E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

הקובץ הבא - קובץ מוגדל

יצא לאור אי"ה לכבוד

יום הבהיר י"א ניסן-חגה"פ ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ג' ניסן ה'תשע"ח

ש"פ כי-תצא - תשס"ז
גאולה ומשיח
ואם יעמוד מלך מבית דוד
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

אין לו בתחילה עדיין דין מלך

כתב הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ד): "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד". ובלקו"ש ח"ח עמ' 361 (בשוה"ג) כתב וז"ל: "יעמוד מלך: עכצ"ל שאין הכוונה ע"פ ב"ד של ע' ונביא (הל' מלכים פ"א ה"ג), וע"ד ראיית הרמב"ם (כאן ה"ג) אין הדבר כך שהרי רע"ק אמר על בן כוזיבא המלך שהוא המלך המשיח (ולא הי' שם נביא וכו') - כ"א ע"ד שכותב על בן כוזיבא המלך", עכ"ל. ובחכ"ג עמ' 205 (בהוצאה הראשונה, ובדפוסים הבאים הוא בעמ' 197) בשוה"ג כתב וז"ל: "ברמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד "ואם יעמוד מלך כו'", וראה לקו"ש ח"ח (עמ' 361 בהערה) שעכצ"ל שאין כוונת הרמב"ם שבשעת העמידה תיכף יש לו דין מלך, ע"ש", עכ"ל.

בי"ד הגדול ונביא אם מעכב בדיעבד

והנה בהל' מלכים פ"א ה"ג (שצויין בההערה) כתב הרמב"ם: "אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו" וכבר עמדו המפרשים דמהו כוונתו במ"ש "בתחילה"?

ובס' 'תורת המלך' רצה לפרש כוונתו דזהו רק דין דלכתחילה אבל אינו מעכב, היינו דאין זה דין בעצם המינוי, אלא מצוה נפרדת להמליכו ע"פ סנהדרין ונביא, וגם אם נתמנה בלי בי"ד ונביא יש עליו דין מלך, אבל מסיק לומר דאין לומר כן אלא מעכב אפילו בדיעבד, שהרי בהל' סנהדרין (פ"ה ה"א) כתב סתם: "אין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" ולא כתב "בתחילה", משמע שזה מעכב אפילו בדיעבד.

אמנם יש מחלקים דרק בי"ד של ע"א מעכב, אבל נביא לא, ועיקר ראייתם הוא מהא דמצינו מלכים גם בבית שני כשכבר פסקה נבואה כמו מלכי חשמונאים וכו', וכן משום קושיית הרמב"ן בפירושו עה"ת (שופטים יז, טו), שהקשה דכיון דמינוי מלך הוא עפ"י נביא, אם כן מה טעם הוצרך התורה להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", הלא ה' לא יבחר בנכרי? ומזה גופא הוכיח הרמב"ם דכיון שהוצרך התורה להזהיר שלא לתת לאיש נכרי מוכח דבדיעבד חל דין מלך גם בלי נביא, ובזה מתורץ מה שמקשים על הרמב"ם דלמה בהל' מלכים כתב "בתחילה" ובהל' סנהדרין (פ"ה ה"א) כתב סתם: "אין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" ולא כתב "בתחילה"? ולהנ"ל ניחא דבהל' מלכים שהזכיר גם נביא כתב "בתחילה" כיון דנביא אינו מעכב, אבל בהל' סנהדרין שהזכיר רק בי"ד של ע"א, כתב סתם כי זה מעכב אפילו בדיעבד, וכ"כ בס' 'משפט כהן' (עניני א"י) סי' קמד, ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ב סי' כח, ועי' גם שו"ת דברי יציב (חחו"מ סי' צד) שהביא קושיית הרמב"ן וכתב על דבריו די"ל דרק לכתחלה צריך על ידי נביא, ואם אין נביא די בב"ד של ע"א, ולהם אמר הכתוב לא תוכל לתת עליך איש נכרי, ויש לפרש בלשון הרמב"ם הנ"ל אין מעמידין מלך בתחילה, שכוונתו בזה שרק לכתחלה אין מעמידין אלא וכו' וע"פ נביא, אבל אין זה לעיכובא וכשאי אפשר ע"י נביא סגי בסנהדרין בלבד עכ"ד, ובס' 'אגרות הגרי"ד הלוי' (עמ' רסו) נסתפק בדעת הרמב"ם אם נביא מעכב בדיעבד ומלכים בבית שני היו רק מדרבנן, או דבדיעבד אינו מעכב עיי"ש.

[או יש לומר באופן אחר קצת, דסב"ל להרמב"ם דאם יש נבואה, הנביא מעכב גם בדיעבד, אבל אם ליכא נבואה שכבר פסקה אינו מעכב, וכן משמע מתירוצו של הרמב"ן שם וז"ל: "אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם" עכ"ל, וראה בס' 'חק ומשפט' הל' סנהדרין שם שכ"כ בדעת הרמב"ם.]

איברא, בדעת הרבי מוכח בפשיטות דסב"ל דגם בדיעבד שניהם מעכבים, דאי נימא דבדיעבד אינם מעכבים, למה כתב כנ"ל דכשיעמוד מלך וכו' אין עליו עדיין דין מלך כיון דליכא בי"ד ונביא, הלא בדיעבד אינם מעכבים, ואפ"ל הטעם כמו שהקשה בס' 'עמוד הימיני' (סי' ז) דקשה לומר כן דנביא אינו מעכב כיון שבשני המקומות נקט אותו הלשון "אין מעמידין", א"כ איך אפשר לומר שבמקום אחד מתכוון ללכתחילה ובמקום שני לבדיעבד, [והפירוש ב"בתחילה" יש לפרש באופן אחר], ועוד כיון שבהל' מלכים כלל ב' הדברים ביחד בי"ד ונביא, משמע שלשניהם דין אחד ואין לחלק ביניהם עיי"ש1.

ועי' גם לקו"ש חכ"ה עמ' 112 בהערה 68 שכתב וז"ל: "ומלכות דבית חשמונאים - ראה רמב"ם ריש הל' חנוכה "העמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל כו' עד חורבן השני" - לכאורה אי"ז גדר מלך גם לא דשאר שבטי ישראל לדעת הרמב"ם2 שהוא דוקא כשנביא העמיד מלך, שלא היו בבית שני, וראה רדב"ז הל' מלכים פ"ג ה"ח. וצ"ע". עכ"ל, דמוכח גם הכא דנקט הרבי דנביא מעכב גם בדיעבד. (אלא דמדברי הרדב"ז שם משמע דאם הסכימו עליו כל ישראל חל עליו דין מלך גם בלי נביא עיי"ש).

בי"ד ונביא רק במלך חדש

אמנם רוב המפרשים פירשו כוונת הרמב"ם במ"ש "בתחילה" דבעינן בי"ד ונביא רק באופן שאין המלוכה מגיע אליו מדין ירושה, כמו ביהושע שאביו לא הי' מלך וממנו התחיל המלכות דאותה משפחה, וכן הי' בשאול ודוד שהיו מלכים ראשונים לישראל, וכן אם פסקה מלכותם ובאים להמליך ממשפחה אחרת, אותו מלך נקרא מלך בתחילה, ורק בזה צריך בי"ד ונביא, אבל כשאינו "בתחילה" כגון כשיורש המלוכה מאביו ומכח אבוה קאתי אינו צריך בי"ד ונביא, וע"ד שפסק הרמב"ם בהי"ב שם דמלך בן מלך אי"צ משיחה.

אלא דגם לפי"ז לכאורה יל"ע, שהרי עמידת מלך זה דאיירי ביה הרמב"ם הרי הוא "מבית דוד", וא"כ המלוכה באה לו מכח ירושה, וא"כ שוב צריך לומר שיש לו דין מלך אפילו בלי בי"ד ונביא, ולמה סבירא ליה להרבי דכיון שלא נתמנה ע"י בי"ד ונביא אין לו עדיין דין מלך?

ועי' 'חסדי דוד' (סנהדרין פ"ד אות ג) שהקשה קושיא הנ"ל דלמה בהל' מלכים כתב "בתחילה" ובהל' סנהדרין (פ"ה ה"א) כתב סתם ד"אין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" ולא כתב "בתחילה"? עוד קשה דמהל' סנהדרין משמע דצריך רק בי"ד ואי"צ נביא? ותירץ דבהל' מלכים איירי במלך חדש ושם צריך בי"ד ונביא, משא"כ בהל' סנהדרין איירי במלך יורש, ובזה אי"צ נביא רק בי"ד בלבד, וכ"כ גם בס' 'היכל מלך' הל' מלכים פ"א שם.

יורש המלוכה אם צריך בי"ד

ובס' 'אבות הרא"ש' (להג"ר רחמים יצחק פאלאג'י על אבות דר"נ), בקונטרס 'שמן הראש' (כה, ג בד"ה ומאחר עלות) האריך להקשות על דבריהם, דממ"נ אם אמרינן דכיון שבא בירושה אי"צ נביא, א"כ גם בי"ד של ע"א אינו צריך, דהרי הרמב"ם למד ב' הדברים מיהושע ושאול ודוד וא"כ מה לי נביא ומה לי בי"ד הגדול? ובקרית ספר (הל' סנהדרין שם רפ"ה) כתב בהדיא דהדין דצריך בי"ד של ע"א נלמד מיהושע ושאול ודוד, וא"כ בבן הבא מכח ירושה מאביו ליכא ילפותא משם וא"כ גם בי"ד אי"צ? וביאר דהא שלא כתב הרמב"ם גם בהל' סנהדרין "בתחילה" - אף דגם הדין דבי"ד של ע"א אי"צ ביורש - ה"ז משום ששם לא בא דין זה אלא בדרך אגב בהדי דאזיל ומונה כל דבר דבעינן בי"ד של ע"א, לכן לא דק שם לכתוב "בתחילה" ולכן לא כתב שם שצריך גם נביא, ורק בהל' מלכים דייק לכתוב "בתחילה" וכן שצריך גם "נביא" כיון ששם עיקר מקומו.

[וראה ב'התורה והמדינה' קובץ ד (עמ' סא) שכ"כ גם הרב בנימין רבינוביץ תאומים, שלכן לא הזכיר הרמב"ם שצריך נביא בהל' סנהדרין, כיון ששם לא בא לפסוק הלכה מה שצריך למינוי מלך, אלא הוא מונה כל הדברים שצריך סנהדרין, וראי' לזה שהרי גם בדין אין מוסיפין על העיר והעזרות לא כתב שם אלא ע"פ סנהדרין, ובהל' בית הבחירה (פ"ו הי"א) כתב מפורש שצריך גם מלך ונביא, וכן בדין מלחמת הרשות לא הזכיר בהל' סנהדרין אלא בי"ד של ע"א, ובהל' מלכים פ"ה ה"ב כתב שצריך גם מלך].

והנה בקושיית אבות הרא"ש דמהיכי תיתי לחלק ביורש שצריך בי"ד ולא נביא? עי' בס' 'מלכות בית דוד' (סי' ה) דסב"ל ג"כ דמלך בתחילה צריך תרתי, ובן מלך צריך רק בי"ד של ע"א, ומבאר טעם החילוק ע"פ מ"ש בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' יב וז"ל: "הנה הרמב"ם פ"א ממלכים [ה"ז] שפתיו ברור מללו שהמלכים וכל מינויי ישראל המה בירושה מאבות לבניהם אחריהם, והוא מש"ס ערוך כתובות ק"ג ע"ב ויליף ליה מקרא ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור, ולכאורה צ"ע קצת מש"ס ריש ר"ה (ב, ב) דאמרינן גבי מלכי ישראל מניסן מנינן לא צריכא דאימנו עליה מאדר ומלך בן מלך הוא וכו' יע"ש, משמע מהא דאפילו מלך בן מלך בעי מנין ואפילו מנין לא מהני לי' עד דקם בניסן, ואי ס"ד מלכות הוה בירושה וא"כ מכי מת אביו ירית לי' מלכותא ממילא ככל ירושה דממילא, וי"ל דלאו ירושה ממש כמלכי או"ה שהארץ להם ומורישים לבניהם יהי' חכם או טפש, ובמלכי ישראל אינו כן שהנחלה אינו שלו רק הכסא יגדיל, ואי ממלא מקום אבותיו וראוי לכך אז יורש אפילו איכא אחריני דעדיפא מיני', אבל אי אינו ממלא מקום אבותיו יבואו אחרים וישמשו תחתיו, ויעיין הגהת מיימוני פ"א ממלכים שם, וע"כ בעי מינוי למלך בן מלך והקמתו על כסא ממלכתו, ומשו"ה אמרינן בש"ס ר"ה הנ"ל דלא מנינן לי' מאדר מיד דבעי בדיקה3 אי ראוי והגון למלכות או לא, ומ"מ אי ממלא מקום אבותיו לא הוה כפנים חדשות ממש אלא כירושה", עכ"ל.

ומבאר שהבירור אם הוא ממלא מקום אבותיו בחכמה ויראה ואם הוא ראוי למלך נעשה ע"י בי"ד של ע"א, ולכן סב"ל להרמב"ם דגם בבן מלך [דאיירי בהל' סנהדרין] צריך בי"ד של ע"א, משא"כ הא דבעינן נביא הוא בכדי להודיע שה' בחר בו, כדאיתא בספרי פ' שופטים עה"פ שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' (כדהובא במגדל עוז שם, ועי' לח"מ ועוד) וזה אינו צריך, כיון שכבר הי' בחירת ה' באביו עיי"ש. וכ"כ גם בס' 'שערי טהר' ח"ח עמ' רכט (ד"ה לכן) שזהו ענין המינוי בבן מלך לברר אם ממלא מקום אבותיו וכו' עיי"ש. דלפי שיטה זו יוצא דגם מלך זה דאיירי ביה הרמב"ם שהוא מבית דוד, צריך עכ"פ מינוי ע"י בי"ד הגדול, ולפ"ז לכאורה הי' אפ"ל דא"ש מ"ש הרבי, דעכצ"ל דבתחילה אכתי אין לו דין מלך, כיון דליכא עדיין בי"ד של ע"א.

אבל לפי האמת אין לומר כן, שהרי בההערה נקט גם החסרון דאין שם נביא, והדגיש דבבן כוזיבא לא הי' שם נביא, וא"כ מוכח מזה דסב"ל שיש צורך גם לנביא, ואין זה רק משום חסרון בי"ד.

ועוד, דבכלל לא מסתבר לומר כדבריו דלברר אם הוא ממלא מקום אביו וראוי לכך, צריך ע"ז בי"ד הגדול דוקא, וידועים דברי הגרי"ז בהל' סנהדרין שם שביאר דבדברים שצריך בי"ד הגדול ישנם ב' אופנים: א) דעצם חלות הדבר צריך בי"ד בעצם דינם, כגון במינוי מלך. ב) בדבר השייך לכל ישראל צריך בי"ד הגדול כי הם המייצגים כלל ישראל, אבל לא צריך שם בי"ד מצ"ע, ולפי"ז תירץ קושיית הלח"מ ועוד, דלמה לא מנה הרמב"ם בהל' סנהדרין, גם הדין דאין מעמידים כהן גדול אלא בבי"ד של ע"א? ותירץ ע"פ הנ"ל דרק במינוי מלך צריך בי"ד בעצם, אבל במינוי כה"ג אי"צ בי"ד בעצם רק משום שהם מייצגים כלל ישראל עיי"ש4, אבל דוחק לומר כמ"ש בס' 'מלכות בית דוד', שצריך בי"ד הגדול בבן מלך בכדי לברר אם הוא ראוי למלוכה או לא.

אם הרמב"ם "או או" קתני

עוד יש להוסיף, דב'אבות הרא"ש' שם בהמשך דבריו (כט, ג) הביא לשון הרמב"ם בפיהמ"ש כריתות (פ"א מ"א) שכתב שם בתו"ד: "או שמנוהו הסנהדרין או נביא" דמשמע דסגי בחד מינייהו, וא"כ גם במ"ש בהל' מלכים "אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא" כוונתו או לבי"ד או לנביא עיי"ש, ואי נימא כדבריו ודאי אין לומר כנ"ל דמלך בתחילה צריך תרתי, ובן מלך צריך רק בי"ד כיון דגם מלך בתחילה צריך רק אחד מהם, וא"כ נמצא דבן מלך היורש אי"צ לא לבי"ד ולא לנביא, וא"כ אכתי צריך ביאור למה סב"ל להרבי בהך מלך דאיירי ביה הרמב"ם מבית דוד אין לו עדיין דין מלך כיון דליכא בי"ד ונביא?

אלא דנראה לדחות ראייתו מפיהמ"ש דכריתות, דהרי שם איירי הרמב"ם באופן ש"אירע סכסוך וקטטה בזרע דוד אי זה איש למנות אם פלוני או פלוני, והיתה אחר כך הסכמת הכל על אחד מהם, או שהלכו הרוב אחריו, או שמנוהו הסנהדרין או נביא או כהן גדול, או שהושגה המלכות לאחד מהן באיזה אופן שיהיה, הרי זה נמשח בשמן המשחה כדי להפסיק הקטטה והמלחמה ולסלק המחלוקת וידעו ההמון שזה הוא משיח ה' שייראוהו", ושם הרי סב"ל להרמב"ם (כדלקמן) שלא נתבטלה הירושה והמינוי, ורק צריך משיחה לסלק המחלוקת בלבד, לכן בזה שפיר מספיק שנתמנה באיזה אופן שהוא, אבל במקום שיש מינוי חדש - מינוי גמור, בזה סב"ל להרמב"ם דבעינן תרתי כדמשמע פשטות לשונו בהל' מלכים, ובהכי ניחא גם מה שהקשו בכ"מ, למה לא כתב בהל' מלכים שמתמנה ע"י כהן גדול וכו', כמ"ש בפיהמ"ש? ולהנ"ל ניחא.

מלך המשיח אם צריך משיחה

ואפשר לומר בזה, דהנה כתב הרמב"ם (כנ"ל) דמלך בן מלך אי"צ משיחה אלא אם כן היתה שם מחלוקת, וידוע ספיקת המנ"ח (מצוה קז) אם מת המלך והניח בן והיתה עליו מחלוקת ולא נמשח עדיין, ואחרי זה מת והניח בן ולא היתה עליו מחלוקת, צ"ע אם צריך משיחה דהוי כמו מלך ראשון דאינו יורש מכח אביו, דגם אביו הי' צריך למשיחה ולא עדיף הבא מכחו, או אפשר דהירושה ממשמשת והוא ירית מכח אבוה דאבא, וכיון דעתה הוא שלום אי"צ משיחה עוד, וממשיך דלכאורה נראה דמלך המשיח שמקוים אנו שיתגלה ב"ב, כיון דיהי' מזרע שלמה דור אחר דור, א"כ המלכות ירושה לו מעת שפסקה מלכות ואין צריך משיחה, אעפ"י שפסקה המלכות בעוה"ר כמה דורות, מ"מ אין זה מפסיק ירושה, אך אם נאמר דהבא מכח מי שצריך משיחה הוא ג"כ צריך משיחה, א"כ תיכף שמרדו ישראל ברחבעם ולא קבלו עליהם מלכות א"כ אפילו אם היו רחבעם וזרעו מלכים היו צריכים משיחה למלוכה על כל ישראל, א"כ גם מלך המשיח מזרעו יהי' צריך משיחה אף ששלום ואמת יהיו בימיו לכל ישראל, ובמצוה תצז ציין המנ"ח למצוה הנ"ל, אלא ששם נסתפק בסגנון אחר אם מלך המשיח צריך משיחה כיון שהמלכות בטלה כמה שנים בעוה"ר, או אפשר דמ"מ דינו כמלך בן מלך ואי"צ משיחה עיי"ש, ולפי"ז י"ל דנקט הרבי כהך צד של המנ"ח דמלך המשיח יצטרך למינוי חדש כיון שבא מכח מלך שהי' צריך משיחה מפני המחלוקת.

אלא שכבר נת' בס' 'ימות המשיח בהלכה' (סי' יב) דנראה דזה תלוי בפלוגתת רש"י והרמב"ם בהא דבן מלך צריך משיחה כשיש מחלוקת, דבגמ' כריתות (ה, ב), והוריות (יא, ב), ילפינן זה ממ"ש (דברים יז, כ): "הוא ובניו בקרב ישראל" בזמן ששלום בישראל, ופירש"י דבזמן ששלום בישראל הוי המלכות ירושה ולא בעי משיחה, אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה כבתחילה, אבל הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"א הי"א ופ"א מהל' מלכים שם) כתב דאם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזה מלך לבדו, ונתבאר באחרונים דלדעת רש"י כשיש מחלוקת בטל דין ירושה וצריך משיחה כמו בהקמת מלך חדש, אבל לדעת הרמב"ם אין שום שינוי בדין ירושת המלכות והמשיחה היא רק לסלק המחלוקת, וכדאיתא בלקוטי שיחות חכ"ה חיי שרה ג בארוכה, ובהערה 19 ציין לשו"ת דברי נחמי' אהע"ז סי' מח ועוד בכ"מ.

דלפי"ז י"ל דלדעת רש"י דע"י מחלוקת נתבטל דין הירושה, וממילא י"ל דצריך בן בנו וכן מלך המשיח משיחה דהוה כהקמת מלך חדש, משא"כ לדעת הרמב"ם דליכא שום שינוי בדין ירושה והמשיחה הוא רק לסלק המחלוקת, במילא י"ל במלך המשיח שלא יהי' שום מחלוקת אי"צ משיחה5. וראה בס' 'כבוד מלכים עטרת פז' עמ' רכו הערה 19. ורשימות חוברת יא (עמ' 14), וא"כ נמצא לפי"ז דלשיטת הרמב"ם שלא נתבטל המינוי אי"צ גם לנביא ובי"ד?

גם טעמו של המנ"ח (במצוה תז) מפני שהמלכות בטלה כמה שנים יש לומר רק לגבי משיחה דכיון שעכשיו מתחדש ענין המלוכה י"ל שצריך למשיחה להודיע לכל שהוא מלך, אבל לכאורה אין צריך משום זה מינוי חדש ע"י בי"ד וכו', כיון דסו"ס יש בזה ענין הירושה.

ועי' בס' 'הדרת מלך' (הל' מלכים פ"א הי"ב) שכתב בנוגע למלך המשיח דאפילו לדעת הרמב"ם יהא צריך משיחה, דעד כאן לא נימא דהמשיחה הוא רק בכדי לסלק המחלוקת וליכא שום חסרון בעצם המינוי שלכן י"ל דאצל בן בנו דליכא מחלוקת אי"צ משיחה, זהו רק כשהוא משום מחלוקת, אבל ברחבעם שעפ"י נביא נקרעה המלכות ממנו מעשרת השבטים, נמצא שנתבטל ממנו עצם המינוי על עשרת השבטים, ולכן מלך המשיח שימלוך על כל ישראל, ה"ז גם לפי הרמב"ם כמינוי חדש ולכן יצטרך משיחה עיי"ש.

יש לחלק לדעת הרמב"ם בין משיחה למינוי

אבל עי' בס' 'ימות המשיח בהלכה' שם שהובא דברי החינוך (מצוה תצז) שהקשה דלמה נמנה מצות מינוי מלך מצוה לדורות הרי משנמשח דוד נסתלקה זאת המצוה מישראל שלא יהי' להם למנות עוד מלך כי דוד וזרעו נשיאים עליהם לעד, עד כי יבא שילה שיהי' מזרעו מלך לעולם ב"ב עיי"ש, ומשמע דסב"ל דבמלכות בית דוד אי"צ עוד מינוי לעולם, ונת' זה ע"פ מ"ש בלקו"ש חכ"ח פ' קרח ב' בביאור דברי הרמב"ם (הל' מלכים שם ה"ז-ח) דכיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם כו' ועיקר המלכות לדוד וכו', דענין המלוכה אפשר להיות בב' אופנים: א) ע"י ההנהגה בפועל במלוכה אשר יוציאם ואשר יביאם וכו' שזהו דבר נוסף על עצם מציאותו. ב) עצם מציאותו הוא מלך וזה אינו תלוי עם הנהגת המלוכה בפועל, וזהו החידוש במלכות בית דוד שזכה לכתר מלכות, שמציאותו בעצם נעשה למציאות של מלך אפילו בדליכא הנהגת המלכות בפועל, וזכה בזה לו ולבניו עד עולם ולכן ה"ז ענין נצחי עיי"ש בארוכה, וראה גם בח"ל פ' חיי שרה ג' בענין זה.

שלפי"ז אפ"ל גם בביאור דברי החינוך, דסב"ל דאף כשנקרעה המלוכה ברחבעם במלכות בית דוד משאר השבטים, הנה זהו רק בנוגע לההנהגה בפועל שלא הי' מלך עליהם, אבל בנוגע לעצם מציאותם הנה גם אז יש בהם מציאות דמלכות על כל ישראל, ולכן סב"ל להחינוך דלעולם אי"צ בהם מינוי חדש, כיון דאפילו בזמן הגלות יש ענין המלוכה אצלם, עיי"ש בארוכה, וא"כ אפילו נימא שצריך משיחה6 י"ל - לפי הרמב"ם - דזהו משום דבטלה ענין המלוכה וכו' וצריך להודיע שהוא מלך, אבל אכתי י"ל שאין זה מינוי חדש, ולא צריך בי"ד ונביא, ולמה נקט הרבי בפשיטות שהוא צריך? ואולי אפ"ל דסב"ל דכיון דהנהגת מלוכה בפועל נתבטל, ממילא נתבטל המינוי לגמרי וצריך מינוי מחדש ויל"ע.

עוד יל"ע במה שכתב הרבי גם "בי"ד של ע'", דמאן יימר לן שעדיין לא יהיו סנהדרין בעת עמידתו, שהרי שיטת הרמב"ם היא (הל' סנהדרין פ"ד הי"א) שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותן הרי אלו סמוכין ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך אחרים, עיי"ש. ובפיהמ"ש סנהדרין פ"א מ"ג כתב בתוך דבריו: "שאני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יה' מסימניו, שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה ואח"כ יקרא לך עיר הצדק", וא"כ דילמא הי' עמידתו של מלך זה ע"י בי"ד של ע"א?7 ואף דהרמב"ם לא איירי הכא במלך המשיח דוקא, אלא כמ"ש אח"כ דאפשר שהוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים וכו', מ"מ מנלן לומר בפשיטות שאז לא הי' כבר שיבת הסנהדרין? ויל"ע בכל זה עוד.


1) ועי' בס' 'מהרי"ל דיסקין על התורה' פ' שופטים (קכה, א) שתירץ הקושיא למה לא הביא הרמב"ם הדין דתוספתא דאין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה? ותירץ דהרמב"ם לשיטתו אזיל דבעינן נביא, במילא לא הוצרך להביא דין זה, כי אם הנביא בחר בו ודאי אי"צ לבדוק אחריו דהנביא לא יאמר על פסול להנשא לכהונה להיות מלך עיי"ש, הרי מוכח מזה דסבירא ליה -למהרי"ל דיסקין - ג"כ דנביא מעכב גם בדיעבד.

2) ראה הביאור בזה בארוכה בגליון ריב עמ' ו ואילך, ע"פ מ"ש בס' 'יד נאמן' שלא הי' להם דין מלך מצד הגברא, אלא הנהגת המלוכה ללחום נגד אויביהם וכו' ואכמ"ל.

3) וראה בזה בשו"ת נוב"י מהדו"ק חו"מ סי' א ובשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' נט אות ד ועוד ואכ"מ.

4) וראה בזה בגליון ריח עמ' לא, ושכן משמע גם מלקו"ש חכ"ו פ' בא ואכ"מ.

5) וראה בקובץ 'בית אהרן וישראל' (גליון לז עמ' ק) שכתב בפשיטות דמלך המשיח בעי משיחה, דהרי יהואש ואחז נמשחו מפני המחלוקת, ואז כבר לא הי' שמן המשחה, ונמשחו בשמן אפרסמון, וא"כ בודאי צריך משיח משיחה גמורה בשמן המשחה, כיון שאצלם פסקה הירושה ונמשחו בשמן אפרסמון שאינו משיחה גמורה עיי"ש, אבל לפי המבואר בפנים בשיטת הרמב"ם דמשיחה בעת המחלוקת היא רק להודיע שהוא מלך וכו' אבל לא נתבטל הירושה יש לדחות ראייתו.

6) ראה לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 205 (197 במהדורות החדשות) בשוה"ג שהביא ספיקת המנ"ח, וציין להצפע"נ הוריות יא, ב, (שכתב שם שיצטרך משיחה), ושם דן הרבי מצד שמשיח יהי' "מלך", וגם "רב", א"כ אולי יצטרך סמיכה ולא משיחה עיי"ש.

7) ראה בס' ימות המשיח בהלכה (סי' יח) שגם הרמב"ם בס' היד סב"ל כן, וכדמשמע בלקו"ש ח"ט עמ' 105 הערה 74, ואין זה סותר למה שכתב בה"א דחוזרין כל המשפטים בימיו עיי"ש.

גאולה ומשיח
גדר נצחיות המצוות שמוכרח להתקיים בגשמיות
הרב יחיאל יעקב וילהלם
ביתר עילית, אה"ק

בלקו"ש חל"ד שיחה ג לפ' שופטים (סוס"ד) מבואר: "שכיון שהבטחת הגאולה היא פרט ממצות ערי מקלט, חל עלי' גדר נצחיות מצות התורה, אשר (א) מוכרח להתקיים בפשטות ובגשמיות, (ב) ובאופן שאין שייך בזה שינוי, כנ"ל".

ובס"ה: "הרמב"ם . . בא להוסיף ענין חדש בחומר הדבר של "מי שאינו מאמין בו", דנוסף לזה ש"כופר בתורה ובמשה רבנו" מפני ש"התורה העידה עליו" - הרי הוא גם "גורע" א' ממצות התורה שהרי לדעתו פרט זה של מצות ערי מקלט לא יתקיים, וחל עליו מ"ש הרמב"ם (מלכים פי"א ה"ג) "הרי זה ודאי בדאי רשע ואפיקורוס".

והנה מה שאומר שגדר נצחיות מצות התורה הוא ש"מוכרח להתקיים בפשטות ובגשמיות", צ"ע לכאו', דמה שמצינו (כנז' בשיחה) הוא שאין להוציא המצוות מפשוטן "וכל המוסיף כו' והוציא הדברים של מצות מפשוטן הרי זה ודאי בדאי רשע ואפיקורוס", אבל לא שאכן המצוה חייבת להתקיים בפועל ממש.

והחילוק הוא פשוט: לדוגמא, מי שיאמר ש"הציווי שנצטוינו לסקול את העוברים על מקצת המצוות" (מ"ע רכט), אין הכוונה לסקילה כפשוטה, כ"א לסקילה רוחנית וכדו', ה"ה מוציא הדברים של מצות מפשוטן ו"הרי זה ודאי בדאי רשע ואפיקורוס". אבל מי שיאמר ש(כוונת המצווה היא אמנם לסקילה כפשוטה, אבל) יתכן ומצוה זו לא תתקיים אף פעם, משום שאולי לא יהיה מצב כזה, שיעברו על עבירות אלה (וראה גם מכות (ז, א) אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם), פשוט שאינו "רשע ואפיקורוס".

ועפ"ז אינו מובן מה ההכרח מצד גדר נצחיות מצות התורה לומר שבודאי יתקיים בפועל הפרט ממצות ערי מקלט ד"ירחיב ה"א את גבולך", מאחר ואפ"ל שרצון ה' (באופן נצחי) הוא שבמידה ו(נזכה ו)יהיה מצב של "ירחיב ה"א את גבולך", אזי "ויספת לך עוד שלש ערים" בפשטות ובגשמיות, אבל לא שמוכרח שיהי' (וכעי"ז מבואר בסהמ"צ להרמב"ם מ"ע קפז).

[אלא שהרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ב) הוכיח שההבטחה דירחיב ה"א את גבולך "מוכרחת להתקיים" - לא מצד "נצחיות מצות התורה" - אלא מצד הסברא ש"לא צוה הקב"ה לתהו" (ובס' מראי מקומות לרמב"ם לא מציינים מקור לסברא זו, (ואדרבה, בשיחה שם בהע' 4 מק' ע"ז מסנהדרין עא, א), ואף שהוא מילתא דמסתברא, אולם ודאי שאינו מיסודי התורה, שהאומר אחרת יהי' כופר בתורה ובמשה רבנו)]. וצ"ב.

גאולה ומשיח
מינוי
הרב איסר זלמן ווייסברג
טורונטו, קנדה

בגליון תתקמב (עמ' 4 ואילך) הביא הגראיב"ג שליט"א דברי רבינו (בלקו"ש חט"ז שיחה ג לפ' תרומה, עמ' 304 הע' 49) דמזה שהביא הרמב"ם בריש הל' מלכים הברייתא המובא בסנהדרין (כ, ב) ובספרי "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך כו' ולהכרית זרעו של עמלק כו' ולבנות בית הבחירה כו'" מוכח דס"ל להרמב"ם דסדר זה נאמר לדורות ג"כ (ואולי גם לעיכובא - לקו"ש שם הע' 28) והביא שכ"כ בס' 'דרישת ציון' ובס' 'שושן עדות', והביא עוד מס' 'עיר הקודש והמקדש' שהק' ע"ז מהא דאיתא במדרש (ב"ר ס"ד) דבימי ר' יהושע בן חנניא גזרה מלכות הרשעה שיבנה ביהמ"ק וכו', והרי לא הי' אז מלך בישראל (וגם לא מחיית עמלק). והביא לתרץ מס' 'עבודה תמה' דלא הי' זה ברצון חכמים כ"א גזירת המלכות. והעיר הגאון הנ"ל דמדברי רבינו ל"מ כן.

עוד הק' בס' 'עיר הקודש והמקדש' מהא דבית שני נבנה בלי מלך (אבל מחיית עמלק הי' קודם בנין בית שני בימי מרדכי ואסתר), ורבינו ג"כ עמד ע"ז (שם הערה 49) וכותב "אולי י"ל דאין צריך כיון שהוא המשך דביהמ"ק הא'". ולא הבנתי, הרי להרמב"ם בנו בית שני "כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל" (הל' ביהב"ח פ"א הי"ד) וא"כ הוא שילוב בית ראשון ובית שלישי, ולמה קובע רבינו שלענין התנאים של העמדת מלך ומחיית עמלק חשובה היא בית שני כהמשך בית ראשון. וגם להרמב"ם כל הבתי מקדש מהמשכן עד בית שלישי נכללים במ"ע ד"ועשו לי מקדש" ומאי נפק"מ בית שני משלישי לענין הצורך במלך.

וממשיך רבינו בהערה שם "ולהעיר מרמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ז "כיון שנמשח דוד וכו' והרי המלכות לו ולבניו כו'". והגראיב"ג פי' דכוונת רבינו ע"ד מש"כ בס' הר הקודש דזרובבל בן שאלתיאל שהי' מבית דוד הי' פחת יהודה ונשיא, ודי בזה לקיום ההלכה דהעמדת מלך קודם לבנין ביהמ"ק. ולא הבנתי, דהרי הרמב"ם הביא הך ברייתא דשלש מצוות וכו' כמקור לעיקר מצות מינוי מלך בריש הל' מלכים שם ובספה"מ מצוה קעג, ובודאי דהמ"ע של "שום תשים עליך מלך" לא מתקיים כ"א ע"י מלך ממש, וא"כ דין העמדת המלך הדרוש לפי רבינו לדורות קודם בנין ביהמ"ק מהך הלכתא ד"שלש מצוות וכו'" ודאי דהוא מותנה עם קיום המ"ע ד"שום תשים גו'", ואינו מתקיים ע"י מינוי של נשיא מבית דוד. ולענ"ד אין כוונת רבינו בהערה 15 לתרץ הקושיא מבית שני עפ"ד הרמב"ם בה"ז וה"ט, כ"א "להעיר" דאחרי שמלכות ב"ד נמשך לעולם, א"כ גם בבית שני הי' "ענין" של מלכות, ומ"מ אי נימא דהעמדת מלך הוא לעיכובא, ודאי דלא נתקיים ע"י מינויו של זרובבל כפחת יהודה.

ובהערה 49 שם כתב רבינו "וכ"ה הסדר בג' מצוות אלו בבנין בית השלישי כברמב"ם רפי"א מהלכות מלכים כו' יעמוד מלך כו' וילחום מלחמת ה' (סתם - כולל מלחמת עמלק ולאחר הכרתת זרעו כו' ומצב דמנוחה-) כו' 'אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו' - אז - 'ובנה מקדש במקומו'". ולא הבנתי, דמהיכי תיתי ד"מלחמת ה'" מחייב ג"כ מלחמה בעמלק. ואין לומר דהדיוק הוא מהלשון "כל האומות שסביביו", והרי עמלק יושב בסביבות ארה"ק, דהרי אחרי שבלבל סנחריב את כל האומות לא נמצא גוי וממלכת עמלק בסביבות ארה"ק כ"א מפוזר ומפורד בין העמים, ומנא לן דאז בזמן הגאולה יצירו את ישראל ממקום פזוריהם ויצטרך משיח להלחם עמהם.

ובפשטות מקורו של הרמב"ם שמשיח לוחם מלחמות הוא הנבואות אודות מלחמת גוג ומגוג ביחזקאל (לח) (ובזכרי' יב-יד, ובעוד כמה מקומות בנ"ך), ושם מוזכר כו"כ גוים המצטרפים עם גוג וחיילותיו ולא נזכר עמלק. ובתרגום יונתן סוף בשלח "וישיצי יתהון לתלתי דריא מדרא דעלמא דין ומדרא דמשיחא ומדרא דעלמא דאתי", הרי מפורש דלא ימחה עמלק עד "עלמא דאתי" והיינו זמן רב אחרי ביאת המשיח, וכ"ה במכילתא שם "ר' יהושע אומר מדור אלו חיי העולם הזה, דור אלו חיי העוה"ב". ושם לפנ"ז "ר"י אומר אימתי יאבד שמם של אלו בשעה שתעקר ע"ז ועובדי' ויהי' המקום יחידי בעולם וישב הקב"ה על כסא מלכותו לעולם ולעולמי עולמים וכו'" (גי' הגר"א), והרי אי"ז בתחילת הופעת מלך המשיח. וגם המחי' שיתקיים בדור של משיח, משמע דאי"ז בתחילת התגלותו כ"א במשך כל הדור, ושם להלן "ר"א אומר מדורו של משיח שהן ג' דורות וכו'", משמע שהמחי' ימשך כל משך זמנו של משיח. ואיך זה מתאים עם שיטת רבינו דבהך דינא דשלש מצוות וכו'" נאמר (ואולי גם לעיכובא) דמחיית עמלק קודם לבנין הבית, דמהו המקור שיקיים מלך המשיח מצוה זו קודם בנין בית השלישי.

והנה לענין בית ראשון כתב רבינו בהערה 41 שם "לפני מקדש ראשון לא נמחה זרעו של עמלק, ראה שמואל א כז, ח-ט. ל, יז. וראה ב"ב כא, סע"א ואילך, ובחדא"ג סנהדרין וכו'". והנה בשמואל שם מובא שדוד לחם נגד עמלק בזמן שברח משאול, וזה הי' קודם שנתמנה למלך וא"כ לא הי' זה בתור קיום ההלכה ד"שלש מצוות וכו'" ולא הביא זאת רבינו כ"א להעיר שלא נמחה אז עמלק, כי מפורש שם (ל, יז) "ולא נמלט מהם איש כי אם ארבע מאות איש גו'". ושוב הביא מב"ב (כא, א), ושם מובא הכתוב (מ"א יא, טו-טז) "ויהי בהיות דוד את אדום גוי ויך כל זכר באדום . . עד הכרית כל זכר באדום". (והוא המלחמה הנזכרת בשמואל ב ח, יג, ובדברי הימים א יח, יב, ולפי הרד"ק שם גם בתהלים ס).

והנה אף דנאמר שם שהמלחמה הי' באדום (ולהרד"ק גם בארם), מ"מ בגמ' ב"ב שם מבואר דדוד הקפיד על יואב שהרג רק הזכרים "מאי טעמא עבדת הכי (שלא הרגת את הנקבות. רש"י) דכתיב תמחה את זכר עמלק כו'". ומשמעות הש"ס היא דאף דבקרא אדום כתיב, הכוונה היא לעמלק, ולפי המהרש"א בסנהדרין שם זהו המקור שדוד קיים מצות מחיית עמלק קודם בנין המקדש.

אולם המהרש"א בב"ב שם פי' הסוגיא באופן אחר באופן שלא היתה זאת מלחמת עמלק. והרמב"ן בסוף ספהמ"צ הביא מירושלמי ר"ה פ"א ה"א דהקב"ה הקפיד על דוד במלחמה זו "אמר לו הקב"ה אני אמרתי אל תתגר בם ואתה התגרית בם". הרי דלא היתה זה מלחמת עמלק כלל לשי' הירושלמי. ואף די"ל דמ"ד ד"ג' מצוות נצטוו וכו'" ס"ל דאכן היתה זו מלחמת עמלק, מ"מ עפ"י מה שיתבאר לפנינו אין אנו צריכים לאפושי פלוגתא.

ונראה בזה עפמש"כ רבינו שם בהערה 44, ונרחיב הדברים קצת. דהנה בגמ' סנהדרין שם (ועד"ז בספרי שם) "ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה או להכרית זרעו של עמלק תחלה, כשהוא אומר [ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה"א מנחיל אתכם] והניח לכם מכל איביכם [מסביב וישבתם בטח] והי' המקום אשר יבחר ה"א [בו לשכן שמו] הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר "ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב (ש"ב ז, א), וכתיב ויאמר המלך אל נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית ארזים [וארון האלקים יושב בתוך היריעה]". והנה בפסוקים אלה לא מוזכר כלל עמלק. והמהרש"א פי' דכיון דגם אצל עמלק כתיב "והי' בהניח גו' (סוף פ' תצא)", א"כ משמע לי' להש"ס דגם הפסוק בפ' ראה דכתיב לשון "והניח" קאי בעמלק. ולבד מזה דעיקר חסר מן הספר ולמה לא מוזכר בש"ס "גזירה שוה" זו, הרי מלשון הכתוב "והי' בהניח ה"א לך מכל אויביך מסביב בארץ . . תמחה את זכר עמלק גו'", משמע ד"כל אויביך" הנאמר לפנ"ז (ועד"ז "על אויביכם" דפ' ראה) אינו כולל עמלק.

אשר לכן י"ל דאף דלשון הש"ס והספרי היא "ג' מצוות . . ולהכרית זרעו של עמלק", עיקר הך הלכתא אינו תלוי כלל במצות מחיית עמלק בעצם, דעיקר ההלכה היא דזמן בנין הבית היא לאחר מנוחה "מכל אויביך מסביב", אלא דזה ממילא דכיון דבזמן ביאתם לארץ בפעם הראשונה הי' אז עמלק יושב מסביב לארץ והיו רוצים להתגרות בנו, א"כ חל עליהם ג"כ חובת מלחמה קודם בנין הבית, אבל עיקר החיוב התלוי' בבנין הבית אינו מצות מחייתם מכח המ"ע דמחיית עמלק, דחובה זו היא חובת מחי', ולענין בנין המקדש עיקר החיוב הוא שיהי' מצב של שלום ומנוחה מאויבינו, ולענין זה לא דרוש מחי' שלימה כ"א ניצוח באופן שאינם יכולים להפריע מנוחתינו.

וממילא דאינו נוגע כלל אם דוד נלחם ומחה עמלק, דכיון דסו"ס העיד הקרא שהי' אז מצב של מנוחה, וזאת אומרת שלא הי' עמלק שום איום וסכנה להם, א"כ חל אז חובת בנין המקדש. ועד"ז לענין מלך המשיח, דאינו חייב ללחום דוקא בעמלק קודם בנין הבית, כ"א שיביא למצב של מנוחה גמורה מ"כל האומות שסביביו", יהיו מי שיהיו.

ועפ"ז נראה דעיקר הלכה זו לא נאמר כ"א בזמן שארץ ישראל וירושלים היא תחת ממשלת ישראל, דיסוד ההלכה היא דמצוה מן המובחר (או דגם הוא לעיכובא כנ"ל) שהמקדש יבנה כשממשלת ישראל היא תמימה ושלימה באופן דליכא שום איום של אויבים מסביב לה. אבל בזמן הגלות כשאין ירושלים תחת ממשלה עצמאית של בנ"י ליכא שום חיוב לקיים מצות מחיית עמלק לבדה שלא בתוך ובכלל מלחמה נגד כל אויב ואורב מבפנים ובמחוץ. דבהך ד"שלש מצוות וכו'" לא נאמר דמ"ע דמחיית עמלק קודם לבנין הבית, כ"א דהנחה גמורה מאויבים (כולל עמלק) קודמת. והרי בזמן הגלות כשאנו משועבדים לאומות העולם, אין שום מקום לחייב קיום מצות מחיית עמלק קודם מצות בנין המקדש, דהרי בין כך ובין כך נתונים אנו תחת שיעבוד הגוים, ואיננו במצב של מנוחה.

ומעתה אין אנו צריכים להמציא דחוקים לענין בית שני, וכן לענין הא דבימי ר"י בן חנניא התחילו בבנין המקדש, אף דבשני זמנים הנ"ל לא הי' מלך וגם (בזה האחרון) לא הי' קיום של מחיית עמלק. דדין מלך הוא ג"כ רק להעמיד הארץ וירושלים בידינו באופן מושלמת, אבל בזמן הגלות כמו בבית שני שהיינו תחת יד פרס ויון, ובימי ריב"ח תחת רומי, שוב ליתא לכל עיקר ההלכה של הקדמת העמדת מלך ומחיית עמלק קודם בנין בית המקדש.

ויש להוסיף בנוגע להשקו"ט אם איתא לחובת בנין בית המקדש בזמן הזה קודם ביאת המשיח. די"א כיון דאין לנו מלך, וא"א לנו לקיים מחיית עמלק שוב ליכא לחובת בנין המקדש. אבל לפי הנ"ל כיון שאנו עדיין בגלות (והממשלה בארה"ק היא בתכלית השפלות והשעבוד לאומה"ע כידוע), א"כ מצד ההלכה הנ"ל דשלש מצות ליכא שום עיכוב. ומש"כ הרמב"ם דמשיח בונה המקדש היינו משום דכך היא המסורה שכן יהי' ומצד עוד כמה טעמים, וכדהביא גם הגראיב"ג שם, אבל לא מצד ההלכה ד"שלש מצוות וכו'".

גאולה ומשיח
פרשה שני' דק"ש שייך להזמן דלעתיד [גליון]
הרב אפרים פישל אסטער
ר"מ בישיבה

בגליון הקודם (עמ' 12 ואילך) יצא הרב י.י.ק. שי' להעמיד הצ"ע שלו במכתב הרבי, ומצטט ממ"ש בגליון תתקמא (עמ' 17 ואילך) קטעים קטעים ולחצאין, וכותב "לא מצאתי באף א' מג' הנקודות שמביא שום הכרח או ביאור לקושייתי", ובהמשך דבריו "לא הביא שום דבר שסותר במשהו למה שאני אמרתי".

אך דא עקא שכל גישתו להענין בטעות יסודה. שהרי אין הנדון כאן תירוצו של הרב י.י.ק. שי', שעד שנכריח שא"א בשום אופן לת' כתירוצו צ"ע בתירוץ הרבי, אלא להיפך, לנסות להבין מדוע בחר הרבי לת' באופן שתי', ואח"כ לנסות למצוא הרווחים בתי' הרבי. וזה הי' כל מגמתי בגליון הנ"ל, ויסתלק ממילא כמה מטענותיו1.

והנה מה שבחר הרבי לת' באופן שתי' (לענ"ד):

כאשר השואל שאל מתוך הנחה שאין ערש"מ לא שייך לע"ל - יש מקום לת' בב' אופנים: צדק בהנחתו, ובהכרח לומר דהם אכן זמנים שונים; לא צדק בהנחתו, ושייך אין ערש"מ בדקות גם לע"ל. ובחר הרבי לת' באופן זה, שיהא ברור ששאלת השואל בטעות יסודה, דבאמיתית הענין שייך אין ערש"מ לע"ל. היינו, הרבי העמיד עיקר הנקודה על מכונה, שאף שאין ערש"מ כפשוטו ל"ש לע"ל, אין ערש"מ בדקות שייך גם לע"ל (ובנקודה זו יש לנו לעיין ולהרחיב בביאור הדבר)2.

(וכנ"ל זהו הגישה וההכרח לכל מה שכתבתי, דאחר שהרבי קובע שבאמת שייך מצב זה לע"ל, שוב לא יוקשה לי שיש מקום לת' באופן "קל יותר", ואיני מחפש אלא אם יש סתירה (ולא קושיא בדוחק) על קביעת הרבי, ומה הם הרווחים בתי' זה).

נוסף על הנ"ל שהוא העיקר ופשוט מצ"ע, י"ל כמה רווחים בתי' הרבי וכמ"ש בגליון תתקמא, קחנו משם.


1) בהראי' מהגמ' ברכות, מעולם לא כתבתי שאין להבין ל' הגמ' ברכות אם לא נאמר כתי' הרבי. ועוד, הגם דבפשטות מה שלא נקט הגמ' ל' שמשמעו לחלקה לזמנים שונים הוא כיון דבזה"ז עצמו שייך ב' המצבים, יומתק יותר לומר דאין שום הגבלה בזמן בל' זה דגם לע"ל שייך ב' המצבים. וכן העתקתי מהמבואר בהדרושים, להוכיח דלא שייך המבואר שם לפי' הרבי שכל הפרשה קאי במצב דאין ערש"מ. ואין עיקר הנדון אי צודק הריי"ק "במשהו" שיש מקום לת' באו"א. וכן התעלם מתוכן מ"ש, דממ"ש בהדרושים מובן ממילא דהשמטת בכל מאדכם הוא גם בסיום הפרשה.

2) ולא מדוע לא תפס הרבי ביאור "קל יותר", וכדרכו של הריי"ק בכמה דברים לחפש ביאור קל יותר (בעה"ב'יש בלע"ז), וכנראה איך שמפרש השינויים בל' הפוסקים בנוגע לשכח על הנסים.

גאולה ומשיח
משיח יכוף כל ישראל [גליון]
הת' מאיר שלמה הלוי פייפ
תלמיד במתיבתא

בגליון הקודם (עמ' 10) הביא הרב א.י.ב.ג. שי' מה שהקשה הרב א.ז.ו. בגליון תתקמב (עמ' 13), דלכאורה, איך שייך שמלך המשיח - אדם אחד - יכוף את כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, שזהו דבר בלתי אפשרי, ש"יסתובב" המשיח בין כל אחד ואחד מישראל, ו"יכופם" ללכת בדרך התורה והמצוות.

ותירץ שם, שע"כ צ"ל שזהו מצד מעלתו המיוחדת של מלך המשיח, עיי"ש.

והנה, הרבי כבר הקשה קושיא זו, ותירץ, אשר ה"ויכוף" יכול להתקיים ע"י שלוחיו של מלך המשיח. וז"ל: "מובן, שאין הכוונה שהוא בעצמו ילך לכל אחד ואחד, שהרי זהו דבר בלתי אפשרי - כי אם השלוחים שלו, ושלוחי השלוחים עד מאה. ובשבילי הי' מספיק שהם רק ילכו ויגידו ליהודים שצריך לשוב לתורה ולמצוות, וזה עצמו כבר הי' מסייע ומביא לידי קיום ה"ויכוף" (כפשוטו)". עכלה"ק במה שנוגע לעניננו (מתוך יחידות עם הרב ח.ש.ז. גוטניק - נדפס בקובץ 'צדי"ק למלך' ח"ו עמ' 174).

עוד יש לומר ע"פ המבואר בשיחת ש"פ דברים תשט"ו1, וזלה"ק: "ענין הכפי' שיהי' ע"י משיח - אין פירושו כפי' "בשוטי" דוקא, אלא יכולה להיות גם כפי' בדברים ("במילי"). ויתירה מזו: יתכן אפילו שה"דברים" ("מילי") נאמרים במקום אחר לגמרי, כשהלה כלל אינו שומע, ואעפ"כ, ע"י "דברים" אלו, כופים אותו, ומסלקים ממנו את אונס היצה"ר (כנ"ל) . . בשעה שמתקבצים יחדיו עשרה מישראל . . אזי יש בכוחם לפסוק שגם יהודי נוסף יתעורר במסירת נפש ויעמוד בתוקף בעניני יהדות". עכלה"ק. ומזה מובן, אשר אין עבודת ה"כפי'" רבה למדי, כי רק צריך "לשבת" ו"לפסוק" שיהודי פלוני יקיים תומ"צ.


1) תורת מנחם חי"ד עמ' 244.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות