לאחרונה הופיע "חומש פשוטו של מקרא [פרשת בראשית], לבאר כל (פסוק ו) רש"י עפ"י פשט בדרך קצרה וקלה . . פירוש מנחם משיב נפשי מלוקט ממפרשי רש"י, עפ"י הכללים וה'דרך' של כ"ק אדמו"ר [זי"ע], מאת (הרב) אברהם שמואל זאיאנץ". ודאי שזה דבר בעתו ובפרט בשנת המאה להולדת הרבי, שהרי במשך עשרות שנים הקדיש הרבי מזמנו בכל התוועדות ש"ק ללמד אותנו איך ללמוד רש"י, ולמרבה הצער לעת עתה אין הרבה שיש להם קאך בדרך לימוד זו, לנסות לפרש דברי רש"י ע"פ שיטתו של הרבי1. ועל כן הופעת כרך זה משמחת מאד.

אבל נדמה לי, שלמרות נסיונו של המחבר, הרי נשאר עדיין הרבה חסר, ועדיין רחוקים אנו מביאור כולל על כל הפסוקים וכל דיבורי רש"י שבפרשת בראשית לפי שיטתו של הרבי.

בעיקר מורגש החיסרון באחד החידושים המיוחדים של הרבי, שלא התעכב רק על מה "הוקשה לו לרש"י", אלא היה לומד רש"י כמי שמפרש כל קושי שיכול להתעורר בכללות הפרשה, בלימוד הפסוק פשוטו של מקרא. והרבי כשהיה מסביר פיסקא אחת של רש"י, היה בעצם מסביר כללות הנושא וכל מה שהמפרשים מתקשים סביב אותו נושא.

ואציין בזה כמה הערות לדוגמא.

דברי המדרש המוכרחים בפשש"מ - ביאור

פרק ו פסוק ד: "הנפילים היו בארץ בימים ההם, וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם...", ומפרש רש"י: "וגם אחרי כן. אע"פ שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם". ו'במנחם משיב נפשי' עמ' קי הערה 26 השאיר המחבר דברי רש"י אלו בצריך-עיון "מאיפה יודע רש"י בפשוטו של מקרא (משא"כ עפ"י המדרש) שהאוקיינוס הציף - אולי כך הוא היה מלכתחילה".

דומה לזה שם פרק ג פסוק ח: "וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בגן לרוח היום...", ומפרש רש"י: לרוח היום. לאותו רוח שהשמש באה משם, וזו היא מערבית, שלפנות ערב חמה במערב, והם סרחו בעשירית". וב'מנחם משיב נפשי' עמ' סט הערה 18 העיר: "לכאורה צ"ע מאיפה יודע רש"י 'בפשוטו של מקרא' שהם סרחו בעשירית (ובפרט שרש"י לא כותב שמקורו הוא מהגמרא)"2.

והנה קושיות אלו ודאי מיוסדים הם על שיטתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע בפירוש דברי רש"י שאין רש"י מעתיק דברי המדרש אלא במקום שהוא מוכרח בפשש"מ, ועפ"ז צ"ע במקומות הנ"ל שרש"י מביא דברים הנאמרים בגמרא ובמדרש אבל פרטים אלו אינם מוכרחים בפשש"מ, כלומר אין פסוקים המוכיחים פרטים הנ"ל.

אבל האמת יורה דרכו שיש כאן אי הבנה יסודית בהנ"ל, חידושו של הרבי הוא שלמרות שרש"י אינו מעתיק סיפורים או פרטים המבוארים רק במדרש, אבל במקומות שיש קושי מסוים בהבנת הפסוק הרי רש"י מבאר הקושי בפשש"מ על-פי מידע חדש המבואר רק בתורה-שבעל-פה, אבל זה מוכרח בפשש"מ כי בלעדיו אין לנו תירוץ לקושי מסוים. ולפי שיטתו של הרבי זה נקרא פשש"מ, כי הקושי שיש בפסוק מוכיח לנו שיש רובד עמוק יותר או פרטים נסתרים המבוארים רק במדרש.

ולמרות שהדבר פשוט אציין שתי דוגמאות מפרשת בראשית:

* "ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא" (א, ד), וראה הביאור ב'לקוטי שיחות' חכ"ה עמ' 1 ואילך. גם לאחרי הביאור של הרבי יודעים אנו רק שע"פ פשש"מ מוכרח שהיה כאן הבדלה, אבל פרטי ההבדלה, למה למי גנזו וכיו"ב מקורם אך ורק במדרש.

* "לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא" (א, כא), וראה הביאור ב'לקוטי שיחות' ח"ה עמ' 16 ואילך. גם לאחרי הביאור על סוג התנין הגדול, אין אנו יודעים איך הרגו, ומי יקבל אותו לעתיד לבא, דברים אלו מקורם רק במדרש.

ועפ"ז אין מקום לקושיות שלו על רש"י, שהרי בכתוב מפורש "וגם אחרי כן", ז"א שקרה אז איזה שינוי גדול שהיה אמור להשפיע על הרשעים, וכן כיון שבפסוק נאמר "לרוח היום" הרי זה מוכיח שבא לציין את השעה שזה קרה, ולאחרי שרש"י מגלה בפסוק שיש כאן פרטים חסרים הרי הוא מביא לנו את המידע הדרוש מהמדרש ומהגמרא.

למה נבראה חוה

לקמן אציין דיון בפשש"מ ובשיטת רש"י שלא מצאתי שהעיר עליו בחומש הנ"ל.

פרק ב פסוק יח: "ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", ומפרש רש"י: "לא טוב היות וגו'. שלא יאמרו שתי רשויות הן, הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה בתחתונים ואין לו זוג".

ולכאורה מתעוררת כאן שאלה פשוטה: הרי ה' צריך לברוא את האשה כדי שיוולדו ילדים, ו"לא תהו בראה לשבת יצרה" (ישעיה מה, יח), כלומר אפילו בלי החשש "שלא יאמרו" צריך ה' לברוא את האשה?

והנה רש"י לעיל (א, כז) הביא ב' פירושים איך היה בריאת אדם וחוה: על-פי "פשוטו של מקרא" אכן נברא אדם לבד ואח"כ הוסיף לו ה' את האשה מצלעותיו, ו"מדרש אגדה שבראו שני פרצופים בבריאה ראשונה ואח"כ חלקו", האם ניתן לומר בשיטת רש"י שע"פ המדרש כשהיו גוף אחד ושני פרצופים היה הלידה אפשרי (וכדברי הרמב"ן כאן ב, יח)?

והנה מקור דברי רש"י הוא בפרקי דר"א פי"ב, אבל שם נאמר: "אמר הקב"ה אני יחיד בעולמי, וזה יחיד בעולמו, אני אין פריה ורביה לפני, וזה אין פריה ורביה לפניו, לאחר כן יאמרו הבריות הואיל ואין לפניו פריה ורביה הוא שבראנו...", אבל רש"י משמיט וכותב רק החלק הראשון "אני יחיד... וזה יחיד...", והשמיט את החלק השני של "וזה אין פריה ורביה לפניו", ולכאורה יש ללמוד מזה שלפי רש"י גם לפני בריאת חוה בגוף נפרד היה אצל אדם ענין פריה ורביה3. ולכאורה תמוהים בזה דברי הרא"ם שמעתיק דברי הפדר"א4 שמפורש בו "וזה אין פריה ורביה לפניו", ועפ"ז דוחה דברי הרמב"ן דלעיל, שלדבריו גם כשהיו דו פרצופין היה ענין הלידה. ולא שם לב שרש"י אכן משמיט דברים אלו, והרי זה ראיה לשיטת הרמב"ן5.

ועצ"ב לפי הפירוש הראשון, שהוא יותר קרוב לפשש"מ, שאדם אכן נברא לבד, הרי צריך לברוא את האשה בשביל פריה ורביה ולא רק בשביל ש"לא טוב היות"? ויש להוסיף: הרי רש"י אומר לעיל (א, א) שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל, וא"כ איך תיכנן ה' את העולם בלי לידה, מאיפה היה יוצא עם ישראל?

וב'דברי דוד' להט"ז כאן אומר: "וי"ל דודאי סופו להשיאו אשה אלא אפילו זמן מועט לא טוב להמתין בזה".

והרב נחום שי' גרינוואלד כתב: על עצם השאלה, נראה שאין הקושיא לרש"י, כי אדרבה לרש"י הוקשה עצם הפסוק, דאם עבור פריה ורביה, הלא אינו מתאים הלשון: "לא טוב היות לבדו", לכן הוכרח רש"י לפרש שזה מצד שתי רשויות. ואילו מצד פריה ורביה, נראה שלכך לא היה הפסוק זקוק לבטאות מחשבה מיוחדת מהקב"ה, כי זהו פשיטא, כמו כל החיות והבהמות, כך האדם ומאי שאני.

ונראה שאכן מצד פריה ורביה, לא היה הקב"ה בורא בריאה כמו, ובדוגמת, האדם ממש, כי הרי מטרת האדם בפשוטו של מקרא הוא שהוא ישלוט וירדה על כל הבריאה, ועצם המושג שיש עוד נברא עצמאי כמותו, "רשות אחרת", סותר כל המטרה, ואילו מצד פריה ורביה הקב"ה היה בורא משהו רק לקיום המין, או אם כמדרשו, הרי עצם יצירתם יחדיו מהווה אפשריות לפריה ורביה כהרמב"ן. לפיכך אומר הכתוב שבגלל שאלמלא האשה היתה שליטת האדם הופכת לאלילות, לכן הקב"ה ברא לו בן זוג שהוא "עזר כנגדו". דהיינו מי שעוזרו ושותף שלו, ובכן אין הוא שליט יחיד.

ועצ"ב קצת שדוקא האדם נברא תחילה באופן שאין אפשרות לתולדות, ואח"כ ה' היה אמור להוסיף ולתקן את המצב, מה שאני אדם מכל שאר הבריאה שנבראו מיד באופן שיכולים להפרות ולרבות?

מי עורר על בריאת חוה

עוד שאלה יש כאן: ע"פ דברי רש"י הנ"ל, ה' בעצמו החליט ש"לא טוב" ש"אין לו זוג", אבל רש"י לקמן (ב, כא) אומר: "הביאן לפניו [לפני אדם] כל מין ומין זכר ונקבה, אמר לכולם יש בן זוג ולי אין בן זוג, מיד ויפל", ממה שנאמר "ולי" הרי שאדם היה זה שביקש ותבע שיהיה לו בן זוג, ולא שה' החליט ש"לא טוב" כשאין לו בן זוג?

חשבתי לעצמי כמה טוב באם אפשר למצוא גירסא ברש"י שבמקום "ולי" יהיה כתוב "ולו", כלומר שה' אמר שצריך לעשות לו בן זוג, ואז זה ממש כמו דברי רש"י לעיל "שלא יאמרו שתי רשויות הן"6, אבל בלי גישה לכתבי-יד של רש"י לא יכולתי למצוא כזה גירסא7. והדרא קושיא לדוכתיה: האם ה' החליט לבד לברוא לאדם אשה כדי "שלא יאמרו", או שהיה זה על פי בקשת אדם שביקש לעצמו זוג?

בבראשית רבה (יז, ד) מצאתי: "ולמה לא בראה לו תחלה? אלא צפה הקב"ה שהוא עתיד לקרות עליה תגר, לפיכך לא בראה לו עד שתבעה בפיו, כיון שתבעה מיד ויפל ה"א", ועד"ז נאמר ברמב"ן ב, כ: "והנכון בעיני כי לא היה החפץ לפניו יתברך לקחת צלעו ממנו עד שידע אדם שאין בנבראים עזר לו ושיתאוה שיהיה לו עזר כמותה". ולכאורה ביאור זה מתאים גם בפשש"מ, שהרי הילד יודע שלפעמים ההורים מכינים משהו אבל מסירתו מתעכב בשביל סיבה מסוימת.

ואולי יש לציין עד"ז גם בפרש"י לקמן (פנחס כז, ה, ז) לגבי בנות צלפחד ודיני הנחלה: "ראויה היתה פרשה זו להכתב ע"י משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן", "כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה", הרי לנו דוגמא לפרשה בתורה שהתעכבה אמירתה למשה מפני איזה סיבה.

"שלא יאמרו [הבריות]"

בפירוש 'מנחם משיב נפשי' אינו דן בהנ"ל, וראוי להעיר בדבריו בפרט אחר, הוא מעתיק ומפרש: "שלא יאמרו [הבריות (פרקי דר"א פי"ב) - ולכאורה הכוונה לבהמות וחיות, וגם המלאכים שנבראו ביום שני] שתי רשויות הן", כוונתו לבאר, שהרי כאן מדובר עדיין ביום ו' של הבריאה לפני שנבראה חוה, קין והבל וכל האנשים, וא"כ למי מתכוון רש"י כשאומר "שלא יאמרו", וע"כ מבאר שהכוונה לבהמות וחיות ומלאכים8.

ולכאורה בשביל מה היה צריך להוסיף כאן את המלה "הבריות" ע"פ פרקי דר"א, והרי הדבר אינו מוסיף כלום להבנת דברי רש"י, ולא עוד אלא שכנראה רש"י בכוונה לא כתב כאן "הבריות" כיון שהכוונה רק לבהמות וחיות, אבל לקמן (ג, כב) לאחרי חטא עץ הדעת כשנולדו כבר ילדי אדם וחוה, אכן נאמר ברש"י "הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלוה"9.

ולהעיר מרש"י לעיל (א, כ): "כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ. בעוף כגון זבובים, בשקצים כגון נמלים..., ובבריות כגון חולד ועכבר וחומט..."10, וב'מנחם משיב נפשי' עמ' כג הערה 25 הביא מפירוש באר מים חיים על הרש"י: "אותן שהן בעלי עצמות נקראו בריות". בביאור המלה "בריות" שבפדר"א ראה גם 'תורה שלמה' כאן בביאור לאות רנ משם המפרשים, והכוונה לביאור הרד"ל על פרדר"א אות יג.

הערות נוספות

בנוגע ליום רביעי אומר רש"י (א, יז) שהוא יום מארה ליפול אסכרה בתינוקות", ומפרש ב'מנחם משיב נפשי' עמ' יז: "אסכרה מין חולי", ולכאורה רצה לפרש ולא פירש כלום. והיה אפשר להעתיק ממה שפירש רש"י בכמה מקומות (ע"פ התקליטור בר-אילן): ברכות מ, א: "החולי בא מחמת עמור בני מעים"; שבת לג, סע"א "חולי המתחיל במעיים וגומר בגרון"; תענית יט, ב "פעמים שנקבע בתוך פיו של אדם". ולהעיר שעד"ז נמצא בגמ' עבודה זרה (מד, ב) שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, ומפרש רש"י שם: "אפרודיטי. שם עבודה זרה והמרחץ יומד בחצירה", רש"י רק ציין שזה ע"ז מבלי לפרט מהו ומה הקשר בינו לבין מרחץ, והדברים ידועים שהוא אליל היווני לנוי וכו'.

עמ' 4 הערה 15 - צ"ע מש"ך יו"ד סי' רמב סקמ"ו.

פרק ה פסוק ג: "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו...", ומפרש רש"י: "שלשים ומאת שנה. עד כאן פירש מן האשה". ו'במנחם משיב נפשי' עמ' ק מפרש: קשה לרש"י, למה הוא לא הוליד כל השנים הללו - דהרי א"א לומר שהוא היה עקר, דהרי מיד ביום הראשון שנברא הוא כבר הוליד...". ולכאורה חסר כאן פרט חשוב ביותר, לאחרי שמעיינים בעשר הדורות שהיו מאדם עד נח מתגלה שבממוצע הולידו ילדיהם הראשונים בגיל מאה, ורש"י בעצמו מציין את זה לקמן (פסוק לב) לגבי נח: "כל הדורות הולידו לק' שנה וזה לת"ק", אלא שאדם הראשון היה שונה מכולם והוא הוליד כבר ביום שנברא. וצ"ב מה הסיבה לזה ע"פ פשש"מ.