E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים

 

הקובץ הבא

יצא לאור אי"ה ש"פ בה"ב – חג השבועות ה'תשע"ח

הערות יש לשלוח לא יאוחר מיום ג', ר"ח סיון ה'תשע"ח

יו"ד - י"א שבט - תש"ע
חסידות
בפסוק: לכו שברו גו'
הרב אלי' מטוסוב
מערכת "אוצר החסידים"

בתו"א פרשתינו (פ' ויחי) נמצאים ג' דרושים, וכולם התחלתם בפסוקי ברכות יעקב ליהודה:

ד"ה יהודה אתה יודוך אחיך, משנת תקס"ו.

דרוש השני, ד"ה אוסרי לגפן עירה, משנת תקס"ד.

דרוש השלישי הוא ד"ה חכלילי עינים מיין ולבן שינים מחלב, משנת תקס"ה. ועליו נכתוב כאן קצת.

מאמר: חכלילי עינים

מאמר זה נאמר מכ"ק אדה"ז בשבת פ' ויחי בשנת תקס"ה (ראה סה"מ תקס"ה), ובאותו שבת בשנת תקס"ה נאמרו עוד שלשה דרושים נכבדים: ד"ה אכלו רעים, ד"ה להבין ענין קליפות של הצדוקים, ד"ה כי הוא יברך הזבח (שעליו מיוסדים מצות אכילת ק"ק בס' דרמ"צ, וכן ד"ה והוא עומד עליהם תרס"ג).

[ברצות ה' יש לעמוד על ג' דרושים אלו, שייכותם לפ' ויחי או לאותו מעמד וכו' וכיו"ב]

אך שלשת הדרושים: אכלו רעים, להבין קליפות הצדוקים, כי הוא יברך, הם נאמרו בעת סעודת הלילה וסעודת שחרית, שזה הי' לפני יחידי סגולה הנוכחים בסעודה, בניו הקדושים: כ"ק אדהאמ"צ, הרה"צ ר' משה ור' חיים אברהם, ואחיו מהרי"ל, ונכדו הצ"צ, ועוד.

אולם מאמר זה ד"ה חכלילי שנדפס בתו"א, הוא הדרוש שנאמר ברבים באותו שבת.

בתחילת המאמר מביא "והענין כי בתורה יש ב' בחי' יין וחלב וכדכתיב לכו שברו ואכלו כו' בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב",

[במ"מ בתו"א צויין רק להפסוק בישעי', אך יש להוסיף גם גמ' תענית ד"ז ע"א: למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו במים וביין ובחלב דכתיב הוי כל צמא לכו למים וכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב].

ומבאר במאמר באריכות בענין ב' האהבות אהבת עולם ואהבה רבה המסותרת, ובעניני התבוננות המביאים לאהבות אלו. בדרוש זה יש גם השלמה וביאורים על עניני אהבת ה' המבוארים בתניא. והובא הרבה מן מאמר זה וביאורים עליו בס' הערכים חב"ד בערך אהבת עולם ואהבה רבה.

בסוף המאמר מסיים בענין "חכלילי עיניים מיין" שהוא "אהבה בתענוגים" בבחינת ראי' לאסתכלא ביקרא דמלכא שהוא למעלה מאהבה רבה ואהבת עולם. ומאריך שם בענין יינה של תורה שהוא בחינת חכמה וטעמי המצוות שהם תענוג העליון, המביאים לאהבה בתענוגים.

ואחרי זה מבאר שם בענין "ולבן שינים מחלב", כמו שהחלב עד"מ מגדל את הולד להיות אבריו נגדלים כך בחי' החלב של תורה מגדל את מדות האדם להיות לו אהבה ויראה גדולים בגדלות המוחין כו', ומזה ומשך להיות לבן שינים שיהי' בהם בחי' לבנונית ובהירות בבירורי המדות כו', כי שינים הם הטוחנות כו' ומורה על בירורי המדות כו'. ע"ש בארוכה.

רש"י בפ' מקץ ע"פ ולכו שברו

וב"הערות וביאורים" בגליון תתקצ (פ' מקץ, ה' טבת) ע' 76, כותב ידידינו ח"א ענין אחר על הפסוק "לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב", שנראה לו סתירה בין מ"ש בתורת מנחם למ"ש בס' החקירה להצ"צ,

כי בתורת מנחם התוועדות פ' מקץ תשמ"ב מביא את הרש"י בפ' מקץ (מא, נו) שכ' "שבר לשון מכר ולשון קנין הוא כו', ואל תאמר אינו כי אם בתבואה, שאף ביין וחלב מצינו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב". ע"כ.

ומבאר בתו"מ טעם הקס"ד של רש"י דלשון שבר יהי' רק בתבואה ולא ביין וחלב, כי היינו יכולים לפרש "שבר" מלשון שבירת רעב, אם כן אז יתכן לומר שלשון זה הוא רק בתבואה ולחם שהוא משביע, משא"כ יין וחלב שאינם באים לשבירת רעב ולשבירת צמאון, ועל כן מוכיח רש"י מהכתוב בישעי' לשון "שבר" על יין וחלב, הלא שגם על אלו שלא באים לשבירת הצמאון מ"מ נאמר בהם לשון "שבר", וע"כ צ"ל ש"שבר" הוא לשון מכר וקנין. ע"כ התוכן. [לא ראיתי השיחה, וכתבתי כאן ע"פ מה שמביא בהערות וביאורים שם. וכנראה הוא מהנחה בלתי מוגה].

שאלת "הערות וביאורים"

וע"ז מק' בהערות וביאורים מן ס' החקירה להצ"צ (צח, ב) וז"ל: פירש"י שבר לשון מכר ולשון קנין הוא כו' ואל תאמר אינו כי אם בתבואה, שאף ביין וחלב מצינו ולכו שברו בלא כסף. וממשיך הצ"צ: ועם כל זה אפשר לומר דלא שייך זה רק גבי קנין אוכל או משקה, לפי ששובר את הרעב או את הצמאון. ע"כ.

[ויש לציין, כי בס' החקירה שם מצטט את דברי רש"י: "ופרש"י שבר לשון מכר … שאף ביין וחלב מצינו ולכו שברו בלא כסף בישעי' סי' נ"ה יו"ד עכ"ל". ע"כ. ויש כאן טעות מעתיק כי הפסוק הוא בישעי' סי' נ"ה פסוק א'. ומסתבר שהציון הזה לישעי' הוא הוספת אדמו"ר הצ"צ על לשון רש"י, ולא שהצ"צ העתיק כן מדפוס רש"י שהי' לפניו. אך לא בדקתי].

ומק' בהערות וביאורים: הרי שהצ"צ לומר שלא כבשיחה הנ"ל, ולכאורה כן הוא בפשטות שגם יין וחלב מרוים את האדם הצמא, ועכ"פ שוברים את צמאונו, כמו שמצינו גבי מלכי צדק כו', הרי מפורש שהיין נועד גם עבור יגיעי מלחמה שצמאים מאד, וכן גם גבי חלב מצינו בס' שופטים שיעל נתנה לסיסרא חלב להעביר צמאונו כו'. ומסיים שם שצ"ע בהבנת שיחה הנ"ל.

תירוץ הקושיא

אולם באמת אין כאן שום קושי' או סתירה מדברי הצ"צ לדברי השיחה, והם שני ענינים נפרדים, ואדרבא שני הדברים הם משלימים זה את זה.

כי בשיחה מחלק בין אוכל לבין יין וחלב, דאוכל עיקר עניינו הוא לשבירת הרעב, ויין וחלב עיקר עניינם הוא לשם תענוג וגידול האברים, וע"כ מבאר דהי' קס"ד ד"שבר" הוא רק באוכל שעיקר עניינו הוא שבירת הרעב, משא"כ יין וחלב שעיקר עניינם הוא שמחת לבב ותענוג כו' (אף שבודאי גם הם שוברים את הרעב ומרווים את הצמאון). וע"ז מוכיח רש"י שגם על יין וחלב (שאין עיקר עניינם שבירת רעב וצמאון) מצינו בכתוב לשון "שבר", שמזה מוכח כי פירוש "שבר" אינו מלשון שבירת רעבון אלא לשון מכר וקנין.

ובס' החקירה להצ"צ מוסיף בענין זה, דגם למסקנת רש"י י"ל דלשון שבר (על מכר וקנין) אינו שייך על כל הדברים, כי אם רק באוכלין ומשקין, הן בתבואה ולחם שעיקר עניינו בשבירת הרעב, והן ביין וחלב ושאר משקין שבנוסף לשאר עיקרי עניינם (תענוג ושאר תכונות שבהם) הם גם שוברים את הרעב.

כי אף שעיקר פירושו של שבר הוא מכר וקנין (ולא יתכן לפרש שורשו רק מלשון "שבירת רעבון" כי הלא יין וחלב אינם עשויים לשבירת רעבון), בכל זאת מוסיף הצ"צ שי"ל כי זהו לשון מכר וקנין רק בכל דבר ששייך בו ג"כ ענין שבירת רעבון, שהם כל אוכלין ומשקין, ולא בדברים אחרים.

ומפורש הדבר, בס' החקירה שם בפיסקא קודמת, וז"ל: בתלים ק"ד י"א ישברו פראים צמאם, ת"י יתברון, היינו שמבטלים ושוברים הצמאון ע"י שתיית המים, לפי זה י"ל מה שנק' קנין התבואה שבר והוא השרש השני דלקמן לפי ששובר את הרעבון וא"כ שייך קצת לשרש זה וכן פי' במכלול. עכ"ל הצ"צ.

הלא שגם הצ"צ לומד שהם ב' שרשים נפרדים, שבר לשון מכר וקנין, ושבר לשון שבירת הצמאון, אלא ששייכים קצת זה לזה.

מקור להשיחה

וזה שיש חילוק בין מים לשאר משקין, ראה גם בשו"ע אדה"ז או"ח סר"ד לענין ברכת שהכל (ועי' בשו"ע אדה"ז החדש בהמקורות): אין מברכין על המים שהכל נהיה בדברו כו' אלא כששותה לצמאו כו' לפי שאין הנאה לאדם בשתיית המים אלא בשעה שהוא צמא, אבל שאר משקין שיש הנאה לגוף בשתייתן ובטעמן צריך לברך עליהם בתחילה ובסוף אע"פ שאינו תאב להם ואינו שותה ברצון כו' כיון שמכל מקום הוא נהנה בשתייתם. ע"כ.

הלא שמחלקים בין מים שעיקר עניינם לשבור הצמאון, לשאר משקין שעניינם הוא גם להנאה ותענוג ולשמחת לבב וכו'.

ועי' גם בשו"ע אדה"ז סקס"ח חילוק בין אוכלים שעשויים למזון ולשובע (שהו"ע שבירת הרעב המוזכר כאן בשיחה), לאוכלים שהם לעדון ותענוג. וע"ש במקורות.

ועי' עוד בגמ' עירובין דל"ה ע"א חילוק לגבי שבת בכלים שעיקר תשמישן לשם כך, או רק בדרך טפל. ועד"ז בשו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ט לגבי כלי נטילה. ואו"ח סש"ח סי"ז. ועוד.

מקור במאמר "חכלילי"

וכ"ז מתאים ג"כ למה שהבאנו בתחילת הדברים מתו"א פרשתינו ד"ה חכלילי אשר יין וחלב הם שייכים לענין התענוג והגדלת האברים כו'.

ועי' בתו"א פ' זכור פד, ד ואילך אשר חלב ודבש מורים על הרחבת הדעת ואהבה בתענוגים כו'. ועי' בתו"א שם בהוספות לפ' שמות קו, ד וכן בלקו"ת פ' שלח בענין זבת חלב ודבש אשר חלב מורה על מוחין דגדלות דחסדים המגדילים את הולד ובקיעת האורות את הכלים כו'. ועי' בלקו"ת תבוא מא, ג אשר חלב ודבש מורים על הטעמים וסתרי תורה שיש בהם מתיקות. ובלקו"ת שה"ש לד, ב אשר חלב ודבש מורים על הנשמות שיש בהם מתיקות ותענוג.

* * *

בגליון הערות וביאורים שי"ל לקראת ש"פ וישלח, החילונו לכתוב קצת ע"ד מקורות להתניא בס' "חסד לאברהם" להה"ק ר"א המלאך. וייחדנו אז אשר המשך הדברים נכתוב בגליונות הסמוכים, אך לא איסתייעא מילתא, ונמשיך זה בשבועות הקרובים בעז"ה.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות