E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ בהר-בחוקתי - תשס"ו
גאולה ומשיח
אופן הטהרה דבנ"י בתחילת ימוה"מ במי חטאת
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

עשיית אפר לע"ל

בנוגע לעשיית אפר פרה אדומה איתא במשנה (פרה פ"ג מ"א-ג): "שבעת ימים קודם לשריפת הפרה מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה . . ומזין עליו כל ז' הימים מכל חטאות שהיו שם1 . . חצרות היו בירושלים בנויות ע"ג סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום ומביאים נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן ומביאים שוורים ועל גביהן דלתות ותנוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידם הגיעו לשלוח ירדו ומלאום ועלו וישבו על גביהן . . באו להר הבית וירדו הר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת . . ונוטל ומקדש כדי שיראה על פני המים...", עיי"ש.

[היינו דכיון שהכהן השורף את הפרה הי' צריך להיות טהור, לכן היו מפרישין אותו מביתו שבעת ימים לפני השריפה בכדי שלא יטמא, גם בעינן דהמזה אותו באפר פרה בכדי לטהרו יהי' טהור, לכן היו נשים מעוברות יולדות בחצרות אלו ומגדלות שם אותם עד שיהיו בני ח' שנים, וידעינן עי"ז שלא נטמאו מעולם בטומאת מת, ואח"כ היו הם מקדשים את המים באפר והיו מזין על הכהן, עיי"ש ברע"ב ובשאר מפרשי המשנה.]

ועי' ברע"ב שם וז"ל: "בתוספתא משמע שלא הוצרכו לעשות כן אלא כשעלו מן הגולה שהיו כולם טמאין ואין יכולים ליגע, שאם היו נוגעים באפר הפרה היו מטמאין אותו...", עכ"ל, היינו דכשעלו מן הגולה לבנות בית שני, והאפר שהי' בבית ראשון הי' טמון שם בכותלים ונשאר קיים וטהור, וכיון שכולם היו טמאי מתים, לכן לא היו יכולים ליגע בהאפר שהרי היו מטמאין אותו, לכן הוצרכו לכל תחבולות אלו לעשות ע"י קטן שבודאי לא נטמא מעולם וכו' ויוכל אח"כ להזות על הכהן, אבל אח"כ במשך הזמן כשכבר היו אנשים טהורים שהוזה עליהם מי חטאת, היו הם יכולים להזות על הכהן ולא הוצרכו לתחבולות הנ"ל, וכ"כ הר"ש שם, ועי' גם בפיהמ"ש להרמב"ם שם.

לדעת התויו"ט ועוד יצטרכו לחכות כמה שנים

ועי' בתויו"ט שם שהקשה ע"ז, דא"כ למאי נ"מ תני ליה במתניתין הרי מאי דהוו הוו? ותירץ וז"ל: "י"ל דכשיבא הגואל ואליהו ויראנו אפר פרה - שהרי דרשו על ויקחו אליך שנרמז לו דשלך לעד עומדת כמו שהזכיר הפייטן - ואנחנו טמאים לנפש אדם ולא הוטהרנו כי לנו אין אפר פרה ונדע מעכשיו כדת מה לעשות...", עכ"ל2. ומשמע מדבריו דסב"ל דבביאת משיח, כשיתגלה אפר הפרה של משה, וכיון שכולנו טמאי מתים נצטרך לעשות סדר הטהרה באותו האופן שעשו בבית שני, וההזאה על הכהן יוכל להיות רק ע"י תנוקות אלו שנולדו ונתגדלו בחצרות ירושלים כו' כיון שרק הם יהיו טהורים, וזה גופא הוא הטעם שהתנא שנה משנה זו איך עשו כשעלו מן הגולה, בכדי שנדע איך לעשותו בביאת משיח, ועי' גם ערוך לנר סוכה כא, א, (ד"ה 'דכולא מילתא') שחולק על התוי"ט דסב"ל שעשו כסדר זה רק כשעלו מן הגולה בלבד אבל לא אח"כ בהמשך הזמן דבית שני, אבל הוא חולק ע"ז (עיי"ש בטעמו) וסב"ל שעשו בתחבולות אלו גם בכל משך הזמן דבית שני אף שלא הוצרכו לזה, כיון שידעו מפי הנביאים, שהבית עתיד ליחרב ויבנה בית שלישי, ולבל נשכח איך לנהוג לע"ל, לכן נהגו מנהג זה כל זמן של בית השני, עיי"ש.

ועי' גם ב'יכין ובועז' שם אות ז דשקו"ט ג"כ בהמשנה דלמה הביא התנא כל הפרטים איך עשו האפר כשעלו מבבל הלא מאי דהוה הוה? ובתוך דבריו כתב דלע"ל לא נוכל לעשות אפילו כמו שעשו בבית שני, שהרי לע"ל לא יהי' שום אפר פרה בעולם כאשר הי' לבני הגולה, ובמילא יצטרכו לגדל בני כהנים בחצירות אלו בכדי שנדע שלא נטמאו מעולם, כיון דרק הם - הכהנים - יכולים לעשות אפר חדש, וכיון דנדע שהם לא נטמאו מעולם במילא לא יצטרכו אח"כ להזאות כלל כפי שהי' כשעלו מבבל, - ז.א. דרק בבית שני שכבר הי' להם אפר מוכן להזאה מזמן בית ראשון, ועכשיו היו צריכים רק לטהר את הכהן ע"י הזאות באפר זה בכדי שיוכל לעשות אח"כ אפר חדש, לכן היו מספיק לגדל קטנים בני ח' שנים שיוכלו להזות עליו, אבל לע"ל שלא יהי' להם אפר כלל ויצטרכו לעשות אפר חדש, וע"ז צריכים כהנים שהם בני י"ג שנה, במילא יצטרכו לגדל כהנים בחצרות אלו עד שיהיו גדולים בני יג"ש, ועד אז יקריבו קרבנות ציבור בטומאה - דטומאה דחוי' בציבור, אבל כל יחיד שירצה להקריב קרבנו יצטרך להמתין עד שיגדלו בני כהנים אלו ויעשו אפר חדש, אלא דאח"כ הביא דברי התויו"ט הנ"ל דאפר משה רבינו קיים לעד ויתגלה לעתיד מקום גניזתה ויתטהרו ממנה, ולפי"ז שפיר יוכלו לעשות כמו שעשו בבית שני ע"י הזאת התנוקות להכהן, ועיי"ש דמסיק שכן עשו גם בכל המשך הזמן בבית שני וכדסב"ל להערוך לנר (אבל מטעם אחר), ותירץ עפ"ז הקושיא דמאי דהוה הוה.

הרי יוצא מן הנ"ל דסבירא להו דבביאת משיח כשיתגלה לנו אפר של משה, כיון שיהיו כולם טמאי מתים יצטרכו לגדל תנוקות בחצירות ירושלים וכו' עד שיהיו בני ח', ואז יוכלו להזות על הכהן מאפר זה וכו', ועד אז יקריבו רק קרבנות ציבור בטומאה ולא קרבנות יחיד, ועי' גם באור שמח הל' ק"פ פ"ז ה"ח שכתב בתו"ד דכאשר יבנה ביהמ"ק לע"ל ויקריבו קרבנות הלא יעשו בטומאה עיי"ש.

הזאה ע"י אליהו הנביא או ע"י הקב"ה בעצמו

ולכאורה יל"ע שהרי התויו"ט כתב שאליהו הנביא יראנו אפר הפרה, וא"כ למה לא יוכל אליהו הנביא בעצמו להזות מיד על הכהן, ולא יצטרכו לחכות כמה שנים ולעשות כמו שעשו בבית שני? ואפשר לומר דסב"ל כמו שכתב בחי' החת"ס נדה ע, ב (בד"ה 'מתים לע"ל') וז"ל בתו"ד: "ואם נאמר שגם המתים שעתידים להחיות צריכים הזאה, נמצא אין כאן שום אדם טהור ואפי' אליהו שיגלה בב"א מתטמא ג"כ בהגלותו אצל חסידי הדור, ובשגם שכבר עמד בבה"ק של עכו"ם סוף ב"מ (קיד, א) וא"כ מי יזה אפר הא בעינן והזה הטהור על הטמא וליכא וע"כ נקריב בטומאה", עכ"ל.

אבל לכאורה קשה לומר כן, שהרי ידוע מה שכתבו בכ"מ דתנאים והאמוראים היו להם אפר פרה מזמן בית שני (ראה בר"ש חלה פ"ד מ"ח, והרא"ש ב'הל' קטנות' הל' חלה סי' יד, ובס' החרדים בהקדמה למצות התלויות בארץ, ובשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר, ומל"מ הל' אבל פ"ג ה"א ועוד, וראה בס' מדבר קדמות להחיד"א (מערכת א אות כו) ופרדס יוסף החדש פ' חקת יט, ט, אות מא וש"נ) וא"כ אפילו אי נימא שנטמא בהך דב"מ קיד, א, הרי הי' יכול להטהר בהאפר שהי' אז? וגדולה מזו כתב החיד"א שם: "אני בעניותי פשיטא לי דרבנו האריז"ל הי' נטהר באפר פרה ע"י אליהו זכור לטוב ואז נחה אליו רוח הקודש להפליא". ויש להאריך בכל זה עוד ואכ"מ.

ואי נימא כן י"ל דבאמת לא יצטרכו לחכות כמה שנים עד שיוכלו ליטהר באפר אלא אליהו הנביא עצמו יוכל להזות מיד ג' וז' על הכהן ויוכל לעשות מיד גם אפר חדש.

עוד אפ"ל כמ"ש בחי' החת"ס שם (בהמשך למ"ש דלע"ל נקריב בטומאה כנ"ל, הוסיף ע"ז) וז"ל: "אלא לכאורה לפמ"ש פני יהושע (פ' במה מדליקין כא, ב) שהוקשה לו מה צורך לנס של חנוכה הא בלאה"נ טומאה הותרה בציבור והיו יכולים להדליק בטומאה? ותירץ שהקב"ה הראה להם חיבתם לפניו שאע"פ שטומאה הותרה מ"מ הוא מתנוסס נס לקבל קרבנם בטהרה, והבטחנו הקב"ה אף ע"פ שטומאה הותרה מ"מ רוצה הוא לקבל קרבן שלנו בטהרה ע"כ הוא בעצמו וכבודו יזה עלינו מים טהורים לטהרנו. והיינו וזרקתי עליכם...", עכ"ל, ועי' גם בתוס' נדה שם בד"ה 'מתים לע"ל', אבל החת"ס כתב שאינו ברור אם זה קאי על הזאה כפשוטה או על התעוררות דלעילא לתשובה עיי"ש3.

הקרבת קרבנות ציבור בטומאה

אלא דגם לפי"ז לכאורה צ"ל דבימים הראשונים לא יוכלו להקריב קרבנות בטהרה כיון שצריך עכ"פ הזאה של ג' וז', ולפי"ז לכאורה יצטרכו להקריב מיד קרבנות ציבור בטומאה?

והנה נוסף לזה שמבואר לעיל מהפנ"י שחסר עי"ז החביבות וכו', ידוע גם מ"ש האחרונים לתרץ קושיא הנ"ל דלמה הוצרכו לנס חנוכה הלא טומאה הותרה בציבור? ותירצו דכיון שהי' צורך לחנך מנורה חדשה ועבודה מחנכתן, ובחינוך לא אמרינן דאפשר בטומאה דשם צריך להיות בשלימות ובטהרה (ראה בזה לקו"ש חלק כא עמ' 241, ועפ"ז נת' שם גם בענין 'אין שבות במקדש' דזה לא אמרינן בענין של חינוך עיי"ש, ובהערה 25 שם ציין שכ"כ הגר"י ענגל בגליוני הש"ס שבת כא, ב, והביא שם ראי' לזה ממ"ש בבעלי התוס' על התורה פר' שמיני עה"פ בקרובי אקדש (י, א), ומחי' הר"ן ר"ה יג, א, עיי"ש, ועי' גם בהגהות חכמת שלמה סי' תער, וכלי חמדה פר' אמור אות ט ובשו"ת כנף רננה סי' עז ועוד) ונמצא לכאורה דלפי שיטה זו לא יוכלו להתחיל לחנך את המזבח בקרבן ציבור בטומאה ויצטרכו לחכות להקריב בטהרה דווקא.

לדעת הרבי יוכל אהרן כה"ג להקריב ולהזות מיד

והנה בס' התוועדויות תשמ"ז ח"ג עמ' 479 (ש"פ נשא) בירך הרבי לכאו"א מישראל בתוך כלל ישראל שבימי התשלומין דחג השבועות השתא, נזכה להקריב את הקרבנות דחגה"ש בביהמ"ק השלישי, ובהתוועדות דליל י"ב סיון (שם עמ' 486 ואילך) אמר שע"ז נתעורר כמה שאלות ואחד מהן בנוגע לטהרה דהרי כולנו טמאי מתים וצריך הזאה ג' וז' וא"כ עד שיוגמר הטהרה כבר נגמרו ימי התשלומין? ומבאר שם עפ"י הגמ' יומא ה, ב, דכשיבנה ביהמ"ק יהיו משה ואהרן עמהם, (ועד"ז שאר צדיקים) ולא מצינו בהם שיצטרכו הזאה ג' וז' ומשמע שהם יהיו מוכנים מיד, ומזה מובן גם בנוגע לבגדי כהונה שיקומו בבגדים הללו ויהי' ביכולת להקריב מיד, עיי"ש בהשיחה.

וראה בס' 'ימות המשיח בהלכה' סו"ס כב, דלכאורה יש לעיין בזה מהך דנדה שם דאיבעיא להו אם מתים שיקומו לע"ל יצטרכו הזאה ג' וז' ולא נפשט, וא"כ איך אפ"ל בפשיטות שלא יצטרכו הזאה4?

ונת' שם דאפ"ל הפירוש בזה עפ"י מה שהביאו האחרונים מהילקוט שמעוני (משלי אות תתקמד) שאליהו הנביא בא לר' יהושע ואמר לו שהוא כהן, ואח"כ אמר לו שר"ע נפטר בבית האסורין . . מיד נטפל אליהו ונטלו לר"ע על כתפיו . . וכשראה ר' יהושע כך א"ל לאליהו ז"ל, רבי, והלא אמש אמרת לי שכהן אתה וכהן אסור לטמא במת, א"ל דייך יהושע בני ח"ו שאין טומאה בתלמידי חכמים עיי"ש, ומזה הוכיחו לומר דצדיקים שמתו אין מטמאין כלל, ואף שהתוס' יבמות סא, א, ד"ה 'ממגע' כתבו דרק דחויי קא מדחי לי' אלא עיקר הטעם משום שהי' מת מצוה כיון שהי' מעשרה הרוגי מלכות והיו יראים לקוברו, אבל הרמב"ן שם חולק על התוס' דח"ו לומר שהי' דוחה אותו שא"כ הי' נותן מכשול לפני עור, ועי' גם בחי' הרשב"א שם, וכ"כ הכס"מ בשיטת הרמב"ם הל' טומאת מת פ"א ה"ג, וכ"כ הרמב"ן בפירושו על התורה ר"פ חוקת שטומאת מת הוא משום דמיתה קשורה עם עטיו של נחש, משא"כ בצדיקים שמתו בנשיקה לא שייך טומאה ולכן צדיקים אינם מטמאים, וכן האריך בחי' חת"ס סנהדרין לט, א, דצדיקים אינם מטמאין כי כבר בחייהם היו טהורין ולא שייך בהם שום גיעול ותיעוב . . והנוגע בהם לא נטמא, ובהערות על הרמב"ן שם הביא שכן מפורש גם בזהר וישלח (קסח, א) דצדיקיא דמשתדלי באורייתא לא מסאבי גופא דלהון, וכ"כ בס' 'פנים יפות' ר"פ חוקת ומביא ראי' מירושלמי ביצה פ"ב ה"ג דדוד מת בעצרת והיו אוננין לפיכך הקריבו קרבנותיהן למחרת, וקשה והרי היו טמאין אז ואיך שייך הקרבה וצ"ל משום דצדיקים אינן מטמאים עיי"ש5. ולפי כל זה יש לומר דזהו גם הכוונה בהשיחה כאן דמדובר אודות משה ואהרן וכיו"ב, שהם בודאי לא יצטרכו הזאה ג' וז' כיון שהם טהורים לגמרי, ושאלת הגמ' בנדה היא במתים סתם עיי"ש עוד, ובחי' החת"ס שם בסופו פי' הגמ' דקאמר שם "לכשיבוא מרע"ה עמהם" דהרי מרע"ה בודאי אינו מטמא במותו שהרי לא נתעסק בו אלא הקב"ה ולא מת ע"י מלאך ח"ו ואיך נתאר לו שום טומאה א"כ הוא יזה עלינו" , ולפי"ז גם באהרן יהי' כן.

נמצא לפי"ז דמיד בביאת המשיח כשיבנה ביהמ"ק ויהי' שם אהרן כהן גדול, יוכל הוא להקריב קרבנות ציבור בטהרה מיד כיון שלא יצטרך שום הזאה, וקרבנות יחיד של כאו"א מישראל - שנטמאו בזמן הגלות בטומאת מת - יצטרכו לזה מקודם הזאה ג' וז' ע"י אהרן וכיו"ב, (כיון דטמא מת אין מקריבים עליו קרבן כלל עד שיטהר, כמ"ש הרמב"ם בהל' ביאת המקדש פ"ב הי"ב) ואח"כ יקריבו בטהרה.

וראה בס' עקבי חיים סי' ס שתמה על המנ"ח (מצוה שפ) שכתב שאם יבנה הבית בב"א בין שני הפסחים נצטרך לעשות פסח שני, ותמה עליו שהרי לא נוכל ליטהר באפר פרה כשיבוא הגואל עד ח' שנים, (והביא דברי התויו"ט הנ"ל) ופסח שני אינו דוחה את הטומאה? והנה נוסף לזה מ"ש הרבי (בלקו"ש חי"ב עמ' 216 ואילך ובחי' וביאורים לש"ס ח"א סי' ט ובנספחים שם) דבכה"ג שלא הקריבו מחמת הגלות, יוכלו להקריב פסח שני גם בטומאה עיי"ש, הנה לפי הנ"ל מבואר בפשטות שאם יבוא איזה ימים לפני פסח שני יוכל אהרן להזות עליהם מיד וכל כאו"א יוכל להקריב קרבנו בטהרה.

גם דחה עפ"ז קושיית הגר"י פערלא בביאורו על ספר המצות להרס"ג (עשה ב') שהקשה על שיטת ר"ת שהביא הסמ"ג (עשה רלא) שבזמן הזה כהן המטמא א"ע בבית הקברות אינו לוקה מפני שבזמן הזה לא שייך לומר שמרבה ימי טומאה, כיון שאין לנו מי חטאת, והקשה הגרי"פ דאמאי לא? והרי אם יבוא משיח ומהרה יבנה ביהמ"ק לא הי' צריך אלא הזאה ראשונה מיד ויטהר בהזאה השני', אבל עכשיו שנטמא היום צריך לחכות ג' ימים ולהזות ונמצא מרבה ימי טומאתו? וכתב הנ"ל שאין זה קושיא כיון שבכל אופן יצטרך להמתין ח' שנים כו', וכן הקשה על מ"ש הנוב"י (מהדו"ק יו"ד סי' נה ד"ה 'אבל') שכתב: "ועוד שגם שאנחנו טמאי מתים מ"מ אם היום יבנה המקדש יש נ"מ בטומאתה אם מחמת מת תיכף תקבל הזאה שהרי אם זה כמה ימים שלא באה באוהל המת תקבל תיכף הזאת שלישי וביום החמישי מאותו יום תקבל הזאת שביעי, ואם בשביל נדה טמאה שבעה" והקשה הנ"ל דבכל אופן לא שייך הזאה מיד? וסיים שם ג"כ די"ל לפי מ"ש התוס' בנדה שם דאולי הפי' בוזרקתי עליכם וגו' הוא שהקב"ה בעצמו יזה עלינו עיי"ש, ולפי מה שנת' מהשיחה י"ל בפשטות שההזאה תוכל להיות מיד ע"י אהרן כהן גדול.

ובסיכום מהנ"ל יוצא: א. לפי דעת התוי"ט ועוד יצטרכו לחכות כמה שנים להטהר באפר פרה של משה ועד אז יקריבו קרבנות ציבור בטומאה. ב. לפי דעת החת"ס והעקבי חיים אפשר שהקב"ה בעצמו יזה ע"פ מ"ש וזרקתי עליכם וגו', ולפי דעות אלו לא יוכלו להקריב קרבנות ציבור בטהרה מיד. ג. לפי דעת הרבי יוכל אהרן בעצמו להקריב קרבנות ציבור בטהרה מיד, ויוכל להזות בו ביום הזאה ג' וז' לאלו שלא נטמאו בטומאת מת ג' ימים לפני זה.

לע"ל - ובלע המות לנצח

וראה בפי' בעל הטורים (פ' חוקת שם יט, ט) על הפסוק "ואסף איש טהור" וז"ל: "ואסף - ג' במסורה. ואסף איש טהור. ואסף המצורע (מ"ב ה, יא). ואסף נדחי ישראל (ישעיה יא, יב). המצורע איתקש למת וכשם שאפר פרה מטהרת כך תפלת הצדיקים גם כן מטהרת. ואסף נדחי ישראל לעתיד, אז ואסף המצורע דכתיב (שם לה, ו) אז ידלג כאיל פסח. וכן לא יצטרכו לאפר פרה דכתיב (שם כה, ח) בלע המות לנצח", עכ"ל, וראה בפרדס יוסף שם מה שציין שיש מקשים על זה מהך דנדה אם מתים שיקומו צריכין הזאה או לא עיי"ש, ובפשטות י"ל דקאי על אחרי שכבר יטהרו כאו"א בהזאה, שאז שוב לא יצטרכו להזאה כלל, ובלקו"ש חל"ג עמ' 128 ביאר ששלימות הטהרה ע"י פרה אדומה בכלל תהי' רק בפרה העשירית שתיעשה ע"י מלך המשיח דאז יבוטל לגמרי חטא העגל ובמילא יבוטל גם כל ענין המיתה כמ"ש בלע המות לנצח, ובהערה 23 הביא מאוה"ת לנ"ך (ס"ע תקכג ואילך) ד"מעשה פרה רומז על הגאולה דלע"ל ולכן מטהרת טומאת מת שאזי ומחה ה' . . ובלע המות לנצח", עיי"ש.


1) ראה לקו"ש חכ"ח עמ' 132.

2) ראה במדב"ר פי"ט, ו, עה"פ ויקחו אליך וגו' "אמר רבי יוסי ברבי חנינא רמז שכל הפרות בטלות ושלך קיימת", ופי' מהרז"ו שם שממנה נגנז לקדש לעתיד, וכן הוא בפסיקתא דר"כ פ' פרה, ובתנחומא חקת סי' ח', ורש"י יומא ד, א, (ד"ה 'מכל'): "ואני שמעתי אפר פרה של משה לא כלה", וראה בזה גם בשו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן פא ד"ה 'גם מ"ש', ולקו"ש חכ"ח עמ' 134 הערה 26, וחל"ג עמ' 127 ובהערה 3, ובס' תורת מנחם כרך א' עמ' 121, וכרך ו' תשי"ב ח"ג עמ' 40 וש"נ, וספר השיחות תשמ"ט ח"א עמ' 347 הערה 49 ועמ' 350 הערה 60.

3) וראה לקו"ש חכ"ח עמ' 137 שכתב דזהו הדיוק בנבואת הגאולה "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" - זריקה דווקא, שזהו טהרה ע"י הזאה וכדפרש"י על הפסוק שם (יחזקאל לו, כה) "הזית מי חטאת המעבירין טומאת המת" ובהערה 47 ציין גם לחדא"ג מהרש"א יומא פה, ב.

4) ולכאורה יש לתרץ עפ"י מ"ש המהרש"א שם שכל השאלה שם היא רק על מתים אלו שנטמאו לפני מיתתם ולא נטהרו דאולי נשאר בהם הטומאה ולא נפקע דלהיכן אזל, אבל מתים אלו שהיו טהורין במיתתן ודאי לא יצטרכו הזאה ג' וז' כיון שעומדים בגוף חדש דהוה בריה חדשה ולא בגוף הראשון עיי"ש, ולפי"ז א"ש בנוגע למשה ואהרן כו' דבודאי לא יצטרכו הזאה ג' וז', אבל ראה לקוטי שיחות חי"ח פר' חוקת (ב) - שביאר שם שאלת הגמ' הנ"ל באופן אחר מהמהרש"א, שהשאלה היא באופן התחי' אם גוף החדש יהי' בנוי מעצם לוז כו' נמצא דגוף החדש נגע בגוף המת ולכן יצטרכו הזאה, או שהוא גוף חדש לגמרי ואי"כ שום נגיעה במת ולא יצטרכו הזאה, ואח"כ ביאר לשון הב' בגמ' שם דכל המתים ודאי יצטרכו הזאה כיון שהתחי' תהי' באופן שהוא בנוי על עצם לוז ובמילא יש נגיעה, וכל השאלה היא רק במתי מדבר דאפשר שבהם תהי' התחי' באופן אחר באופן שיש גוף חדש לגמרי וליכא שום נגיעה, עיי"ש בארוכה - נמצא דלפי ביאור זה יש איבעיא בכל המתים שיקומו ולא כהמהרש"א, וללשון ב' ה"ז ודאי דכל המתים יצטרכו הזאה והשאלה היא רק בנוגע למתי מדבר כנ"ל, וא"כ איך קאמר כאן בפשיטות שלא יצטרכו הזאה.

5) וראה בזה בשו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' סד. ויל"ע בס' שערי הלכה ומנהג חיו"ד סי' קנ, לקוטי שיחות ח"ז פר' אמור ב' ולקוטי שיחות חי"ח פ' חוקת א' בענין זה, ובשו"ת דברי יציב יו"ד סי' רכד וסי' רלא ועוד.

גאולה ומשיח
פירוש "ואם לא הצליח עד כה וכו'"
הרב משה מרקוביץ
ברוקלין, ניו יורק

כבר שקו"ט בכמה מקומות בביאור דברי הרמב"ם סוף הל' מלכים "ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה", דלכאורה מה ענין ב' הפרטים דלא הצליח או נהרג, והרי נהרג הוא בכלל לא הצליח, ובכלל מה משמעות הענין דלא הצליח, ומה זה "עד כה".

ושמעתי מחכם אחד הצעת פירוש מחודשת, ובהקדם ב' שאלות: א. מדוע ראה הרמב"ם צורך לשלול את זהותו של משיח אם קרו אצלו ב' תנאים אלה (ולא סמך שילמדו מן החיוב על השלילה). ב. מדוע נקט לשון ארוכה "שאינו זה שהבטיחה עליו תורה", ולא כתב בקיצור "שאינו משיח".

ולכן פירש שכוונת הרמב"ם כאן היא לשלול את דעתו של הלל שבגמ' סנהדרין שאין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו, היינו שלדעתו של הלל אף שהתורה הבטיחה על ביאת המשיח, הרי אם היה אדם שהיו אצלו כל הדברים שצריכים להיות במשיח, נמצא שזה שהבטיחה עליו תורה כבר היה ומעתה אין להם משיח לישראל ח"ו. ושיטה זו בא הרמב"ם לשלול באמרו "ואם לא הצליח עד כה . . אינו זה שהבטיחה עליו תורה", דמזה שהמצב שהיה בימי חזקיהו לא נמשך "עד כה", עד היום הזה, מוכח שאין זה שהוא היה המשיח שאכלוהו, אלא שלא הוא זה שהבטיחה עליו תורה. וכיוצא בזה לענין בן כוזיבא, שדימו החכמים שהוא משיח, אין לנו לחשוב שכיון שנהרג הרי "אכלוהו כבר", אלא אינו זה שהבטיחה עליו תורה.

ואם כי זהו פירוש נאה, מ"מ לכאורה קשה לפרש כן דברי הרמב"ם, שהרי הרמב"ם מדבר על העתיד ולא על העבר, דלמאי נפק"מ מה היה בעבר, ובכלל אין זו דרכו של הרמב"ם להתעמת עם דיעות בגמרא שנדחו.

ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה עוד.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
שונות
הוספה