תושב השכונה
בפרשתינו (מב, לז): ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך וגו'.
וראיתי בספר מעין בית השואבה, וז"ל: וברש"י (פסוק לח) הביא דברי המדרש (בראשית רבה פרשה צא, ט) ...אמר (יעקב), בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני. עכ"ל. ויש להבין ההוה אמינא של ראובן. עוד יש להעיר שהרי היו לו לראובן ארבעה בנים - חנוך ופלוא וחצרון וכרמי. ולמה אמר "את שני בני תמית".
ויש לומר, שכשמתו ער ואונן, לא הכיר אף אחד טעם העדרם בצעירותם, ולא נודע כי בחטאם מתו. ולפיכך חשב ראובן אולי קילל יעקב שמי שגרם אבדון יוסף ימותו שני בנים בחייו, ולכן מתו ליהודה שני בניו משום שהוא הוא שנתן העצה למכרו להישמעאלים.
ולכן כשניסה להוציא את בנימין מתחת יד יעקב, אמר לו, יודע אני שהנני נכנס לחשש קללה למי שיזיק את בנך, ואעפ"כ עלי קללתך אבי והנני מוכן למיתת שני בנים אם לא אביאנו אליך, עכ"ל.
ואחר שכתבתי זה ראיתי שגם הרמב"ן והאור החיים עמדו על שאלה זו, עיין שם. וצריך להבין למה לא פירש"י כלום בנוגע לשאלה זו. והגם שהבן חמש למקרא לא למד עדיין שהי' לראובן ארבעה בנים, מ"מ כשילמד זה בפרשת ויגש בוודאי תתעורר אצלו שאלה זו.1 וכן, לכאורה הי' מתאים יותר הלשון "את שני מבני", ולא "את שני בני".
1) אולי אין הכרח גמור שנולדו ב' בנים הצעירים עדיין, ונולדו לאחמ"כ. המערכת.
Download PDF