונה כ"ק אדמו"ר זי"ע (א' תמוז תשט"ז) להרב מרדכי שפיעלמאן, ומציין כמה מראי- מקומות בנושא הזה, ומוסיף: "[ובכללות] בענינים כאלו שנוהגים בכל יום ויום או משבוע לשבוע קשה לומר דישתנה לפתע פתאום, וכיון שכותב כן רבנו הזקן בסידורו ונהגו כן דור אחר דור בלי הפסק בינתים – בודאי שראה כן אצל רבו וכו'. ומעשה רב."

השואל העתיק את הקטע הנ"ל בספרו 'תפארת צבי' על הזוהר3 (בתוספת מלה "ובכללות" שלא נמצא ב'אגרות', ושמתי אותו בחצאי ריבוע), ומעיר ע"ז:

"והנה מ"ש אדמו"ר שליט"א "דבודאי שראה כן אצל רבו", איני יודע מה כוונתו בזה, דאם ר"ל שכן נהג עצמו ג"כ רבינו הקדוש מו"ה דובער ממעזריטש זצ"ל, מלבד שלא ראינו בשום מקום גילוי דעת בספרן של צדיקים וחסידים איך נהג בזה המגיד הקדוש זצ"ל, שאלתי ודרשתי אצל חסידים מגזע הצדיקים נכדי אדמו"ר הקדוש אור 'ישראל' מרוזין זי"ע, ואמרו לי שהם נוהגים לומר הנוסחא ל"ה תיבות בדיוק, ומסתמא שכן קבלו רבותם מזקנם המגיד הקדוש. וידוע שאדמו"ר הזקן זצלה"ה בחר לו דרך לעצמו בסדר נוסח התפלה, וכמה פעמים נטה מדברי רבותיו, ולדוגמא ראה מש"כ הגה"ק מהרי"א מקאמארנא זצ"ל בספר שלחן הטהור סי' רל"ו ס"א לענין ברוך ה' לעולם אמן ואמן במעריב, ובסי' ס"ו ס"ו לענין נוסח צור ישראל בשחרית בברכת גאל ישראל . . ואמר לי הרב הגאון הצדיק מו"ה שמעון ישראל פאזען זצ"ל האבד"ק שאפראני ששמע ממרן אדמו"ר הגה"ק בעל מנחת אלעזר זצ"ל שאדמו"ר הזקן מרן בעל התניא זצ"ל לא ראה את השמונה שערים שסידר מהר"ש וויטאל מטהרת כת"י אביו מרן הרח"ו ז"ל, ולא היה לפני מראה עיניו, ולכן נמצא פעמים רבות שסתם בסידורו דלא כמבואר בהשמונה שערים".

וראה זה דבר פלא, מכתבו הנ"ל של הרבי נעתק בלשונו בספר 'המנהגים'4 – עם השמטה. בעוד שבמקור נאמר: "בודאי שראה כן אצל רבו וכו'. ומעשה רב", הרי פה נעתק רק: "בודאי שמעשה רב", ונשמטו המלים "בודאי שראה כן אצל רבו וכו'", והרי ידוע שהרבי עבר והגיה הרבה דברים בספר 'המנהגים', וא"כ לכאורה משמע שלפי ה'משנה אחרונה' אין מנוסח אדה"ז הוכחה על נוסחת הרב המגיד. גם הרב שפיעלמאן בספרו שם הבחין בהשמטה זו שבספר 'המנהגים'.

אלא שצ"ב וחיפוש האם באמת כל שינוי והערה שבספר 'המנהגים' יצא מתחת ידי הרבי. ולאספנים השונים שבידיהם צילומי ההגהות לספר 'המנהגים' הפתרונים.

ולהעיר: יסוד זה – שממנהגי הרבי היותר מאוחר אפשר להוכיח גם על הרבי והרביים שקדמוהו – מופיע אצל הרבי בעוד הרבה מקומות וגם לגבי נושאים אחרים, ויל"ע האם זה משתנה לפי ה'משנה האחרונה'?


1) וראה 'שער הכולל' פי"ח ס"ג ומה שצויין בספר "הסידור" עמ' רסז ושם עמ' רעג, ועוד.

2) ח"יג עמ' רכה-רכו.

3) ח"א עמ' סד.

4) עמ' 29 בהערה.

שונות
לבני נשא
הרב יוסף שמחה גינזבורג
רב אזורי - עומר, אה"ק

בנוסח פתח אליהו שבסידור איתא: "לבושין תקינת לון, דמינייהו פרחין נשמתין לבני נשא", וכ"ה בדפוסי תיקוני הזהר הרגילים (יז,א), ובכל הסידורים הספרדים והאשכנזים שראיתי. בתניא אגרת התשובה פ"א כתובות תיבות אלו בר"ת "לב"נ". בשיעורי הרב וינברג באידיש לא שינו מאומה, אבל בתרגומם ללה"ק כתבו "לבר-נש", וכן בביאורי הרב גרין, וב'תניא מבואר'. ואיני יודע מה הכריחם לשנות מגירסת סידור רבינו, שהיא גם הגירסא הרווחת.

שונות
ענין מצות לינה בזמננו
הרב ישראל אליעזר רובין
שליח רבינו אלבני נ.י.

ע"פ הוראת רבינו שגילויי חודש תשרי נמשכים עד ז' חשון לכלול גם 'אחרון שבישראל שיגיע לנהר פרת', הנני לברר טעמי מצות לינה בבהמ"ק, והשייכות לנו בזמנינו.

הרמב"ם מביא חיוב מצות לינה בירושלים רק לענין בכורים (פ"ג), ותמהו עליו האחרונים (מעשה רוקח, ערל"נ, ראשון לציון (חגיגה יז, א), שפ"א, רש"ש ר"ה ה,ב אור שמח פ"י קרבן פסח), למה השמיט הרמב"ם מצות לינה, שלא הזכירה כלל ברגלים, אף שנשנה בש"ס כמה פעמים, בלי מחלוקת (פסחים צה,ב ר"ה, חגיגה, סוכה מז,ב), שדין לינה אינו מיוחד רק לחג השבועות, אלא נוהג בכל יו"ט, ואדרבא, המקור בתורה הוא 'ופנית בבקר' בחג הפסח!

וכן מצינו מפורש שגם בראש השנה (כפשטות ענין 'שרה רחל וחנה נפקדו בר"ה') "השתחוו לה' ממחרת" (שמואל א, א) ביום שחזרו לביתם.

"שאלין בירושלים"

ולביאור הענין יש להקדים בדיוק לשון המשנה: 'לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים' ופירש הרע"ב הכוונה שעולי רגלים לא היו דחוקים באפס מקום.

אבל א"כ, יכלה משנתינו לקצר ולומר 'להיות בירושלים', לכלול כל זמני אכילה וטיול כו' כל היום והלילה, ולמה מפרט דוקא 'שאלין' בלילה?

והחיד"א דייק מהו לשון 'אלין' בעתיד, שהרי רק כשאומר 'לנתי' אחר המעשה יכולים לידע שלא הצטער?

וי"ל שענין 'אלין' אינו רק שמצא לו דירה נאה ומטה מוצעת, אלא כמ"ש המחזור ויטרי שהכוונה במשנתינו לחיוב מצות לינה, שנא' "ופנית בבקר והלכת לאוהלך" (דברים טז, ח), אבל א"כ, למה נקטה משנתינו רק לינת לילה אחרונה, ולא כל זמן שהייתו בירושלים במשך כל ימי הרגל?

והנה התורה תמימה פירש הטעם שצריך לחזור בבוקר ש'לעולם יצא אדם בכי טוב' (ומוכיח מזה שזהו גם בשלוחי מצוה, שלמדו רז"ל שאין ניזוקין מ'ופנית בבקר והלכת לאהליך').

אבל אם טעם הלינה הוא רק מצד שמירה גשמיית מסכנה, למה הוצרך הקב"ה לעשות נס במקדש, שלא אמר אדם לחבירו צר לי, כדי שיזהר אדם מלעבור על דברי חכמים ולסכן עצמו בדרך?

עוד, אי משום הא, למה לי עוד פסוק 'ופנית', אחר שכבר למדוה חז"ל מהפסוק 'הבקר אור והאנשים שולחו' שנאמר באחי יוסף, וכן מ'לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר'?

לא כתינוק הבורח מבית הספר

אבל ר"ש שירליאון (בכורות פ"ב מ"ג) כתב טעם רוחני למצות לינה: 'להראות שקשה עליו פרידתו מהמקדש", וכן כתב השפת אמת: 'שלא יהא דרך ארעי שחוזר ביום שבא.'

והרי זה כמנהג ישראל ד'מאחרים לצאת' אחר השבת, שלא לצאת מן השבת לחול מיד, וכן מנהגנו שהנקרא לעליה בתורה חוזר מבימה בעקיפין, לא לרוץ כבורח מבי"ס, כן הלינה בירושלים למחרת מראה שמחבב את ירושלים להשאר שם עוד לילה.

ואולי יש לפרש כן משנתינו: 'לא אמר . . צר לי המקום' (במשך כל הרגל עצמו), וכל כך נוח היה להם שהותם בירושלים, לא רק במשך היו"ט עצמו, אלא נמשך עד שהיו מרוצים ללון שם גם אחר כל היו"ט לקיים המשך המצוה.

יישוב השמטת הרמב"ם

ועכשיו שמצינו ב' טעמים בדין 'ופנית בבוקר', יש ליישב הרמב"ם,

שהרי במוצאי יו"ט אינו ניכר שלן בלילה מצד חביבותה של ירושלים, שהרי נשאר על כרחו בלית ברירה, 'וכי בלילה נצא', שלעולם יצא אדם בכי טוב,.ולכן מעלת לינה ניכר רק בבכורים שמביא בחול, שאסור להביא בכורים בחג (תוס' בשטמ"ק בכורות כו:, מהרי"ט אלגזי בכורות רפ"ד), שבחול הרי היה יכול לחזור לביתו בכי טוב, ומ"מ נשאר ללון, נמצא ששהה בירושלים לשמה, לא מצד פניה אחרת, כמרז"ל 'מפני מה אין פירות גינוסר, וחמי טבריא, בירושלים, שלא יאמרו עולי רגלים אילו לא באנו אלא בשביל זה דיינו' (פסחים ח,ב).

אבל לפ"ז שטעם המתנתו ושהייתו בירושלים מלחזור לביתו הוא רק שלא יראה עליו כמשאוי, היה משמע ש'לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר' שבפסח מצרים לא היה מטעם דין לינה, שהרי היו אז בתוך ביתם, (אלא לא יצאו מביתם מטעם שמירה ממשחית, כפרש"י 'כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין'. והרמב"ן כתב סכנת הלילה, אבל ה"ז ליל שימורים? ובשער בת רבים ביאר שזהו כלוט שנצטווה 'אל תבט מאחריך'), אבל קשה, דהרי בלקו"ש חלק כ"ו מפרש התוספתא פ"ח ה"ז, שלינת פסח מצרים היה מטעם מצות לינה?

שוהין שעה אחת אחר התפלה

ולכן י"ל עוד מעלה יתירה במצות לינה, שאינו רק ענין שלילי למניעת היזק (כפירוש התורה תמימה), או שלא יראה כדרך ארעי (כשפ"א), ולא רק כ'היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה' (ברכות ו,א) שיתעכב אחר התפלה שלא יראה עליו כמשאוי שממהר לצאת ממנה (שועה"ר סי' צג), אלא יש בלינה גם מעלה חיובית של 'ישבו ישרים את פניך, חסידים הראשונים שהיו שוהין שעה א' (שעה ממש משעות בינונית כד במעל"ע) אחר התפלה' (ברכות לב,ב), שבאותו זמן עסקו ל'עכל' ולהפנים עבודתם אשר עבדו בה בתפלתם, וכן ענין הלינה נותן לנו את האפשריות 'לארוז סחורתינו שקיבלנו החודש תשרי במזוודות' לתוך החיים יום יומיים הפשוטים (אבי ז"ל היה רגיל לקרותם 'בלו מאנדייז' בלע"ז), ליקח עמנו כל הגילויים והאורות שבמשך יו"ט, וכן היה אבי ז"ל מפרש תפלת 'והשיאנו (להאיר מלשון 'משיאין משואות') ה' אלקינו את ברכת מועדיך . . לחיים טובים.'

נמצא שאין הלינה רק להשאר לישון, אלא אדרבא להתעורר, להתבונן ולהתוועד כו' (להעיר שהרמ"ע מפאנו (חמש מאמרות תורת שבת, ראה) מקשר לינה לדין' אכילת קדשים ש'הלילה הולך אחר היום').

והרי כך היה בפסח מצרים שלא יצאו איש מפתח ביתו עד בוקר: 'וכל אותו הלילה היו ישראל . . שמחים ומהללים להקב"ה בקול גדול' (פרדר"א פמ"ח) ואם כן, יש לקשר ענין הלינה לענין 'אסרו חג' (סוכה מה,ב) שממשיכים את עניני היו"ט גם לימי החול1.


1) להעיר שרבינו מקשר ענין אסרו חג לענין לאכילת סעודת מלוה מלכה שלאחר השבת, ואף שהזמנים שונים, שסעודת אסרו חג ביום, וסעודת מלוה מלכה שבמוצש"ק בלילה, הנה בשערים מצויינים בהלכה (סוכה מה,ב) כתב שזהו להסתייג מיום אידם של הנוצרים, אבל קשה, שהרי גם אחינו הספרדים, שלא דרו בין הנוצרים, סעדו מלוה מלכה בלילה?

וזה עתה ראיתי בספר השבת להרב יוסף קרסיק שליט"א שמביא מהאריז"ל שזהו להשוות חילוקי בחינות זכר ונקבה ויום ולילה שבשבת ויו"ט.

שונות
ראוי לחתן תחת החופה שידרוך על רגלי הכלה [גליון]
הרב ישכר דוד קלויזנר
נחלת הר חב"ד, אה"ק

בגליון העבר (עמ' 86) כתב הרב ש.ד.ב.ח. אודות מה שמביא הגאון החסיד כו' ר' יצחק אייזיק מהאמיל נ"ע בספרו 'מאמר שני המאורות' (עמ' קנ) המנהג שידרוך החתן ברגלו על רגלי הכלה בכח מתון, ושזה לכאורה בסתירה למ"ש הרב י.מ.ק, שביחידותו קודם החתונה שאל את הרבי זי"ע אם לקיים המנהג הזה, ותמה הרבי בכלל על מנהגו כזה, ע"ש.

ומביא מרשימת המזכיר הרב חדקוב ע"ה בקשר לחתונתו: "אמר [כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ביחידות] שיש לחתן לפסע קצת תחת החופה ברגלו הימנית על רגלה של הכלה (אין צריך אחר להרגיש בזה)".

ובהערת המערכת שם מביאים זאת גם מהמזכיר הרב י.ל.ג. שאמר לו הרב חדקוב ע"ה "אשר בסמיכות ליום חופתו אמר לו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שבסיום החופה יקיים את המנהג לדרוך באופן קל על רגלה של הכלה, בכדי לקיים את הנאמר, והוא ימשול בה', וכן כדאי שהכלה תדע עד"ז מקודם".

ומעיר הרב ש.ד.ב.ח שאצל הוראות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע "קצת שונה מכפי שנדפס בשני המאורות", ששם נאמר "שידרוך ברגלו על רגלי הכלה בכח עד שתרגיש הדריכה", וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אמר "לדרוך באופן קל על רגלה של הכלה" – ויש להוסיף על זה עוד שינוי, דבשני המאורות אומר 'רגלי הכלה', דמשמע על ב' הרגליים, ובהוראת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מבואר דעל רגל אחת מספיק.

והנראה בכל זה לבאר, דאין ספק בדבר שזה מנהג ישראל אמיתי, וכמ"ש ב'שני המאורות': "מה שמעתי בשם ספרים קדמונים דבר סגוליי" וכו', וכמו שהורה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע להרב חדקוב ע"ה, - ומה שכ"ק אדמו"ר זי"ע שלל זאת ביחידות של הרב י.מ.ק. צ"ל שזאת היא הוראה פרטית אליו בלבד שלא לבצע את המנהג אבל לא שלא קיים המנהג הזה (ולא "שהרבי זי"ע תמה בכלל על מנהג כזה").

ועי' באגרות קודש ח"ז (עמ' קצא) שכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע: "המענה שלי לא תמיד יתאים אל מה שברצוני לענות, וכידוע מאמר השגור בפי החסידים: "ווי מען פרעגט – אזוי ענטפערט מען" [= כפי ששואלים - כך עונים] עכ"ל – ובנדו"ד, יתכן שהרבי זי"ע ראה שהמנהג הזה [ששאל ביחידות "האם נכון לקיים המנהג שראיתי בספרים" וכו'] אינו מתאים להם, כי יתכן מציאות כזו שזה יכול לגרום לצער ועגמ"נ ח"ו, [ולכן הרבי זי"ע אמר לו סגולה (תחליף לו נהג הנ"ל) שייכנס ראשון לחדר יחוד, ע"ש]. – והה"ד לגבי מה שנאמר בשני המאורות שידרוך בכח עד שתרגיש הדריכה", ועל "רגלי הכלה", שבהוראת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע זה לא היה מתאים אלא באופן קל ועל רגל אחת בלבד, שהמנהג שצריך להיות מתאים לכאו"א לפי מזגו ותכונתו, וא"ש ולק"מ.

שונות
תפילה על קברי צדיקים בשבת ויו"ט [גליון]
הרב ישכר דוד קלויזנר
נחלת הר חב"ד, אה"ק

בגליון העבר (עמ' 85) כתב הרב י.ל.ג. ליישב מה שנראה לכאו' כסתירה בין מה שכתב כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ב'אגרות קודש' ח"ב (עמ' תריג): "שיהיה מנין מתפללים לכל הפחות בשבת קודש ויום טוב . . וימים הנוראים" באהל הק' של כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע בהאדיץ, - לבין מה שכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע בהגהה על לוח כולל חב"ד דשנת תשט"ז: "ואם באפשר יש להבטיח (באווארענען) שלא יטעו לומר דמבקרים בבית הקברות בשבת קודש".

ד"הוראת הרבי הרש"ב היתה רק להתפלל שם, וכידוע שהיה שם חדר סמוך לה'אהל', ז.א. שלא התפללו על ה'אהל' גופא, אלא בחדר הסמוך לו, ובמילא לא היה בזה ענין של השתטחות . . והרבי נשיא דורנו התכוון (באווארענען) שלא 'להשתטח' על האהל בער"ח שחל בשבת, כמו שנהגו בכל ערב ר"ח". עכ"ל.

ונראה דההבדל בין 'השתטחות' ל'תפלה' אינו מוגבל במקום, אלא שזה תלוי בכוונת המתפלל והמשתטח בלבד, וכפי שהרבי זי"ע מציין שם לס' ארחות חיים החדש שכתב: "ועיין בשבחי רח"ו שהאריז"ל שלחו פעם אחת בחול המועד להתפלל על קבר צדיק, ולא להשתטח באיזה יחוד, ועיקר זמן השתטחות על קברי צדיקים בער"ח או ט"ו לחודש, ולא ילך . . בשבת ויו"ט ור"ח". עכ"ל – וכפי שמבואר במשנת חסידים מס' היחודים רפ"א (שהרבי זי"ע מציין לשם): "שאז נשמותיהם עולים בגן עדן הארץ, ואין כח בידו להורידם בגופיהם לדבר עמהם, ולא ישיגם", עכ"ל.

הרי בהדיא שבפועל במציאות אין הבדל במקום התפלה או ההשתטחות, שהרי רבי חיים ויטל נ"ע הלך "בחול המועד להתפלל על קבר צדיק", ולא נאמר שהיה שם חדר סמוך לקבר, אלא שהתפלל על קבר הצדיק עצמו, - ויתכן שגם 'השתטחות' יכול להיות בסמוך לקבר, ולא על הקבר עצמו, - אלא שהדבר תלוי בגברא בלבד, דמה מטרת כוונתו ובואו לקבר הצדיק.

ולפי"ז יבואר היטב מה שהביא הרב י.ל.ג. שם: "ששנה אחת בערב ראש השנה אמר הרבי נשיא דורנו, שבאם היה לו שופר שהיה באהל, הוא היה נשאר שם עד אחרי החג". – דמשמע בפשטות שהיה נשאר שם באהל גופא, וגם אז לא היה מקום בסמיכות האהל כדי להתפלל כמו היום, אלא מבואר שהדבר תלוי בכוונת המתפלל והמשתטח בלבד, ולא משנה המקום. וכמ"ש באורך בגליון העבר (עמ' 68) שם.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
נגלה
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות