E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה ש"פ קרח – יום הגדול והקדוש ג' תמוז

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ב', יום הבהיר כ"ח סיון

ר"ח כסלו ש"פ תולדות - תשס"ז
רמב"ם
היתר מלאכת אוכל נפש ביו"ט
הרב מנחם מענדל כהן
שליח כ"ק אדמו"ר - סקרמנטא, קליפארניא

א. ידוע החקירה בהיתר מלאכת אוכל נפש ביו"ט - אי הוה בגדר סימן היינו דמלאכת אוכל נפש לא אסרה תורה כלל, ואינו בכלל האיסור דמלאכת עבודה, או בגדר טעם דמלאכת אוכל נפש הוה בכלל מלאכת עבודה ורק בגלל הטעם של שמחת יו"ט התירה התורה לעשות המלאכה ביו"ט.

ונפק"מ להלכה, בהמתענה ביו"ט אי מותר מדאורייתא במלאכת אוכל נפש, להסברא דהוה ההיתר בגדר סימן א"כ מלאכות אלו מעולם לא נאסרו, וגם המתענה מותר לעשות מלאכות אלו, ולהסברא דהוה בגדר טעם מובן שהיתר זה אינו אלא למי שאוכל ביו"ט אבל המתענה ביו"ט מכיון שאין לו צורך אכילה במלאכות אלו נשאר לגבי' האיסור. ועי' בארוכה בכ"ז לקו"ש חי"א עמ' 34 ואילך וש"נ.

ונחלקו המפרשים בשי' הרמב"ם בזה. דלדעת המגיד משנה הל' שביתת יו"ט פ"א ה"א סב"ל להרמב"ם (כדעת הרמב"ן ועוד) דהיתר מלאכת אוכל נפש הוה בגדר סימן ומלאכות אוכל נפש מעולם לא נאסרו מדאורייתא אפי' אין בהם צורך כלל.

ולדעת הפרי חדש סי' תצה ד"ה ולכן, סב"ל להרמב"ם דהוה בגדר טעם - ואינו מותר אלא לצורך אוכל נפש או יש בו צורך היום קצת כדעת התוס' (ביצה יב, א).

ב. וכתב הרמב"ם בהל' שביתת יו"ט פ"א ה"ד וז"ל: "כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביו"ט שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות וההבערה שמתוך שהותרה הוצאה ביו"ט לצורך אכילה הותרה שלא לצורך. לפיכך מותר ביו"ט להוציא קטן או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו מרשות לרשות, וכן מותר להבעיר אע"פ שאינו לצורך אכילה. ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר כגון שחיטה אפייה ולישה וכיוצא בהן, וכל שאין בהן צורך אכילה אסור כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן", עכ"ל.

והקשו לדעת הרמב"ם (עי' הגהות הרמ"ך ועוד) למה אומרים מתוך רק בהוצאה והבערה. ובפרט לפי דעת המגיד משנה בהרמב"ם דהיתר מלאכת אוכל נפש הר"ז סימן א"כ גם שאר מלאכות דאוכל נפש היו צריכים להיות מותרים אפי' מדרבנן לצורך קצת. וכפי שמשמע פשטות הסוגיא בכתובות דף ז' גבי שחיטה ובביצה דף יב גבי אפיה ובישול דגיד הנשה, ועיין במגיד משנה על אתר באריכות, דבאמת אומרים סברת מתוך גבי שאר מלאכות דאוכל נפש לדעת הרמב"ם, ונקט הוצאה והבערה לדוגמא בלבד, לומר לך דלכאו' הוצאה והבערה שאינם מלאכות מיוחדות לאוכל נפש היו צריכים להיות כמו בנין ואריגה דאסור לדעת הרמב"ם[1] אפי' לצורך אוכל נפש ואעפ"כ אומרין מתוך גבי הבערה כיון דיש פסוק ד"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", ובירושלמי ביצה פ"ה ה"ב אי': "בשבת אין אתה מבעיר אבל מבעיר אתה ביום טוב", וכן גבי הוצאה יש הפסוק בירמיה (יז, כב): "ולא תוציא משא מבתיכם ביום השבת" בשבת ולא ביו"ט[2].

והקשו על המגיד משנה דאם אומרים סברת מתוך גם גבי בישול אמאי פסק הרמב"ם לקמן הט"ו: "המבשל ביו"ט לגוים אינו לוקה שאילו באו לו אורחים הי' אותו תבשיל ראוי להן". ולמה צריכים סברת הואיל לפטרו ממלקות אם גם גבי בישול אומרין סברת מתוך. היינו דהיתר מלאכת אוכל נפש הוה בגדר סימן ומותרין מלאכות אלו לגמרי לא רק לצורך אוכל נפש ממש, ועי' בהמועדים בהלכה עמ' 7, שציין להספרים שדנין בשאלה זו.

ג. אמנם בקו"א לאדה"ז סי' תצה סק"ד בסופו מוכיח מזה שכתב הרמב"ם מתוך רק גבי הוצאה והבערה, דסב"ל להרמב"ם דהיתר מלאכת אוכל נפש הוה בגדר טעם ואינו מותר אלא אם כן יש בו צורך קצת (ולפיכך אילולי טעמא דהואיל, המבשל ביו"ט לחול דלית ביה כלל צורך יו"ט היה לוקה).

וז"ל: "לכך לא כתבו הרמב"ם והטוש"ע [דין מתוך אלא לגבי הוצאה והבערה - ולמה לא כתבו] חוץ משחיטה אפיה ובישול, דכיון שצריך שיהא צורך יו"ט קצת ובמלאכות אלו וכיוצא בהם לא משכחת לה צורך יו"ט השוה לכל נפש אלא באכילה ממש". (ובאכילה ממש הרי לא צריך למתוך דמותר מצ"ע - אבל בהבערה ובהוצאה שפיר משכחת צורך יו"ט השוה לכל נפש - ולא הוי מכשירין[3] (היינו דצריך הדבר בעצמו ליהנות בו ולא בשביל משהו אחר, דסב"ל להרמב"ם כמבואר בקו"א הנ"ל דלא אומרים מתוך מאו"נ למכשירין, יעו"ש בארוכה) כגון שמוציא תינוק לטייל או שמבעיר עדים למדורה להתחמם כנגדה ובכה"ג שפיר אמרינן מתוך). עיי"ש באריכות.

והיינו כדעת הפר"ח בדברי הרמב"ם דסב"ל דהיתר מלאכת אוכל נפש ביו"ט הוה בגדר טעם ואינו מותר אלא אם כן יש בו צורך קצת[4] והר"ז מתאים לשי' הרמב"ם המבואר בלקו"ש נצבים חל"ד - דהעיקר הוא עבודת המטה ומלאכות אלו ניתרים רק משום הטעם של עבודת המטה שגורם שמחה ביו"ט אי משום אוכל נפש, או שיש בו צורך קצת.

ד. ולעומתו הראב"ד סב"ל דהיתר מלאכת או"נ הוה בגדר סימן, היינו שמלמעלה לא נכללו מלאכות אלו בגדר איסור מלאכות יו"ט[5] (כשיטתו בלקו"ש חל"ד הנ"ל דהעיקר הוא, מה שנותנים לו מלמעלה).

ולפיכך השיג וכתב בהלכה זו וז"ל: "זהו להחם חמין לרגליו (אזי אומרין מתוך שיש בו צורך קצת) ולהדליק נר של אבטלה כגון המדליק נר של כבוד (היינו שאין בו צורך כלל) בירושלמי אמרו לא תאסור ולא תשרי", עכ"ל.

ולכאורה בהשקפה הראשונה במה נחלקו הרמב"ם והראב"ד דהרי ביארנו לדעת הפרי חדש ואדמו"ר הזקן, הרי גם לדעת הרמב"ם דבר שאין בו צורך כלל כגון נר של כבוד אסור ולא אמרינן מתוך אלא אם יש בו צורך קצת, וראיתי בתורה שלמה לפ' בא דביאר לשון הירושלמי "לא תאסור ולא תשרי" היינו ע"ד הלכה ואין מורין כן.

היינו דלדעת הראב"ד היתר מלאכת או"נ ביו"ט הוה בגדר סימן וממילא הרי מדאורייתא ועפ"י שורת הדין גם נר של כבוד, ודבר שאין בו צורך כלל ה"ה מותר דהבערה אינה מלאכה ביו"ט, וכדעת רש"י ביצה יב אבל חכמים באו ואסרו להתיר הדלקת נר של כבוד ואמרו לא תאסור ולא תשרי (ע"ד שאסרו מדרבנן לדעת רש"י טלטול אבנים שאין בו צורך ויש בו טורח), אבל לדעת הרמב"ם דהיתר מלאכות אלו הוה בגדר טעם וא"כ אם אין בו צורך כלל הרי מדאורייתא לא שרי דהוה בגדר איסור מלאכות ביו"ט ולא צריך לגזירה דרבנן של הראב"ד דלא תאסור ואל תשרי.


1) דלא כדעת התוס' ס"פ המצניע (צה, א) ד"ה והרוצה דהקשה ר"י דלפי מאי דקאמרי שם בגמ' שהמגבן חייב משום בונה א"כ בנפל ביתו ביו"ט יהי' מותר לבנותו ביו"ט, מתוך שהותר בנין במגבן הותר נמי שלא לצורך, ובלבד שיהי' בו צורך היום לאכול בתוכו שלא יכנס שרב ושמש, ותירצו התוס' דבאמת הבונה בית ביו"ט לצורך יו"ט אינו חייב מן התורה דאכן אמרינן מתוך שהותר לגבן דהיינו בונה אלא דאסור מדרבנן משום עובדין דחול והאריך בשי' התוס' והרמב"ם בזה בקו"א לסי' תצה סק"ד, ואכ"מ.

2) במגיד משנה הביא הפסוק למלאכת הבערה אבל להוצאה לא הביא הפסוק הנ"ל רק סברא, דבהבערה צריך פסוק מיוחד להתיר ביו"ט כיון דהמלאכה היא לא בהאוכל רק בהעצים, (או כליון העצים או להביא אש ואור בעולם ועיין מה שהארכנו בזה בהלכות שבת פי"ב בתחילתו בדברי אדמו"ר הזקן בקו"א סי' תצ"ה סק"ב) אבל בהוצאה הרי מוציא גוף האוכל ולא איכפת לן שיכול להוציא שאר דברים ג"כ.

וצריך ביאור למה לא הביא המגיד משנה הפסוק הנ"ל מהירושלמי?

ויש לומר בזה דלהפרי חדש וסייעתו דגבי שאר מלאכות אוכל נפש אומרים דאינו מותר אלא בגדר טעם וצריך שיהא בו צורך קצת.

אבל גבי הבערה והוצאה מותר אפי' שלא לצורך (יעוי' שער המלך ועוד) צריך פסוק מיוחד גבי הוצאה להסביר למה חלוק הוצאה משאר מלאכות יו"ט דמותר רק אם יש בהן צורך קצת אבל לדעת המגיד משנה דגם שאר מלאכות מותרות מדאורייתא גם אם אין בהן צורך לא צריך פסוק מיוחד גבי הוצאה דגם שאר מלאכות אוכל נפש מותרות שלא לצורך וכיון דהמלאכה היא בגוף האוכל שמוציא הרי היא ממילא כשאר מלאכות אוכל נפש דמותרות שלא לצורך ורק גבי הבערה שהמלאכה היא בהעצים או בהאש והאוכל מסתייע מזה דרך אגב צריך פסוק מיוחד למגיד משנה שיהי' בכלל מלאכת אוכל נפש ולא יהי' כבנין ואריגה וכו'.

3) וי"ל בזה דכיון דדין זה דהמבשל גיד הנשה ביו"ט דמותר מטעם מתוך, זהו המקור לשי' רש"י והמגיד משנה וסייעתם דמלאכות או"נ מותרות מדאורייתא אף שלא לצורך כלל - ראה לקו"ש חי"א עמ' 37 הערה 23 (והתוס' נדחקו בזה "כיון שהיה בדעתו לאכלו היינו צורך יו"ט) -

והרמב"ם סב"ל לפי שיטת הפרי חדש ואדמו"ר הזקן דמותר רק לצורך - לא נחית הרמב"ם לפרש דין שאינו נוגע כ"כ להלכה למעשה שיבשלו גיד הנשה.

וגם דין שיכול להטעות הלומדים שיסברו שמלאכות או"נ מותרות גם שלא לצורך כלל כדעת המגיד משנה ורש"י.

4) עי' באריכות לקו"ש חי"א הנ"ל דבתחילה מסביר דלהשיטה דהיתר מלאכת או"נ היא בגדר טעם אינו מותר רק אוכל נפש לבד - ולשי' רש"י דמותר גם שלא לצורך כלל ושי' התוס' דמותר רק לצורך קצת שניהם סוברין דההיתר הוא בגדר סימן - אבל לבסוף מסביר דגם לדעת התוס' הנה ההיתר בגדר וטעם, יעו"ש בארוכה.

5) לכאו' פלוגתא זו הוה כעין המחלוקת גבי היתר פקו"נ בשבת אי הותרה או דחויה אבל ראה בלקו"ש חי"א הנ"ל עמ' 38 הערה 29, דגם להשיטה דההיתר הוא בגדר טעם הרי הותרה מטעם הצורך דאוכל נפש או הצורך קצת לצורך שמחת יו"ט.

וכפי שמציין שם לשון אדמו"ר הזקן בקו"א סתק"י סק"ב דודאי מלאכת או"נ הותרה לגמרי ביו"ט ואין אומרים יו"ט דחוי אצל מלאכת או"נ, יו"ט הותרה לגמרי לצורך אכילה.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות