כתב ה"מנחת חינוך" במצוה ש"א אות ז' "כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונשוב לקדש על פי הראיה, אז הרחוקים דעתידה ארץ ישראל להתפשט בכל הארצות בודאי יעשו חנוכה תשעה ימים כן נראה לענ"ד".

ודבריו מיוסדים על מה שביאר לפנ"ז שם, דמה שאנו עושים יו"ט שני של גלויות משום מנהג אבותינו - אף שאנו יודעים מקביעות החודש - זהו רק ביו"ט דאורייתא, אבל בדרבנן כגון חנוכה, אין עושין שני ימים מספק, אלא בזמן שהיו מקדשים עפ"י הראייה. ובאותם מקומות רחוקים ביותר ששלוחי ב"ד לא היו מגיעין, היו עושים תשעה ימים. אבל בזה"ז שכל הענין דיו"ט שני של גלויות הוא רק מצד מנהג אבותינו, אז על דרבנן לא חששו כ"כ ולכן עושים רק שמונה ימים חנוכה. ומזה הוא מסיק שלע"ל ששוב יקדשו עפ"י הראיה, אזי במקומות הרחוקים יעשו תשעה ימים חנוכה.

ולענ"ד נראה פשוט דגם לע"ל ינהגו רק שמונה ימים. דמלבד מה שיש לדון בעיקר דבריו - שבזמן שקידשו עפ"י הראיה, אכן נהגו במקומות הרחוקים לעשות תשעה ימים חנוכה. (ואף שגם הטורי אבן - הביאו המנ"ח שם באות ט' - סובר כן). דיש להוכיח לפענ"ד מכ"מ שגם אז נהגו רק שמונה (ועוד ית' אי"ה). אבל בנוגע להזמן דלע"ל הנה גם אם נניח שפעם נהגו לעשות תשעה ימים חנוכה, אבל לע"ל בכל אופן ינהגו רק שמונה.

דהנה, כבר ידועה ומפורסמת השיחה דשמח"ת תשמ"ט, שבה צידד כ"ק אדמו"ר דיש מקום לומר שימשיכו לנהוג יו"ט שני של גלויות גם לע"ל, משום שכך נהגו בנ"י במשך ריבוי דורות, ימשיכו לנהוג כן גם לע"ל. [אמנם לאידך משמע משיחת ש"פ בראשית התנש"א, דלע"ל לא יהיו יו"ט שני של גלויות, וכבר שקו"ט בזה בהקובצים, ואכמ"ל].

אך בנדו"ד שבמשך רוב שנות הגלות עד לביאת מ"צ, לא נהגו לעשות חנוכה תשעה ימים, ורק בתקופה הראשונה של התקנה דנר חנוכה, כ"ז שקידשו ע"פ הראיה (וזה גופא רק במקומות הרחוקים ביותר, שגם עד לכ"ה בכסליו לא יכלו להודיע להם מתי קדשו את החודש, שהרי שלוחי ב"ד היו יוצאים גם בכסלו מפני חנוכה). הרי שאין סיבה לחדש לאחרי ביאת מ"צ את אותו מנהג קדום, כיון שהיום לאחרי התפתחות הטכנולוגי' וכו' לא יהי' שום מקום שבו יהי' ספק מתי קידשו את החודש. וכל הסברא שגם לע"ל יהי' יו"ט שני של גלויות, אינה אלא מצד שכך נהגו במשך ריבוי דורות וכו' שזה אינו שייך בנדו"ד.

ויש להוסיף, שגם לו יצוייר שבמשך רוב שנות הגלות כן היו מקדשים ע"פ הראיה, והיו נוהגים לעשות חנוכה תשעה ימים במשך כל אותם שנים, עדיין לא מחייב שינהגו כן גם לע"ל - לאחרי שהמצב כיום מאפשר להודיע בכ"מ מתי קידשו את החודש - כיון שכדברי המנ"ח עצמו רק ביו"ט דאורייתא עושים שני ימים אף שאין לנו באמת ספק, אבל ביו"ט דרבנן כחנוכה אין עושים שני ימים, רק כשאנו מסופקים מתי מתחיל היו"ט ולא מצד המנהג לבד. וא"כ ברגע שאין לנו ספק בקביעות החודש, אין כל ענין להמשיך לנהוג תשעה ימים, גם אם היו נוהגים כן במשך ריבוי דורות, ועאכו"כ שלא נהגו כן במשך כל הדורות, הרי פשוט שלכו"ע לא ינהגו לע"ל בשום מקום תשעה ימי חנוכה. אמנם המנ"ח עצמו מדבר בזמנו שעוד לא היו האמצעים להודיע לכל המקומות, אך בהמצב כעת, פשוט שגם המנ"ח יסכים להנ"ל, ופשוט.

ומצאתי בענין זה דברים תמוהים לפענ"ד, בשו"ת דעת סופר להגר"ע סופר ז"ל (חאו"ח סק"ח בסו"ה), שמביא בשם הח"ס דמה שתיקנו ח' ימי חנוכה - הוא משום ספיקא דיומא עשו ח', ספק ז' ספק ח', ומביא מהגמ' ביצה דף ד' ע"ב בזה, דהשתא דידעינן בקביעות דירחא ומ"מ עושים שני ימים הוא משום דשלחו מתם הזהרו מנהג אבותיכם בידכם זמנין גזרו המלכות גזירה ואתו לאקלקולי וכו' ופרש"י וישתכח סוד העיבור וכו' ע"ש. ועפ"ז הוא מחדש "והנה לע"ל בגאולה העתידה שמקטן עד גדול ידעו דעת ה', ומלאה הארץ דעה, לא שייך שכחה, ויהי' חנוכה רק ז' ולא יהי' ספק כלל, וזה מרומז בלשון וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו דווקא היינו בזה"ז".

ולא הבנתי מה הקשר בין זה שלע"ל לא יהי' שכחה וממילא לא יהי' חשש שישתכח סוד העיבור. לכך שלא יעשו יותר את יום השמיני דחנוכה, והרי לע"ל שוב יחזרו לקדש עפ"י הראי' ומה זה שייך להגמ' בביצה הנ"ל דמיירי כשלא היו מקדשים עפ"י הראיה?!

וכ"ז תמוה גם לפי דבריו שזהו הטעם שעושים שמונת ימי חנוכה - משום ספיקא דיומא, אך כבר נמצא בראשונים כו"כ טעמים אחרים על שקבעו שמונה ימים דוקא (ראה בהנסמן באנצ"ת בערך חנוכה), וראה גם בפר"ח סי' עת"ר שהטעם שלא קבעו ט' ימים משום ספיקא דיומא, הוא משום שרצו לרמוז ג"כ ביטול מצות המילה שהיא לשמונה, וכו' וכו' ואשר לכן יפלא מאד לומר בפשטות שלע"ל יהי' רק שבעת ימי חנוכה.

ובפרט לפי המבואר בפנימיות הענינים שזה מורה על גילוי בחי' שלמעלה מהשתלשלות, ומבואר בכו"כ דרושי חנוכה, שזה ודאי שייך גם לע"ל. ואדרבה בד"ה ואתה ברחמיך הרבים כו' תשמ"ח (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ד באות ז') שעיקר הענין דשמונה יהי' בעיקר לעתיד לבוא, ועד שבהע' 42 ישנה אריכות לבאר מה שמדליקין גם היום שמונה נרות, אף שלכאורה הגילוי הזה יהי' בעיקר לע"ל. ע"ש היטב. ולכן נראה פשוט שגם לע"ל יהיו שמונת ימי חנוכה ולא שבעה.

ולהעיר דלכאו' גם על המנ"ח דלעיל הי' אפשר להעיר מכל הטעמים שמבוארים בראשונים וכו' על הענין דשמונת ימי חנוכה דוקא שלכאו' זה שולל גם תשעה. (וכפי שנת"ל בנוגע לדברי הדעת סופר שיהיו שבעה ימים).

אך באמת על המנ"ח לא יקשה כ"כ, משום שהרי אין כוונתו שביום התשיעי ידליקו תשעה נרות, אלא שהתשיעי יהי' ספק שמיני וידליקו בו רק שמונה נרות. והרי גם בימי הסוכות שמבואר בהדרושים ששייכים לחנוכה, ששניהם הם שמונה ימים שמורה על בחי' שלמעל' מהשתלשלות (ראה בהנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב עמ' יז הע' 4 ובכ"מ. וכן איתא גם ברוקח ובשבלי הלקט בשם ר' יהודה החסיד על השייכות בין סוכות לחנוכה). ומ"מ ישנו יו"ט שני של גליות של שמיני עצרת שהוא יום התשיעי, ואין זה סתירה לזה שסוכות עניינו שמונה, שהרי בעצם זה ג"כ שמיני עצרת וכפי שאומרים בתפילה וכו.' ועד"ז גם בחנוכה, שאם נאמר כדברי המנ"ח שישנו גם יום תשיעי, אינו בסתירה להמבואר במעלת שמונת ימי חנוכה. משא"כ אם נאמר כהדעת סופר שלע"ל יהיו רק שבעה ימים, זה אינו מתאים עם כל המבואר במעלת שמונת ימי חנוכה, וק"ל.