E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ מקץ - שבת חנוכה-ר"ח טבת - תשס"ב
פשוטו של מקרא
לימוד רש"י בדרכו של כ"ק אדמו"ר זי"ע
הרב ברוך אבערלאנדער
שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע בודאפשט, הונגריה

לאחרונה הופיע "חומש פשוטו של מקרא [פרשת בראשית], לבאר כל (פסוק ו) רש"י עפ"י פשט בדרך קצרה וקלה . . פירוש מנחם משיב נפשי מלוקט ממפרשי רש"י, עפ"י הכללים וה'דרך' של כ"ק אדמו"ר [זי"ע], מאת (הרב) אברהם שמואל זאיאנץ". ודאי שזה דבר בעתו ובפרט בשנת המאה להולדת הרבי, שהרי במשך עשרות שנים הקדיש הרבי מזמנו בכל התוועדות ש"ק ללמד אותנו איך ללמוד רש"י, ולמרבה הצער לעת עתה אין הרבה שיש להם קאך בדרך לימוד זו, לנסות לפרש דברי רש"י ע"פ שיטתו של הרבי1. ועל כן הופעת כרך זה משמחת מאד.

אבל נדמה לי, שלמרות נסיונו של המחבר, הרי נשאר עדיין הרבה חסר, ועדיין רחוקים אנו מביאור כולל על כל הפסוקים וכל דיבורי רש"י שבפרשת בראשית לפי שיטתו של הרבי.

בעיקר מורגש החיסרון באחד החידושים המיוחדים של הרבי, שלא התעכב רק על מה "הוקשה לו לרש"י", אלא היה לומד רש"י כמי שמפרש כל קושי שיכול להתעורר בכללות הפרשה, בלימוד הפסוק פשוטו של מקרא. והרבי כשהיה מסביר פיסקא אחת של רש"י, היה בעצם מסביר כללות הנושא וכל מה שהמפרשים מתקשים סביב אותו נושא.

ואציין בזה כמה הערות לדוגמא.

דברי המדרש המוכרחים בפשש"מ - ביאור

פרק ו פסוק ד: "הנפילים היו בארץ בימים ההם, וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם...", ומפרש רש"י: "וגם אחרי כן. אע"פ שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם". ו'במנחם משיב נפשי' עמ' קי הערה 26 השאיר המחבר דברי רש"י אלו בצריך-עיון "מאיפה יודע רש"י בפשוטו של מקרא (משא"כ עפ"י המדרש) שהאוקיינוס הציף - אולי כך הוא היה מלכתחילה".

דומה לזה שם פרק ג פסוק ח: "וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בגן לרוח היום...", ומפרש רש"י: לרוח היום. לאותו רוח שהשמש באה משם, וזו היא מערבית, שלפנות ערב חמה במערב, והם סרחו בעשירית". וב'מנחם משיב נפשי' עמ' סט הערה 18 העיר: "לכאורה צ"ע מאיפה יודע רש"י 'בפשוטו של מקרא' שהם סרחו בעשירית (ובפרט שרש"י לא כותב שמקורו הוא מהגמרא)"2.

והנה קושיות אלו ודאי מיוסדים הם על שיטתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע בפירוש דברי רש"י שאין רש"י מעתיק דברי המדרש אלא במקום שהוא מוכרח בפשש"מ, ועפ"ז צ"ע במקומות הנ"ל שרש"י מביא דברים הנאמרים בגמרא ובמדרש אבל פרטים אלו אינם מוכרחים בפשש"מ, כלומר אין פסוקים המוכיחים פרטים הנ"ל.

אבל האמת יורה דרכו שיש כאן אי הבנה יסודית בהנ"ל, חידושו של הרבי הוא שלמרות שרש"י אינו מעתיק סיפורים או פרטים המבוארים רק במדרש, אבל במקומות שיש קושי מסוים בהבנת הפסוק הרי רש"י מבאר הקושי בפשש"מ על-פי מידע חדש המבואר רק בתורה-שבעל-פה, אבל זה מוכרח בפשש"מ כי בלעדיו אין לנו תירוץ לקושי מסוים. ולפי שיטתו של הרבי זה נקרא פשש"מ, כי הקושי שיש בפסוק מוכיח לנו שיש רובד עמוק יותר או פרטים נסתרים המבוארים רק במדרש.

ולמרות שהדבר פשוט אציין שתי דוגמאות מפרשת בראשית:

* "ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא" (א, ד), וראה הביאור ב'לקוטי שיחות' חכ"ה עמ' 1 ואילך. גם לאחרי הביאור של הרבי יודעים אנו רק שע"פ פשש"מ מוכרח שהיה כאן הבדלה, אבל פרטי ההבדלה, למה למי גנזו וכיו"ב מקורם אך ורק במדרש.

* "לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא" (א, כא), וראה הביאור ב'לקוטי שיחות' ח"ה עמ' 16 ואילך. גם לאחרי הביאור על סוג התנין הגדול, אין אנו יודעים איך הרגו, ומי יקבל אותו לעתיד לבא, דברים אלו מקורם רק במדרש.

ועפ"ז אין מקום לקושיות שלו על רש"י, שהרי בכתוב מפורש "וגם אחרי כן", ז"א שקרה אז איזה שינוי גדול שהיה אמור להשפיע על הרשעים, וכן כיון שבפסוק נאמר "לרוח היום" הרי זה מוכיח שבא לציין את השעה שזה קרה, ולאחרי שרש"י מגלה בפסוק שיש כאן פרטים חסרים הרי הוא מביא לנו את המידע הדרוש מהמדרש ומהגמרא.

למה נבראה חוה

לקמן אציין דיון בפשש"מ ובשיטת רש"י שלא מצאתי שהעיר עליו בחומש הנ"ל.

פרק ב פסוק יח: "ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", ומפרש רש"י: "לא טוב היות וגו'. שלא יאמרו שתי רשויות הן, הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה בתחתונים ואין לו זוג".

ולכאורה מתעוררת כאן שאלה פשוטה: הרי ה' צריך לברוא את האשה כדי שיוולדו ילדים, ו"לא תהו בראה לשבת יצרה" (ישעיה מה, יח), כלומר אפילו בלי החשש "שלא יאמרו" צריך ה' לברוא את האשה?

והנה רש"י לעיל (א, כז) הביא ב' פירושים איך היה בריאת אדם וחוה: על-פי "פשוטו של מקרא" אכן נברא אדם לבד ואח"כ הוסיף לו ה' את האשה מצלעותיו, ו"מדרש אגדה שבראו שני פרצופים בבריאה ראשונה ואח"כ חלקו", האם ניתן לומר בשיטת רש"י שע"פ המדרש כשהיו גוף אחד ושני פרצופים היה הלידה אפשרי (וכדברי הרמב"ן כאן ב, יח)?

והנה מקור דברי רש"י הוא בפרקי דר"א פי"ב, אבל שם נאמר: "אמר הקב"ה אני יחיד בעולמי, וזה יחיד בעולמו, אני אין פריה ורביה לפני, וזה אין פריה ורביה לפניו, לאחר כן יאמרו הבריות הואיל ואין לפניו פריה ורביה הוא שבראנו...", אבל רש"י משמיט וכותב רק החלק הראשון "אני יחיד... וזה יחיד...", והשמיט את החלק השני של "וזה אין פריה ורביה לפניו", ולכאורה יש ללמוד מזה שלפי רש"י גם לפני בריאת חוה בגוף נפרד היה אצל אדם ענין פריה ורביה3. ולכאורה תמוהים בזה דברי הרא"ם שמעתיק דברי הפדר"א4 שמפורש בו "וזה אין פריה ורביה לפניו", ועפ"ז דוחה דברי הרמב"ן דלעיל, שלדבריו גם כשהיו דו פרצופין היה ענין הלידה. ולא שם לב שרש"י אכן משמיט דברים אלו, והרי זה ראיה לשיטת הרמב"ן5.

ועצ"ב לפי הפירוש הראשון, שהוא יותר קרוב לפשש"מ, שאדם אכן נברא לבד, הרי צריך לברוא את האשה בשביל פריה ורביה ולא רק בשביל ש"לא טוב היות"? ויש להוסיף: הרי רש"י אומר לעיל (א, א) שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל, וא"כ איך תיכנן ה' את העולם בלי לידה, מאיפה היה יוצא עם ישראל?

וב'דברי דוד' להט"ז כאן אומר: "וי"ל דודאי סופו להשיאו אשה אלא אפילו זמן מועט לא טוב להמתין בזה".

והרב נחום שי' גרינוואלד כתב: על עצם השאלה, נראה שאין הקושיא לרש"י, כי אדרבה לרש"י הוקשה עצם הפסוק, דאם עבור פריה ורביה, הלא אינו מתאים הלשון: "לא טוב היות לבדו", לכן הוכרח רש"י לפרש שזה מצד שתי רשויות. ואילו מצד פריה ורביה, נראה שלכך לא היה הפסוק זקוק לבטאות מחשבה מיוחדת מהקב"ה, כי זהו פשיטא, כמו כל החיות והבהמות, כך האדם ומאי שאני.

ונראה שאכן מצד פריה ורביה, לא היה הקב"ה בורא בריאה כמו, ובדוגמת, האדם ממש, כי הרי מטרת האדם בפשוטו של מקרא הוא שהוא ישלוט וירדה על כל הבריאה, ועצם המושג שיש עוד נברא עצמאי כמותו, "רשות אחרת", סותר כל המטרה, ואילו מצד פריה ורביה הקב"ה היה בורא משהו רק לקיום המין, או אם כמדרשו, הרי עצם יצירתם יחדיו מהווה אפשריות לפריה ורביה כהרמב"ן. לפיכך אומר הכתוב שבגלל שאלמלא האשה היתה שליטת האדם הופכת לאלילות, לכן הקב"ה ברא לו בן זוג שהוא "עזר כנגדו". דהיינו מי שעוזרו ושותף שלו, ובכן אין הוא שליט יחיד.

ועצ"ב קצת שדוקא האדם נברא תחילה באופן שאין אפשרות לתולדות, ואח"כ ה' היה אמור להוסיף ולתקן את המצב, מה שאני אדם מכל שאר הבריאה שנבראו מיד באופן שיכולים להפרות ולרבות?

מי עורר על בריאת חוה

עוד שאלה יש כאן: ע"פ דברי רש"י הנ"ל, ה' בעצמו החליט ש"לא טוב" ש"אין לו זוג", אבל רש"י לקמן (ב, כא) אומר: "הביאן לפניו [לפני אדם] כל מין ומין זכר ונקבה, אמר לכולם יש בן זוג ולי אין בן זוג, מיד ויפל", ממה שנאמר "ולי" הרי שאדם היה זה שביקש ותבע שיהיה לו בן זוג, ולא שה' החליט ש"לא טוב" כשאין לו בן זוג?

חשבתי לעצמי כמה טוב באם אפשר למצוא גירסא ברש"י שבמקום "ולי" יהיה כתוב "ולו", כלומר שה' אמר שצריך לעשות לו בן זוג, ואז זה ממש כמו דברי רש"י לעיל "שלא יאמרו שתי רשויות הן"6, אבל בלי גישה לכתבי-יד של רש"י לא יכולתי למצוא כזה גירסא7. והדרא קושיא לדוכתיה: האם ה' החליט לבד לברוא לאדם אשה כדי "שלא יאמרו", או שהיה זה על פי בקשת אדם שביקש לעצמו זוג?

בבראשית רבה (יז, ד) מצאתי: "ולמה לא בראה לו תחלה? אלא צפה הקב"ה שהוא עתיד לקרות עליה תגר, לפיכך לא בראה לו עד שתבעה בפיו, כיון שתבעה מיד ויפל ה"א", ועד"ז נאמר ברמב"ן ב, כ: "והנכון בעיני כי לא היה החפץ לפניו יתברך לקחת צלעו ממנו עד שידע אדם שאין בנבראים עזר לו ושיתאוה שיהיה לו עזר כמותה". ולכאורה ביאור זה מתאים גם בפשש"מ, שהרי הילד יודע שלפעמים ההורים מכינים משהו אבל מסירתו מתעכב בשביל סיבה מסוימת.

ואולי יש לציין עד"ז גם בפרש"י לקמן (פנחס כז, ה, ז) לגבי בנות צלפחד ודיני הנחלה: "ראויה היתה פרשה זו להכתב ע"י משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן", "כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה", הרי לנו דוגמא לפרשה בתורה שהתעכבה אמירתה למשה מפני איזה סיבה.

"שלא יאמרו [הבריות]"

בפירוש 'מנחם משיב נפשי' אינו דן בהנ"ל, וראוי להעיר בדבריו בפרט אחר, הוא מעתיק ומפרש: "שלא יאמרו [הבריות (פרקי דר"א פי"ב) - ולכאורה הכוונה לבהמות וחיות, וגם המלאכים שנבראו ביום שני] שתי רשויות הן", כוונתו לבאר, שהרי כאן מדובר עדיין ביום ו' של הבריאה לפני שנבראה חוה, קין והבל וכל האנשים, וא"כ למי מתכוון רש"י כשאומר "שלא יאמרו", וע"כ מבאר שהכוונה לבהמות וחיות ומלאכים8.

ולכאורה בשביל מה היה צריך להוסיף כאן את המלה "הבריות" ע"פ פרקי דר"א, והרי הדבר אינו מוסיף כלום להבנת דברי רש"י, ולא עוד אלא שכנראה רש"י בכוונה לא כתב כאן "הבריות" כיון שהכוונה רק לבהמות וחיות, אבל לקמן (ג, כב) לאחרי חטא עץ הדעת כשנולדו כבר ילדי אדם וחוה, אכן נאמר ברש"י "הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלוה"9.

ולהעיר מרש"י לעיל (א, כ): "כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ. בעוף כגון זבובים, בשקצים כגון נמלים..., ובבריות כגון חולד ועכבר וחומט..."10, וב'מנחם משיב נפשי' עמ' כג הערה 25 הביא מפירוש באר מים חיים על הרש"י: "אותן שהן בעלי עצמות נקראו בריות". בביאור המלה "בריות" שבפדר"א ראה גם 'תורה שלמה' כאן בביאור לאות רנ משם המפרשים, והכוונה לביאור הרד"ל על פרדר"א אות יג.

הערות נוספות

בנוגע ליום רביעי אומר רש"י (א, יז) שהוא יום מארה ליפול אסכרה בתינוקות", ומפרש ב'מנחם משיב נפשי' עמ' יז: "אסכרה מין חולי", ולכאורה רצה לפרש ולא פירש כלום. והיה אפשר להעתיק ממה שפירש רש"י בכמה מקומות (ע"פ התקליטור בר-אילן): ברכות מ, א: "החולי בא מחמת עמור בני מעים"; שבת לג, סע"א "חולי המתחיל במעיים וגומר בגרון"; תענית יט, ב "פעמים שנקבע בתוך פיו של אדם". ולהעיר שעד"ז נמצא בגמ' עבודה זרה (מד, ב) שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, ומפרש רש"י שם: "אפרודיטי. שם עבודה זרה והמרחץ יומד בחצירה", רש"י רק ציין שזה ע"ז מבלי לפרט מהו ומה הקשר בינו לבין מרחץ, והדברים ידועים שהוא אליל היווני לנוי וכו'.

עמ' 4 הערה 15 - צ"ע מש"ך יו"ד סי' רמב סקמ"ו.

פרק ה פסוק ג: "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו...", ומפרש רש"י: "שלשים ומאת שנה. עד כאן פירש מן האשה". ו'במנחם משיב נפשי' עמ' ק מפרש: קשה לרש"י, למה הוא לא הוליד כל השנים הללו - דהרי א"א לומר שהוא היה עקר, דהרי מיד ביום הראשון שנברא הוא כבר הוליד...". ולכאורה חסר כאן פרט חשוב ביותר, לאחרי שמעיינים בעשר הדורות שהיו מאדם עד נח מתגלה שבממוצע הולידו ילדיהם הראשונים בגיל מאה, ורש"י בעצמו מציין את זה לקמן (פסוק לב) לגבי נח: "כל הדורות הולידו לק' שנה וזה לת"ק", אלא שאדם הראשון היה שונה מכולם והוא הוליד כבר ביום שנברא. וצ"ב מה הסיבה לזה ע"פ פשש"מ.


1) מבחינה מסוימת הספר הנו המשכו של 'רש"י המפורש' של הרב שלום דובער שטיינברג.

2) ועפ"ז כתב מה שכתב בעמ' סה הערה 7.

3) ודברי הרב שעוועל במהדורת רש"י שלו הערה 136 מיותרים.

4) ברא"ם נאמר ב"ר, אבל בבראשית רבה לא מצאתי את זה, והעיר ע"ז ב'באר השדה' עה"פ.

5) ואולי לזה הכוונה של ה'נחלת יעקב' שכותב: "ומ"ש עוד ומכאן תשובה להרמב"ן וכו', לא ידעתי במה דוחה דבריו".

6) ועוד ועיקר, הרי גם בבראשית רבה, מקור דברי רש"י, נאמר "ולי".

7) ואולי דברי רש"י לקמן (ג, יב) "אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה" מחזק את הגירסא שלפנינו, שלמרות שהוא בעצמו ביקש מה' שיתן לו אשה, הרי בסוף הוא כפר בטובה.

8) וכנראה שיוצא מתוך הנחה שלפני שנפרדו שני הפרצופים לא היה מקום ללידה, כי באם היה מקום ללידה, הרי אפשר לפרש "שלא יאמרו" דורות הבאים בני ונכדי האדם.

9) ראה גם 'מנחם משיב נפשי' שם עמ' פ שמפרש "להטעות הבריות - בני אדם, ומלאכים ובהמות וחיות".

10) וראוי לתקן את הפיסוק ברש"י כפי שנדפסה בהוצאה הזאת, ראה עמ' כב, ועד"ז בעוד מקומות.

פשוטו של מקרא
"את שני בני תמית"
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה

בפרשתינו (מב, לז): ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך וגו'.

וראיתי בספר מעין בית השואבה, וז"ל: וברש"י (פסוק לח) הביא דברי המדרש (בראשית רבה פרשה צא, ט) ...אמר (יעקב), בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני. עכ"ל. ויש להבין ההוה אמינא של ראובן. עוד יש להעיר שהרי היו לו לראובן ארבעה בנים - חנוך ופלוא וחצרון וכרמי. ולמה אמר "את שני בני תמית".

ויש לומר, שכשמתו ער ואונן, לא הכיר אף אחד טעם העדרם בצעירותם, ולא נודע כי בחטאם מתו. ולפיכך חשב ראובן אולי קילל יעקב שמי שגרם אבדון יוסף ימותו שני בנים בחייו, ולכן מתו ליהודה שני בניו משום שהוא הוא שנתן העצה למכרו להישמעאלים.

ולכן כשניסה להוציא את בנימין מתחת יד יעקב, אמר לו, יודע אני שהנני נכנס לחשש קללה למי שיזיק את בנך, ואעפ"כ עלי קללתך אבי והנני מוכן למיתת שני בנים אם לא אביאנו אליך, עכ"ל.

ואחר שכתבתי זה ראיתי שגם הרמב"ן והאור החיים עמדו על שאלה זו, עיין שם. וצריך להבין למה לא פירש"י כלום בנוגע לשאלה זו. והגם שהבן חמש למקרא לא למד עדיין שהי' לראובן ארבעה בנים, מ"מ כשילמד זה בפרשת ויגש בוודאי תתעורר אצלו שאלה זו.1 וכן, לכאורה הי' מתאים יותר הלשון "את שני מבני", ולא "את שני בני".


1) אולי אין הכרח גמור שנולדו ב' בנים הצעירים עדיין, ונולדו לאחמ"כ. המערכת.

פשוטו של מקרא
ואנשי העיר אנשי סדום
הרב אלחנן יעקובוביץ
נחלת הר חב"ד, אה"ק ת"ו

בראשית (יט, ד) רש"י ד"ה "טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום" - "כך נדרש בבראשית רבה טרם ישכבו ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים, שהיו שואלים ללוט מה טיבם ומעשיהם, והוא בבראשית רבה עודם מדברים בהם ואנשי סדום וגו'".

והנה צ"ל מה לא מובן בפסוק, שרש"י צריך להביא את הבראשית רבה, ובפרט שלאחר מכן מביא ופשוטו של מקרא ואנשי העיר כו'.

ולכאורה, מובן הקושי בפשטות, שכיון שידוע שהמלאכים נמצאים בסדום כמ"ש בפסוק א' ויבואו שני המלאכים סדומה גו', אין טעם לומר כאן (לאחרי שאומר ואנשי העיר) אנשי סדום, שהרי ידוע שהם מסדום. לכן מביא רש"י את המדרש, שעפ"י המדרש אנשי העיר ואנשי סדום אינם אותו ענין (שאנשי סדום מפרש את אנשי העיר), אלא הם שני ענינים, שאנשי העיר קאי על "שהיו בפיהם של מלאכים שהיו שואלים ללוט מה טיבם כו'" ואנשי סדום גו' קאי על "(עודם מדברים עמו ו)אנשי סדום נסבו על הבית גו".

ובאמת הי' יכול לכתוב פעמיים ואנשי העיר, פעם לזה שהיו בפיהם של מלאכים, ואח"כ ואנשי העיר נסבו על הבית גו', אבל כמובן שזה לא מתאים לכתוב כן, ולכן כתוב (בלשון אחרת) ואנשי סדום נסבו על הבית, שכך יותר הגון מבחי' הלשון.

ויש להוסיף, שלכאורה גם טעמי המקרא מוכיחים כן, שעל תיבות ואנשי העיר יש קדמא ואזלא, שטעם זה נקרא מפסיק לגבי ההמשך ואנשי סדום גו', שזה מראה שהם שני ענינים.

אבל מובן שפירוש זה הוא דחוק מפשוטו של מקרא, שהרי לא נרמז בפסוק (בפשוטו) שאנשי העיר "היו בפיהם של מלאכים כו'" והעיקר לכאורה חסר מן הספר.

לכן מסיים רש"י ופשוטו של מקרא ואנשי העיר אנשי רשע נסבו כו', כלומר, שלפירוש זה הנה אנשי העיר ואנשי סדום הם ענין אחד, שאחד מפרש את השני, אלא שאם "אנשי סדום" הי' רק כדי לפרש שם המקום, אינו מובן למה צריך לומר, והרי יודעים אנו שהיו אנשי סדום, מפסוק א (פי"ט), לכן מוסיף רש"י "אנשי רשע" שכאן אין הכוונה להודיע את שם המקום אלא לכינוי האנשים על שם רשעם, שאנשי סדום הכוונה לאנשים רשעים, ש"ועל שהיו רשעים נקראים אנשי סדום" - רש"י.

ואעפ"כ לא כתב רש"י פירוש זה בראשונה, שאף שמצאנו בדברי רז"ל שמדת סדום היא סמל לכל הדברים הרעים (במדות כו'), אבל בתורה לא נמצא שזה (אנשי סדום) ישמש כדוגמא וכסמל לרשעות, וגם בדרז"ל כתוב "מדת סדום", ולא אנשי סדום, שאף שכתוב ואנשי סדום רעים וחטאים גו', אבל סוף סוף הוא שם עיר, ואם כתוב בתורה אנשי סדום, הכוונה בפשטות אנשים הגרים בסדום, ולכן קשה לפרש בפשש"מ שאנשי סדום בא לתאר את אנשי העיר שכתוב לפני זה, ולכן הקדים את המדרש, שלפי המדרש מתפרש יותר טוב (אנשי העיר) אנשי סדום, שזה כפשוטו אנשים שגרים בסדום, אלא שכיון שלפירוש זה מיותר הוא (לומר שהם גרים בסדום) לכן מפרש המדרש שאנשי העיר קאי על "בפיהם של מלאכים", ואנשי סדום קאי על "נסבו על הבית".

ויתכן שגם תיבות "טרם ישכבו" מתפרש יותר טוב לפי המדרש, שכיון שאנשי העיר הכוונה ש"היו בפיהם של מלאכים, שהיו שואלים ללוט מה טיבם ומעשיהם כו'" הנה זה מתאים לדבר לפני שהלכו "לישון", שהרי בעלות השחר המטיר ה' על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו' (וכדפירש"י שזה הי' בעלות השחר, כמו שנאמר וכמו השחר עלה (יט, טו), ומה שנאמר (יט, כג) השמש יצא על הארץ ואח"כ (יט, כד) וה' המטיר על סדום גו', הנה מבואר במפרשים (גור ארי', לבוש האורה) שאמנם המטר בודאי ירד מעלות השחר, והפיכת הערים הי' אח"כ, או ההתחלה גם של הפיכת הערים התחילה בעלות השחר והגמר הי' כשהשמש יצא על הארץ ולכאורה גם ברש"י ניתן לפרש כך ע"י שמוסיף כאן בפסוק כד בד"ה המטיר על סדום "בעלות השחר כמו שנאמר וכמו השחר עלה", שבפשטות בא רש"י להוציא מהמשמעות שיוצאת מהפסוק (כג) השמש יצא על הארץ ורק אחרי זה כתוב וה' המטיר, שבפשטות משמע שהמטר והגפרית הי' לאחר שהשמש יצא על הארץ, והרי כבר כתוב וכמו השחר עלה (יט, טו) וע"ז פירש"י שבאמת המטר הי' כבר בעלות השחר.

ומה שאומר רש"י "שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה", הנה אם זה באמת נמשך מעלות השחר עד הנץ החמה, הנה זה מובן ביותר שכל הזמן הזה הי' המטר, ונמצא ששניהם, גם הלבנה וגם השמש שמשו בעת המטר, שהם זמנים גם של יום וגם של לילה.

אמנם, גם לפי פשוטו י"ל שעצם הדבר שעלה השחר אף שאינו רואה את השמש כבר נקרא יום, ויש לו כבר קשר עם שליטת השמש, ואלה שעובדים לחמה אם השמש היתה צריכה להגן עליהם כבר היתה מגינה. ולאידך הלבנה גם עדיין נמצאת, ואילו היתה צריכה להגין עליהם היתה מגנת, ואעפי"כ הם לא הגינו.

ועכ"פ לענינינו, ש"טרם ישכבו" מתאים יותר לפירוש המדרש ש"ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים", שלפני שהלכו לישון רצו לשמוע "מה טיבם ומה מעשיהם" ויתכן שזה מתאים למה שנתבאר לעיל בפסוק א' (פי"ט) בד"ה בערב "וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום (שהם הגיעו רק בערב), אלא מלאכי רחמים היו וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד עליהם סניגוריא" שי"ל שעד"ז הוא כאן ששאלו עליהם אולי ימצאו משהו לסנגר, אף שאברהם לא מצא.

ועפ"י הנ"ל שלפי' המדרש יובן גם יותר זה שהתורה כתבה "טרם ישכבו", (משא"כ לפי פשוטו שאנשי סדום הוא פירוש של אנשי העיר וענין אחד הוא, הנה לכאורה לא מובן כ"כ החשיבות להדגיש שטרם ישכבו והנה אנשי (העיר) סדום נסבו על הבית, ואדרבה זה עוד קולא במעשיהם שהם לא באו מיד שהמלאכים נכנסו אלא חיכו עד טרם ישכבון, הנה עפ"י הנ"ל) יובן למה העתיק רש"י בד"ה שלו (פסוק ד) תיבות "טרם ישכבו" שלכאורה הרי עיקר הפירוש של "כך נדרש בב"ר" הוא שאנשי העיר לא הולך ביחד עם אנשי סדום, שזה ענין לחוד - אנשי העיר נמצאים בפיהם של מלאכים, ואנשי סדום קאי עם "נסבו על הבית כו'" א"כ הי' מספיק שיתחיל את הד"ה "ואנשי העיר אנשי סדום", כי זהו מה שמפרש, ולא תיבות טרם ישכבו שאין ע"ז שום פירוש. ולפי הנ"ל זהו מה שרש"י בא לרמז שלפירוש המד"ר יובן גם מה שכתוב טרם ישכבו.

ומה שרש"י אומר הלשון "כך נדרש בב"ר" שלכאורה הוא לשון בלתי רגיל (ולא זכור לי כרגע עוד מקום בסגנון כזה) י"ל בדא"פ, שכיון שפירוש זה - אף שמיושב על ידו כמה וכמה ענינים כנ"ל בארוכה, ולכן גם העמיד פירוש זה בתחילה - אעפי"כ, קשה להעמיס כל התוכן של ואנשי העיר "היו בפיהם של מלאכים וכו' וכו' מה טיבם ומעשיהם" בתוך שני מילים "ואנשי העיר" עד שגם קשה לפרש עפ"י מדרש המיישב פשוטו של מקרא (אריכות כ"כ גדולה בשתי מילים), לכן אומר רש"י (כמו) מה אעשה "וכך נדרש בב"ר", ואם ע"י מדרש זה יתיישב יותר פשוטו של מקרא כדאי להביאו בתור פירוש ראשון.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות